אני כל הזמן מצוברחת ולא מצליחה להסתיר זאת ו..

דבר ראשון, לפי הבעיה שאת מתארת כאן הדבר האחרון שאמור לעניין אותך זה מה אנשים חושבים עלייך ויותר איך את מטפלת בעצמך ונותנת לעצמך עזרה. אני לא פסיכאטרית או רופאה מורשת, אבל לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שמדובר כאן במשהו שהוא מעבר לעצבות של יום יומיים- מדובר בשנים. אנשים שמרגישים כמו שאת מרגישה לתקופה של יותר משבועיים מחוייבים לפנות לפסיכאטר ולבדוק את זה כדי שזה לא יתפתח למקומות אחרים. אני לא מאבחנת אותך בשום דבר אבל אני חושבת שהכי כדאי לך זה לנסות לבקש עזרה כי זה יכול רק להרים אותך למעלה, אין לך לאן לרדת. מוזרה? אני לא חושבת שחושבים עלייך שאת מוזרה. אנחנו חיים בחברה של היום שהיא יותר פתוחה ומודעת למצבי רוח של כעס, דיכאון וכו' לעומת פעם שכשמישהי הייתה מתנהגת קצת שונה מבדרך כלל היא הייתה נכנסת אוטומטית לתיוג של מוזרה או חולה. הם מנסים בסך הכל לעזור לך ולראות מה איתך, ואני לא חושבת שאת צריכה להתפטר בגלל זה. בבקשה תשקלי לפנות לאיש מקצוע כי זה באמת נשמע רציני.

אני לא חושבת שזה פדיחה.זכותך.
אל תתפטרי ממקום העבודה בגלל זה לפי דעתי
אולי כדאי לך ללכת לאבחן דיכאון/ללכת לפסיכולוגית
אם יאבחנו לך דיכאון יכול להיות שיביאו לך כדורים שאמורים לעזור(לי עזר)

שואל השאלה:
הילדה עם הנמשים- קודם כל ממש ממש תודה על התגובה ועל האיכפתיות. אני באמת מקווה של מתייגין אותי ישר כמוזרה כי בנוסף לכך אני לא כל כך מתחברת לאנשים שן אבל כן מתפקדת כרגיל ברוך ה'.
האמת שאני אצל פסיכולוגית אבל זה לא ממש עוזר..
את חושבת שזה רציני בקטע של דיכאון/מחלת נפש כלשהי?
ויש לך אולי טיפים איך פחות להראות את זה? פשוט ישר רואים לי על הפנים):

שואל השאלה:
וגיגית בשם חגית- אני באמת לא רוצה להתפטר אבל נמאס לי שאני יודעת שמתעסקים בזה ורואים את זה עליי

אל תודי לי, זה כלום.
בתור אחת שמתמודדת עם דיכאון כבר שנתיים, כשאובחנתי נתנו לי כדורים אבל בואי לא נקפוץ ישר לכימיקלים. יש הרבה כאלה שיורידו מכדורים ויגידו שזה רעל לגוף אבל בשיא הכנות, לי אישית הם מאוד עזרו ואני מודה עליהם.

אני יכולה להציעה לך לקחת פסיכולוג/ית מה שאת מרגישה בנוח או לפנות לעובדת סוציאלית. דרך קופת חולים דרך אגב יש תמורת סכום סימלי לפסיכולוגית לעומת פרטית. אני גם ממליצה לך להעסיק את עצמך במשהו ביום יום. אני יכולה להגיד לך שאותי קריאה נורא הצילה. מוזיקה פחות אבל אולי אותך כן(:

תחפשי מה שמשמח אותך בחיים ותרדפי אחרי זה תנסי לשלב את זה בחיים שלך

שואל השאלה:
ואיך את עכשיו בנוגע לדכאון? לקחתי פעם ציפרלקס אבל לא עזר. ואני מנסה חמצוא משהו שישמח אותי.. הדבר היחיד הוא שמישהו יאהב אותי באמת, שיהיה גבר שיחבק אותי ויהיה לצידי.. אבל זה לא יקרה אף אחד לא ירצה מישהי כמוני...

ומה את חושבת שיש לי דיכאון? זה יכול להיות משהו יותר גרוע כמו מחלה נפשית?

תודה.. וכן, את צודקת לגמרי. כשיהיה לך בן זוג כנראה שתרגישי הרבה יותר אהובה, מוערכת והביטחון העצמי יעלה בכמה(:
אני יודעת שאני אומנם רק בת שלוש עשרה אבל אני אשמח אם תצרי איתי קשר לגבי כל מה שאת צריכה, כל דבר.

שואל השאלה:
תודה לך את מושלמת ממש תודה

אולי תנסי לעשות משהו שיעודד אותך קצת

אמאלה אמאלה שואלת השאלה את חמודה.

שואל השאלה:
צודקת אבל אני ממש חושבת שאם יהיה לי חבר אז חלק מהדברים יעלמו ואני יהינ הרבה יותר עם בטחון ומאושרת.

שואל השאלה:
כן זה היה באישור רופא וזה היה ממש ממזמן האמת אני חושבת שאני צריכה ללכת שוב, זה ממש מבאס להיות ככה כל יום וממש תודה לך חח אני לא מאמינה שאת בת 13 את נשמעת הרבה יותר גדולה חח

דיכאון נחשב למחלה נפשית(: ומחלה נפשית זה לא תמיד רוצח ופסיכופט על כל הראש.
את לקחת ציפרלקס באישור רופא? סימן שהתאבחנת. אני בגלל שאני בת נוער (13) נותנים לי כרגע פריזמה במינון בינוני (כדור וחצי) ואל תחשבי שלא ירצו מישהי כמוך. זו מחשבה שגויה והיא מקלקלת הכל, הבנת אותי? זה טיפשי לחשוב את זה. את חכמה, אינטילגנטית לפי מה שנשמעת מכאן ואת מקסימה. נכון שלאנשים לא תמיד נעים להיות בחברת אנשים שמצוברחים כל הזמן אבל את צריכה להגיע למסקנה של טיפול קבוע ומקצוע לא בגלל בן זוג אלא בגלל עצמך.

שואל השאלה:
חחח ועכשיו בנוסף גם העלית לי חיוך