אנשים שמקבלים ממוצע של התעודה 90+

הם לא חכמים הם חרשנים ויש הבדל..
לי למשל לא אכפת ככ מהציונים

אני פשוט גאון אין לזה סיבה

אני לא חכמה, אני פשוט יושבת על התחת ולומדת (למדתי), מניע אותי העובדה שרק ככה אני אצא מהבית הזה שאני נמצאת בו ואצא לחיים טובים שאני שולטת בהם.
וסבתא שלי הייתה מרביצה לי על כל ציון מתחת ל90 שהייתי מקבלת, אבל לא הייתי מגדירה את זה חינוך.

לע... אני פשוט חכם

שואל השאלה:
אוקיי תודה הבנתי :)

אמ אנסה לענות על כל השאלות שלך
- פחות קשור לחכמה, זה סתם חרשנות, הקשבה, התמדה...
- אמ אני אוהבת להצליח, אוהבת ללמוד, ואני חושבת על העתיד שלי.. מה שאני רוצה להיות.. ובשביל זה אני צכה להשקיע עכשיו ולהצטיין גם.
- לא אף אחד לא אמר לי לקבל ציונים טובים.. ובכלל ההורים שלי אף פעם לא חפרו לי להכין ש.ב, להתכונן למבחן.. וגם האחים שלי הכי רחוקים מלהיות מצטיינים וחרשנים.. אני פחות חושבת שהרצון הזה להצליח בלימודים בא מהמשפחה.. כי הם תמיד נתנו לי חופש לבחור מה שאני רוצה ובאותה מידה יכולתי לבחור להיות סתם תלמידה ממוצעת.. עם 70 בתעודה..

לא משהו מיוחד
לא גאונים, רגילים
אני יושבת ללמוד לפני מבחן ויש לי את השיטות שעוזרות לי

לא חינכו אותי להיות "מצליחנית"
אני אוהבת את זה ואת ההרגשה של לראות את הציון מאה על מבחן שאתה יודע שעבדת בשביל זה
זה בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר כולל ההורים

אף פעם לא היו לי ציונים גבוהים עד שעליתי לתיכון (אני עכשיו ב י'), פשוט הבית ספר עצמו ממז מעודד להצליח ולמורים באמת אכפת מההצלחה שלנו ולא מחפשים להוריד על שטויות. ואני גם לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי יותר להשקיע...

יש מקצועות שבהם אני פשוט מסתמך על מזל ויש מקצועות שאני מתרגל הרבה. ככה כבר 10 שנים ומסתבר שהשיטה עובדת עבורי

תשאל את ההורים שלי.
לא מניע אותי כלום זה פשוט ככה.
לא חינכו אותי ולא משקיע בשיט בשביל זה.

אני אחד כזה אני יודע שזה נשמע ממש מתנשא אבל אני לא מתאמץ... זה פשוט בא טבעי

הקשבה בשיעורים, השתתפות

אני לא לומדת בכלל ובכיתה ט הממוצע שלי היה 92. בתיכון זה כבר לא ככה חח צריך ללמוד כדי להצליח.

שום דבר לא מניע, ובחיים לא גידלו אותי בשאיפה לציונים טובים. אף אף פעם.
אני פשוט יודעת את החומר..
יש האומרים חכמה (;

הם לא חכמים, תאמין לי. הם פשוט חוזרים על המבחנים ובדרך כלל חיי החברה שלהם לא בדיוק טובים והם לא נהנים מהנעורים כמו שצריך. (אני לא מכליל, פשוט ממה שאני רואה)

שמע הכל שקרים... כמעט הכל 3 יחל ואתה מקבל ציון של השמחות

הם לא חכמים הם חרשנים.

אני אף פעםם לא חורשת או לומדת.

הם חורשים את החיים בעיקרון
ויש כאלה שזה בא להם בקלות כי ככה זה
יש ויש

אמא שלי וסבתא שלי לימדו אותי חשבון בסיסי ואותיות לפני שהייתי בכיתה א'
ובעיקר נראה לי לרצות להיות טובה ולממש פוטנציאל
וכן ההורים מאוד רוצים שאוציא ציונים טובים וגם אני

תעודת בגרות משפיע על קבלה לאוניברסיטה ומכללה
ובתכלס להשקיע בשביל העתיד זה נראה הגיוני
אבל כמעט כולם ככה.. כי כולם רוצים להצליח

אני פשוט חורשת מלא ואני מפנה זמן כי לימודים זה לפניי הכול אני חושבת על העתיד שאני לא אהיה בסוף מנקת רחובות
ויהיה לי עבודה שתביא פרנסה הבייתה לפרנס אותי ואת הילדים שלי בעזרת ה
אם אני לא אלמד אינלי עוד הזדמנות וזה יהרוס לי את החיים אני לא אתקבל לשום עבודה ומה אז? אני פשוט חושבת על העתיד וזה מוטיבציה ללמוד
(ולא, אוניברסיטה זה לגאונים שבאים ורוצים להוציא תואר)

אני קיבלתי ממוצע 94.5 במחצית שעברה השנה (חצי נקודה מהצטיינות יתרה.. ככ קרוב..) וזה דווקא בא ממקום די רע. בשנים שעברות בכלל לא הייתי בקטע של ציונים והשקעה לימודית. הברזתי מכל השיעורים ולא עשיתי חלק מהמבחנים. בתחילת השנה הזאת רציתי טיפה להשקיע כדי שההורים שלי יתגאו בי, כי האחים הגדולים שלי הם תמיד האהובים יותר והמוכשרים יותר אז רציתי פעם אחת שיתגאו בי ויגידו לי כל הכבוד. חרשתי ולמדתי את חיי והצלחתי להוציא ציונים טובים בכמה מבחנים הראשונים של תחילת השנה. באמת ההורים שלי אמרו לי כל הכבוד. זה מילא אותי בתחושת שמחה וסיפוק ומאז לא יכלתי להפסיק. הפסקתי לחיות את חיי כמו שצריך. במקום להנות אני חורשת ולומדת ולא מבריזה אף פעם, אפילו אם זה אומר שאני לבד בכיתה כשכל החברות מבריזות (יש לי חרדה חברתית ואולי לא תבינו אבל זה ממש קשה לי להיות בלעדיהן בשיעורים ובכללי במקומות ציבוריים כאלה). אז הכנסתי את עצמי בכוח למקומות שאני לא אוהבת ומיררתי לעצמי את החיים בעצם. אני מרגישה פשוט כמו רובוט של בית ספר. ואני לא יכולה להוציא את עצמי מזה כי אני רוצה שיתגאו בי ולהרגיש נאהבת. ועכשיו בגלל שאני מוציאה ציונים טובים ברוב המבחנים הצבתי לעצמי רף גבוה שאני לא יכולה לצאת ממנו.. הרי אם אני אתחיל לקבל ציונים רעים יתאכזבו ממני ובעיקר אני מעצמי.
ואגב חשוב לי להבהיר שציונים בבית ספר ממש לא מעידים על חוכמה.. המבחנים בבית ספר זה פשוט שטויות. עובדות לא חיוניות ולא חשובות שלא קשורות בכלל לחוכמה. זה רק עניין של לזכור דברים למבחן ואז הכל נשכח ונעלם

אני אישית הממוצע היחיד שקיבלתי 90 פלוס זה היה במחצית הקודמת זה הפעם הראשונה שלי שקיבלתי ממוצע כזה ופשוט קרעתי לעצמי את התחת השקעתי בכל המקצועות האפשריים והעלתי תרף השאיפה שלי

אם תשב ותלמד באמת שתבין שזה לא כזה קשה ונורא . זה סתם נראה ככה .
לא חינכו אותי לציונים גבוהיל אבל אני חינכתי את עצמי לזה שאם אני רוצה להצליח אני צריכה לחרוש כי אין ברירה

אני פשוט לומדת כמה ימים זוכרת את הכל, אחרי המבחן שוכחת

אני לומדת עד שאני זוכרת ולא אני לא חורשת.
בשליש הזה לא השקעתי בכלל וקיבלתי 89 זה פשוט להקשיב בכיתה ולהיות תלמיד

קיבלתי ברבעון הראשון ממוצע 89
ברבעון השני 92 השלישי 88.8
זה רק ביגלל שהתחלתי לקחת את עצמי כפול בידיים ולהשקיע ולהשקיע יותר ולא לדחות ליום האחרון
בעבר הממוצע שלי לא היה עולה על 80 ומז-ט הכי גבוה היה 79
כיום אני ב י

היי, זו אני. ופשוט צריך להשקיע וצריך שיהיה לך אכפת מלימודים

אכפת לי מהלימודים שלי
אבל בעיקרון די קל לי לזכור מקצועות עם מלל אני לומדת שעה למבחן מקבלת 80+ אין לי מושג איך...

אני האמת מעולם לא למדתי בבית..
ממש קשה לי להתרכז בבית ובגלל זה פשוט הקשבתי בכל שיעור וכתבתי והעתקתי, באתי לכל שיעור ולא הברזתי ולכל פרטני או אם ביקשו להגיע בשעות אחר הצהריים גם כן הגעתי וככה בעיקרון הצלחתי..
לא חינכו אותי בכלל מהקטע הזה של לימודים ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי את משפט, שבי ותלמדי..
וגם הציונים שלי תמיד היו סבירים.. עד שהגעתי לכיתה י והחלטתי שמעכשיו חייב להקשיב בשיעורים כי מתחילות הבגרויות

פשוט מקשיבה בשיעורים. אני יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ויודעת שאני אצטרך לקרוע את התחת (סליחה על הביטוי) בשביל להצליח בתחום הזה.
בנוסף אני גם מחוננת אבל לא נראה לי שזה קשור, באמת, הכל עניין של התמדה.

לומדים... זה גם תלוי בכוח רצון

זה לא חכמה, זה הרגל.
חינכו אותי בגדול שלימודים זה מה שהכי חשוב וישבו עליי מאיזה כיתה ג' שמתחת ל-95 זה לא טוב.
ובאופן כללי יותר קל עם מקצועות שיש בהם הרבה מלל (היסטוריה וכו') כי אני זוכרת מהר.
זה מאוד עניין של באמת לשבת וללמוד, זה לא יקרה לבד.

אני לא חושבת שאני יותר חכמה מאפאחד אחר בגלל בלימודים. אני גם לא לומדת איזו פיזיקה גרעינית ומתמט 5 יחידות, לא שאני מזלזלת במה שאני לומדת אבל זה לא משהו שמצריך ממני כל חלקיק השקעה אפשרי.
בכל מקרה, לשאלתך: אני פשוט בנאדם נורא פרפקציוניסט ומשקיען... זהו

סתם לחץ מההורים קיבלתי ממוצע 94 אגב אני בכיתה ט אם זה משנה

אני לא גאונה
ישבתי הרבה ולמדתי הרבה כדאי להגיע לזה

זה זיכרון, לחץ מציונים, הקשבה בשיעור ושאני באמת מתעניינת בחומר.
אני רק בכיתה ח' אז החומר שלנו יותר קל וברור שזה ישפיע

אני עובדת קשה בשביל לקבל ציונים כאלה זה חשוב לי

אני קולט מאוד מהר ויש לי זיכרון נורא חזק. אני לא למדתי או ישבתי על התחת כמעט אף פעם ואני מקבל ציונים מעל 90 לרוב.

זו בעיקרון הסיבה.. אבל זה לוו דווקא חיובי. בכל שנות הלמידה שלי בתיכון לא למדתי 'מוסר עבודה', לא התנסתי בלשבת על התחת. להיות חכם זה יפה, אבל לצערי זה לא תחליף לעבודה קשה וכאן זה בא לרעתי.

כשחברה הכי טובה שלי (שלא לומדת ולא משקיעה) אומרת לי "הלוואי הייתי חכמה כמוך" באלי להעיף לה סטירה. זה לא חוכמה זה פשוט שאני יושבת בבית ולומדת. היא עובדת ואז היא צוחקת עליי שאין חי עבודה וכאילו אחות את בהכל3 יחידות אני בהכל 5 ברור שלך יש יותר זמן פנוי לעבוד

אבל קיצר
לא "חכמה" מביאה אותי לציונים גבוהים.
"השקעה" כן.

זה פשוט כי הם השקיעו.

מוטיבציה

תראי יש דבר כזה אנשים טיפשים. הקטע שהם טיפשים במשהו אחד וחכמים במשהו אחר
והם תמיד יהיו לא משהו במשהו אחד, עכשיו השאלה זה עם הם עובדים על המשהו שהם גרועים בו.
לדוגמא אני גרוע במטמטיקה אבל מציא ציונים של 70 80 והייתי מוציא 50 40
כדי ליהיות לכם צריך להשקיע
אין ממש הסבר ללמה מצליחים בלימודים.
ע9 כבר אז להשקיע ולהשקיע מלא

שום חוכמה
פשוט לשבת וללמוד

מוטיבציה וזה

זה בעיקר לחרוש, אני למשל תמיד לומד על היום האחרון בלי להשקיע הרבה ויש לי ממוצע 84, אם הייתי חורש לא הייתי רוצה לדעת איפה הייתי עכשיו. זה בעיקר חרישה אבל גם פוטנציאל, מקווה שאלמד לחרוש ביום מן הימים.

אני חושבת על זה שאם אני לא אקבל ציון טוב בבגרות (כן זה רחוק ממני) אני לא אצליח בחיים וזה מתחיל בציונים הקטנים האלה

כן מה הקשר בין חכמה לציונים רק?
לי יש ציונים לא משהו בכלל אבל פשוט תלמדי אני מניחה

זה לא עניין של חוכמה, זה עניין של טיפת השקעה. כשהייתי יותר קטנה זה לא כל כך עניין אותי והייתי מקבלת נכשלים, כשהתחלתי לקחת את עצמי בידיים ולהבין שהציונים שלי חשובים אז התחלתי להשקיע ולהקשיב בכיתה וללמוד קצת יותר.. כל אחד יכול לעשות את זה עם כוח רצון והתמדה. זה באמת לא עניין של חוכמה כי ציונים ממש לא מעידים על חוכמה.

אבל כן, כמעט כל מי שמקבל גבוה בתעודה הוא חרשן שלא מהעולם הזה.

אני לא לומד כלוםם, כל השנה למדתי רק למבחן אחד ויש לי 96 ממוצע. אין לי מושג איך זה. הכל פשוט נראה קל. אני אפילו לא עושה שיעורי בית. מדי פעם אני רק מרים את הראש לראות מה כתוב על הלוח

אהמ לא יודעת יש לי קליטה מהירה
ואני ההפך מחרשנית או משקיעה תאמת...

כסף

אני לא כזאת חכמה בכלל אני יושבת שעות ביום ומכריחה את עצמי ללמוד.
מניע אותי, להוכיח לכל מי שלא האמין בי ואמר שלא יצא ממני כלום, אני רוצה לגרום להורים שלי גאווה ויש לי שאיפות גבוהות לעתיד כמו לעשות תואר בראיית חשבון.
ההורים שלי אף פעם לא חינכו אותי למצוינות ותמיד דאגו להדגיש לי שהם אוהבים אותי לא משנה מה.
שורה תחתונה כל אחד יכול לקבל ממוצע 90+ עם קצת רצון.

לחלק קטן זה באמת בא בקלות והחלק האחר זה המון חרישה.
להקדיש את המון זמן ללמוד ,במיוחד בתקופת מבחנים..

נתחיל בזה שטף אחד לא חינך אותי לכלום.
יש לי את הצורך הזה להיות מושלמת בכל דבר (פרפקציוניסטית) אבל זה ממש לא אומר שאני חורשת למבחנים , תאמת שאני לא לומדת כמעט בכלל בבית , אני מקשיבה בשיעור ובאמת מבינה את מה שהמורה אומרת , אם אני לא מבינה אני שואלת, בשנייה שאני מבינה את החומר אני גם אצליח במבחן וככה אני "עושה" את זה ובאמת שמצליח לי .
(ממוצע 98)

תיכון מקצועי (עם בגרות מלאה) איכשהו לםני שהייתי בבצפר השה הממוצע היה40 אפילו הציונים של הבגרויות שלי גבוהים מאוד והבגרטת זה אותו דבר לכל הארץ

את האמת- המומצע שלי בחטיבת בניים היה מעל 90 וכל שנה הייתי מקבלת "תעודת הצטיינות"
אני לא הייתי באמת משקיעה/חורשת או משננת את החומר, נטו-מקשיבה בשיעורים, מעתיקה מהלוח, וזהו!
.
חוץ מזה, ממש לא לכולם מתאימה המסגרת הזאת! ואין לך מה להתבאס מהממוצע שלך זה סך הכל ציון-וזה לא משקף את מי שאת באמת.
מה היה מניע אותי להקשיב בשיעור (..)? העובדה שידעתי שאני צריכה את הציונים האלו בשביל להתקבל לתוכנית שתקדם אותי בעתיד, וללא ספק-אני לא מתרטת על "בזבוז הזמן" הזה.
וגם בלי מטרה מסוימת, את צריכה להשלים 12 שנות לימוד אז למה לא להעביר אותם בכיף ובתחושה טובה מאשר לבזבז את הזמן שלך לגמרי, להקשיב למה שיש לאנשים לאמר(מנסיון אישי-המורים שמלמדים אותך הם בין האנשים שהכי תלמדי משהו בחיים שלך, ואני הכי מעריכה אותם שיש!)
טיפה השכלה בסיסית לא הזיקה לאף אחד(;

.

אני לא משקיעה יותר מדי זה פשוט זיכרון, גנים טובים ואמונה עצמית אבל יש לי חברות עם ממוצע מעל 90 שהן חורשות ולומדות מלא ומשקיעות

כמה דברים, אחד, לדעתי אין בן אדם שנולד גאון. כמובן שיש אנשים שקצת יותר חכמים וכאלו שקצת פחות, אבל לא פער שאי אפשר לגשר עליו. אולי יש כאלו שיצטרכו פשוט להתאמץ יותר. שתיים, אותי באופן אישי כן חינכו מגיל קטן, בלי קשר לציונים, פשוט לשאוף גבוה. מי ששואף למשל לשמונים, זה יהיה המקסימום שלו. הוא לעולם לא יגיע רחוק יותר מזה. צריך תמיד לשאוף ל110. אבל, זה לא אומר שזה מאוחר מידי, גם אם לא חינכו בן אדם בדרך הזו, זה משהו שאפשר ללמוד ולהתרגל אליו. פשוט תשאף לכמה שיותר גבוה. והמניע, משתנה מאדם לאדם. יש לי ילדים בכיתה שנותנים לעצמם דברים אחרי כל הצלחה, (דברים שהם אוהבים, אוכל, בילויים...) אני למשל תמיד חושבת על העתיד. יש לי מקצוע שזה החלום שלי ללמוד אותו, ואני יודעת שהדרך היחידה היא לקבל ציונים טובים.
המון המון בהצלחה!!!

הכל מתחיל מגיל קטן.
כבר מגיל קטן ההורים שלי לימדו אותי הרבה מאוד, ולכן גם עכשיו יש לי הרבה ידע.
בגיל 3 וחצי כבר ידעתי לקרוא ולזהות אותיות .
בגיל 5 ידעתי לקרוא שוטף
בגיל 4 ידעתי חיבור וחיסור עם מספרים דו ספרתיים(36+79 ותרגילים מהסוג הזה)
בכיתה ב התחלתי לקרוא הארי פוטר (יואו אני זוכרת איך התרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר הראשון!!!!)
ובכיתה ג' כבר חיברתי סיפורים קצרים וספרונים.
בכיתה ה' אני למדתי חומרי לימוד במתמטיקה שהם לכיתה ז'.
עד כיתה ו' אף פעם לא קיבלתי ציון שהוא פחות מ80 בגלל שאני חורשת ולומדת המון ומשקיעה בלימודים.
ועכשיו אני בכיתה ז והממוצע ציונים שלי הוא 97.6.....

יחסית כן חינכו אותי מגיל קטן להשקיע בלימודים, אני חושבת על העתיד שלי ובישבילי לימודים זה חשוב ואני משקיעה וזאת התוצאה חח

פשוט למדתי במחצית א' למבחן
עכשיו התרדרדתי.
וגם בהתנהגות ,כי היה איזה מקרה עם הבצפר ואז שנאו אותי כמו "חרם מורות עליי"ואז אמרתי טוב לא אכפת לי והתרדרדתי

כל אחד בעל יכולות שונות, יש כאלה שלא יחזרו על החומר ויקבלו 80 ויש כאלה שלא משנה כמה יחזרו על החומר לא יקבלו מעל 80.

אני האמת בכלל לא משקיעה אני פשוט לומדת לפני כל מבחן ומקשיבה בשיעור.
הממוצע שלי בתעודה היה 93-94 נראה לי

לי לא אכפת מהציונים ואין לזה סיבה ..
באמת ואני לא לומדת בדכ פעם ב...
ויש לי תעודת בגרות 120 תמיד קיבלתי 95 פלוס

מה שמניע אותי זו באמת החשיבה על העתיד, קבלה לאוניברסיטה טובה ותפקיד משמעותי בצה"ל.
כשהייתי קטנה, בבית ספר יסודי, לא למדתי כל כך וכמו כל הורים ההורים שלי רצו שאעשה שיעורי בית ואלמד אבל לא היה להם עד כדי כך אכפת, הם לא שואפים שאהיה מצטיינת בלימודים אבל בתיכון זו נהייתה שאיפה אישית שלי ועכשיו בתיכון יש לי ציונים גבוהים.

ולפי תשובות שעשו להן מינוסים - כן יש את הגאונים שמקבלים ציונים כאלה ויש אנשים שמשקיעים, אז לא צריך להיות גאון כדי להגיע להשגים גבוהים, צריך להשקיע ולהשתדל.

אני לא כזה חכם, וגם ההורים שלי מעולם לא התעניינו בציונים שלי ובמצבי הלימודי. יש לי זיכרון טוב כך שבמקצועות רבי מלל קיבלתי ציונים אחלה. במקצועות שמצריכים יכולות כמו מדמ"ח פשוט חרשתי כמו מטורף. במה שלא השקעתי קיבלתי ציונים בהתאם.

בהתחלה זה היה כי ההורים לא הפסיקו לשכנע אותי ללמוד למבחנים ולהשקיע ואז בשנה שעברה הבנתי שציונים זה מאוד חשוב אז התחלתי להשקיע אפילו יותר... אני כנראה לא מחוננת, אני דיי חכמה אבל לדעתי זה באמת עניין של השקעה והקשבה בשיעור.

אני חושבת על העתיד ואני לא מוותרת לעצמי על ללמוד

פשוט חשוב לי להשקיע ואני לומדת ובגלל העתיד וזה...
ואפשר להגיד שכן, סוגשל
כאילו זה לא שהכריחו אותי ללמוד ואמרו שאני חייבת לקבל ציון גבוה
כשהייתי קטנה יותר נהניתי ללמוד והייתי הרבה יותר חכמה ממה שאני עכשיו וכן קיבלתי ציונים גבוהים, אז זה נהיה הרגל כזה אפשר להגיד

אין לזה קיצורי דרך, פשוט ללמוד כמו שצריך. גם אם אין כוח יותר, אין ברירה ממש.

מקשיב בשיעורים, כותב במחברת
אם אני לא מבין משהו אני אשאל או אבקש פרטני ואנסה לתרגל בבית
ומיישם את מה שהבנתי במבחן שלמדתי אליו לפחות יום יומיים לפני

זה לא כזה גבוהה 90 לא צריך להיות גאונים בשביל זה לדעתי

אצלי זה היה ככה "מאז ומתמיד"
ביסודי הממוצע של כל התעודה שלי היה 99.5 כרגע אני בכיתה ח ויש לי ממוצע של 96 בתעודה ואני בעתודה מדעית.
אני לא חושבת שאני חכמה , הציונים לא בהכרח מעידים על כך. אני פשוט לומדת למבחנים ומשקיעה ויש לי זכרון מאוד טוב, וכן זה עוזר לי, אני לא אשקר, אני יכולה לקלוט חומר מאוד מהר, וגם לזכור עמודים שלמים. אני לא מרגישה שאני חכמה למרות שהמון אומרים לי שכן, יש ילדים בכיתה שלי שאני חושבת שהם יותר חכמים ממני אבל הציונים שלהם פחות גבוהים משלי, וזה לא משקף כלום.ההורים שלי כן דירבנו אותי להשקיע למבחנים וללמוד, אבל עוד משהו שדירבן אותי הוא הכיתה שלי - הכיתה שלי מאוד תחרותית ומנסה להשיג ציונים טובים וזה גרם לי עוד יותר לנסות להוכיח את עצמי, בכל מקרה זה לא הולך בקלות, בכלל לא זה קשה.
אני חושבת על העתיד - על המגמות שאני רוצה להתקבל אליהן ואני יודעת מה הציונים שצריך לקבל במקצועות מסויימים וזה גם מדרבן אותי.
וכן אני פרפקציוניסטית שזה עוד יותר גורם לי.

לא חכמה בשיט, פורסיונרית. אני יחסית מקשיבה בכיתה וזה ממש עוזר לי.
אני לא משקיעה מספיק למרות שכדאי שאתחיל כי הציונים מתחילים לרדת, שיש לזה גם סיבות נוספות מעבר לחוסר ההשקעה שלי.
המחשבה על העתיד שלי, והפרפקסיוניזם שמתברר שיש לי הם מה שמניע אותי.
ולא, לא חינכו אותי לציונים גבוהים. תמכו בי בכל ציון שקיבלתי
סליחה על התשובה המסורבלת, הראש שלי מתפוצץ

פשוט הבנתי איך ללמוד למבחנים, ויש לי מספיק מוטיבציה

אני בח' אז אולי זה לא נחשב,אבל זה בא לי בטבעי פשוט אני לא צריכה ללמוד הרבה או משהו ואני לא ממש מקשיבה...

וההורים שלי חינכו אותנו שציונים זה לא כזה חשוב אלא להיות בן אדם,פשוט אני כזאת

ביסודי הממוצע שלי היה נמוך וזה עשה לי רע. ממש. אולי זה חלק ממה שמניע אותי

אני קיבלתי ממוצא 93 בתעודה וקיבלתי על זה תעודה בטקס אני חושבת שזה הרצון והכיף ללמוד דברים חדשים אני גם יש לי מחברת שכול יום אני עושה מידע חדש

תלמד ותצליח

תאמת לא יודית שה בא לבד

שטויות מה שאמרו פה
הברזתי משיעורים, לא הקשבתי בכיתה ולא ישבתי בבית דקה על ללמוד.
הגעתי למבחנים ופשוט עשיתי אותם.
בית ספר זה פשוט קל מדי.

כמו כל דבר-השקעה. חוכמה לא נבנית ביום אחד.

כמו כל דבר-השקעה. חוכמה לא נבנית ביום אחד.