למה אנחנו חיים אם יום אחד נמות

כי זה הכנה לחיים האמיתיים

אנחנו חיים בשביל לחיות לא בשביל למות, מוות זה מה שקורה בסוף אבל החיים הם בתכלס חוויה, יש כאלה שרוצים להמשיך לחוות אותה, יש כאלה שלא

כי לחיות לנצח זה משעמם

אלה החיים העולם לא מושלם אבל אנחנו חיים כדי לראות את הצד הטוב בעולם עם כולם היו מסתכלים על הצד הרע ובעולם חרא לא היו נשארים הרבה אנשים .

חיים רק פעם אחת וזהו, אני מתכוון למצות את הזמן שאני כאן עד הסוף ובסופו של דבר מקווה למות כאשר אני מאושר.

למה אני לא מתאבד?
חברים, תקווה למצוא אהבה באיזשהו שלב, משפחה, לא רוצה למות בגיל צעיר.
ועוד מלא סיבות.

חוץ מזה ש-למות זה פתרון תמידי לבעיה זמנית.
(בנוגע לזה שחיים חרא זה רק מדרבן)

צריך לחוות את החיים האלה לפני
המוות הזה, למה להקדים אותו? לנצל כל רגע ורגע עד המוות שלנו
למרות הידיעה הקשה שיום אחד נמות בפתאומיות/זיקנה
אבל למרות זאת, צריך לחוות את החיים

על תחשבי על זה פשוט תתרכזי בדברים אחרים כל רגע יכול לקרות לנו משהו אבל אנחנו ממשיכים לחיות אף אחד לא יודע מתי הוא ימוות אבל אנחנו יודעים שזה החיים

למה את אוכלת אם תהיי רעבה שוב?
למה את ישנה אם תהיי עייפה שוב?
למה את נושמת אם תצטרכי לנשום שוב?

למה לחשוב על דברים כאלה חח מחשבות של לילה, לפשוט צריך לנצל לחיים ולהנות מהם

לכל אחד בעולם יש שליחות אחרי שאתה מסיים אותה אתה עולה לשמים
ואז אתה מגיע לעולם האמיתי

למה אתה קורא ספרים אם בסופו של דבר תסיים אותם? או למה אתה צופה בסרטים? ולמה אתה שומע שירים? למה אתה מתחרה בתחרות או משחק במשחק אם בסופו של דבר יש מנצח ואתה צריך להיות כל הזמן במתח של מה יקרה ומי יעשה את המהלך המתוחכם הבא? למה לא פשוט לא לשחק מראש?
לדעתי לא צריך שלדברים יהיו חיי נצח בשביל שתהיה להם משמעות. כשתמות תמות אבל אי אפשר להתכחש לזה שלמשך תקופה מסויימת היית חי והתקופה הזו משפיעה עלייך הרבה יותר מכל תקופה אחרת.

כי יש לנו דחף השרדותי שכנראה עובר בגנים שכולל כנראה חרדה ממוות. ולפריטים באוכלוסיה שלא היה להם אותו, הם התרבו פחות טוב.
אז הנה אנחנו פה, חיים בתחושת חוסר משמעות.

למה לחיות את החיים בפחד ובעצב שאפשר לחיות אותם בטוב ?