אני כועס, מודאג, ופגוע

היום זה יום החודש שלי ושל החבר שלי ביחד.
אנחנו גרים בפנימיה והוא חולה כבר 3 חודשים, הוא מקיא ויוצא לו דם מהחור השני והוא מתעלף, אבל הצוות בפנימיה טען שהוא דוחף אצבעות בשביל להקיא ומגזים ומנסה למשוך תשומת לב, וכל פעם שניסיתי לעזור לו מול הצוות ולהשיג לו רופאים ותרופות ועזרה הם קראו לי היפוכונדר.
אני היחיד שאשכרה קרא את הבדיקות דם שלו עד הסוף ולא הפסיק לקרוא וראה שמשהו רציני קורא, אני זה שניקה אחריו קיא, אני זה שהיה איתו בשירותים כשהוא הקיא וליטף לו את הגב, אני זה שאמר לו לאכול הרבה אורז (שזה גם מה שהרופא אמר אבל רק כמה שבועות אחרי שאני אמרתי את זה!) ולשתות הרבה מים, אני זה שאמר שוב ושוב שזה יגמר באמנפוזיה, אני ראיתי אותו כמעט מתעלף לי בידיים, ועכשיו הוא בבית חולים בזכותי ולא בפנימיה במיטה, כי קראתי את ההפניה שלו וראיתי שהיא ל24 שעות ולא ל48 כמו שהוא חשב, ואני זה ששם לב שהוא לא קנה את כל התרופות, בזכותי הוא מקבל עכשיו נוזלים מורפיום וזונדה, אבל לא, אני היפוכונדר מתברר.
אני כל כך דואג והורג אותי שאני לא שם איתו עכשיו והורג אותי שהוא לא יודע לעמוד על שלו. מה היה קורה אם לא הייתי מתערב? כנראה שמשהו רע מאוד.

איך למתן את כל הרגשות השליליים שמציפים אותי עכשיו ולא לתת להם להשתלט עליי במהלך היום? יש לי מחר מתכונת שיחה עם העוסית שלי, ואולי (אם לא הזיזו את זה) ראיון לתוכנית שממש חשובה לי בפנימיה.