8 תשובות
סבבה
בכיף
שואל השאלה:
זה לא מצליח שיט
זה לא מצליח שיט
אנונימית
שואל השאלה:
אסתושה
לא פעם חשבתי והשתוקקתי לחיים אחרים, שונים לחלוטין מהמציאות בה אני חיה: אינני מעוניינת לחיות בשכונה קטנה ומשעממת, מאסתי בחיי העוני והדת, כשאינני מאמינה בדרך זו כלל. אולי זה הדבר שאני מחפשת.
בחדשות הבוקר מודיעים על כוכב השביט, בעל זמן הקפה של כ 1200 שנים, אשר יחלוף מעל פני כדור הארץ בעוד חודש. המראה יהיה מרהיב ביופיו. כששמעתי זאת מיד אמרתי שאני חייבת לראות את המראה המיוחד הזה.
הבוקר, כשנפרדתי מאחי, סבק, בדרכי לבית הספר, פגשתי את חברותיי, שרהלה ואחינועם. אחינועם אמרה ששערי נראה מסודר היום, שלא כמו אתמול. "נכון, אתמול נראית 'אחוזת דיבוק' לגמרי!" שרהלה הוסיפה.
"מה?! על מה אתן מדברות?" שאלתי בבהלה. לפתע נשמע צלצול לתחילת השיעור.
פתחתי את מחברתי וראיתי שכתוב שם "מי את?" בכתב גדול ומבולגן.
מצמצתי מצמוץ ארוך כדי לבדוק אם אני רואה נכון.
המורה קראה בשמי: "אסתושה!" בשביל לבדוק את רמת הריכוז שלי, "כן, המורה" קמתי מהמושב בבהלה. "אה, אז היום את כן זוכרת את שמך.." אמרה המורה. כל הכיתה צחקה מלבד שרהלה ואחינועם, הן הסתכלו עליי במבט מלא דאגה.
בהפסקה הן הסבירו לי: "אתמול שכחת איפה השולחן והלוקר שלך נמצאים, השיער שלך היה פרוע ולא היה בו הסרט האדום, אותו את קושרת בשיערך באופן קבוע, וגם התעלמת מאתנו לחלוטין.... נראה כאילו נמחקו לך הזיכרונות". "מה?! באמת? זה לא הגיוני!" צעקתי בבהלה. "אתן תחשבו שאני מוזרה אבל אני באמת מרגישה, לאחרונה, כאילו אני נמצאת בחלום הזוי.... חלום על חיים של מישהי אחרת, שונה ממני לחלוטין, אני רוצה למצוא תשובה לתופעה הזו".
נזכרתי בחלום שחלמתי לראשונה לפני כשבוע שנראה מציאותי למדיי: בחלום מצאתי את עצמי בתוך גופה של נערה, בחדר גדול עם מראה יוקרתי. כשהתבוננתי במראה לא זיהיתי את עצמי. הסתכלתי מסביבי, ראיתי ארון בגדים גדול ולצד המיטה הגדולה הייתה שידה ועליה מחברת עם מדבקה ובה כתוב השם "ליליה".
בעודי מלאת שאלות והרהורים, שמעתי דפיקה בדלת החדר, וראיתי לפניי אישה מטופחת נכנסת לחדר וקוראת לעברי בשם ליליה. האישה הייתה לי זרה ולא מוכרת. הייתי מבולבלת לגמרי. נאלצתי לחיות במציאות אחרת, במקום אחר וזר לחלוטין, עם אמא שאני לא מכירה, חברות שאני לא מכירה, שכונה לא מוכרת לי... "החלום" חזר על עצמו מספר פעמים ובכל פעם נוסף פרט אחר. מה שגרם לי לחשוב שה"חלום" הזה הוא בעצם מציאות ולא חלום.
האם אותה נערה, ליליה, היא זו שכתבה במחברתי "מי את?", ולכן, כנראה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב, כתבתי לה במחברת שהייתה על השידה בחדרה: " אני אסתושה, מי את?". בדרך זו המשכנו לתקשר בינינו, ע"י שאלות שהפנינו זו לזו במחברות, כך הכרנו זו את זו לעומק.
אך התופעה עדיין נראתה מוזרה ביותר, הזויה, חיים בגוף של נערה אחרת. החלטתי לחקור ולחפש את אותה הנערה שחייתי בגופה...
יצאתי לכיוון תחנת הרכבת, כדי לנסוע לעיר בה ליליה גרה. בראשי צפו שאלות רבות: אם אני אופיע פתאום, האם אני אפריע לה? אני אפתיע אותה? אולי היא לא תאהב את זה? אין סיכוי שנפגש, אבל, מה אם כן? מה אומר לה? אולי זה יהיה מביך? יכול להיות שהיא תהיה אפילו קצת שמחה לראות אותי?
התקשרתי אליה כמה פעמים, אך היא לא ענתה. אם נפגש, אנחנו בוודאות נדע מיד שהיא הייתה האחת שבתוכי, והאחת שהייתה בתוכה, זו אני.
לפתע ראיתי אותה עומדת בקרון של הרכבת שעצרה בתחנה. "אני לא מאמינה! זו באמת היא", חשבתי. עליתי מיד לרכבת ועמדתי מולה. "ליליה!" קראתי בהתלהבות בשמה. היא נראתה כאילו היא לא מכירה אותי. "זו אני, את זוכרת אותי?". היא לא זכרה אותי, זה העציב אותי מאוד, כל כך רציתי שהיא תהיה שמחה לראות אותי.
ליליה
בחלום שחלמתי כנראה לעולם לא אוכל להיזכר. ההרגשה שאיבדתי משהו, נשארה הרבה אחרי שהתעוררתי מהשינה. אני חיה בתחושה שאני תמיד מחפשת משהו או מישהו, אבל אינני יודעת מה.. העיניים שלי כבויות ואני משתוקקת לברק בעיניים.
החלום היה מעורפל ולא מובן כלל. אני זוכרת ממנו פרטים בודדים... הייתי בתחנת הרכבת, שם פגשתי בנערה, היא הייתה גבוהה ורזה, שיערה החום היה קשור בסרט אדום, היא התרגשה מאוד. היא שאלה אותי: "זו אני, את זוכרת אותי?" איני זוכרת פרטים נוספים אבל אותה נערה בחלום נחרתה בזיכרוני.
באותו בוקר ביטלתי את המפגש עם כריסטינה ואלכס בבית הקפה. פתאום השיחות איתן נראות לי משעממות וחוץ מזה, אני לא מחבבת את אלכס, היא נורא מתנשאת...חוץ מזה יש לי עניין חשוב יותר לחקור ולהבין.
למחרת בבוקר, אימי נכנסה לחדרי להעיר אותי משינה תוך שהיא מגישה לי, כרגיל, במגש הכסף את ארוחת הבוקר, היא הסתכלה עליי מופתעת ואמרה: "את נראית שונה הבוקר... אתמול בלילה ראיתי אותך קוראת ספר... וגם לא לבשת את כותונת הלילה שלך, זו עם הנצנצים... משהו היה שונה בך...וגם שיער הזהב שלך היה קשור בסרט אדום". "מה?! על מה את מדברת אמא?" שאלתי בבהלה.
נשארתי לבד בחדר. לא יכולתי לאכול את ארוחת הבוקר. אותה נערה מהחלום, בלתי נשכחת... היא נראתה לי מאוד מוכרת.
נזכרתי בחלום שחלמתי לפני כשבוע שנראה מציאותי למדיי: בחלום מצאתי את עצמי בתוך גופה של נערה, בחדר קטן מאוד, ישנה על מזרון ולא על מיטה, וממולי הייתה מראה קטנה. כשהתבוננתי במראה לא זיהיתי את עצמי. בעודי מלאת שאלות והרהורים, שמעתי דפיקה בדלת החדר, וראיתי לפניי נער נכנס לחדר וקורא לעברי "אסתושה, את כבר מוכנה?" הנער היה לי זר ולא מוכר. אמרתי לו, אוטומטית, "אני כבר מוכנה". לא ידעתי כיצד להתנהג, הייתי מבולבלת, המקום לא מוכר, הנער הזה, שהוא כנראה אחיה של אותה נערה, לא מוכר לי כלל. כשיצאנו לבית הספר, הנער נפרד ממני לשלום ואמר שיתעכב אחר הצהריים מכיוון שבדרכו הביתה הוא צריך לקנות תרופה לאבא. כך המשיך אותו יום, מוזר לחלוטין...
"החלום" חזר על עצמו מספר פעמים. מה שגרם לי לחשוב שה"חלום" הזה הוא בעצם מציאות ולא חלום. ביום אחד זה פסק ומאותו יום הנערה הזו לא הופיעה יותר בחיי...
לאחר מכן נזכרתי שלפני כ- 3 שנים, נסעתי ברכבת לפגוש את אבי שגר בעיירה קטנה ונידחת. כשהרכבת נעצרה בתחנה, עלתה נערה, וכשראתה אותי קראה בשמי בהתלהבות גדולה. לא הצלחתי לזהות אותה, לא הבנתי מי היא ואיך אני קשורה אליה. היא נראתה דיי מאוכזבת כשלא זיהיתי אותה...
"עכשיו הכל מובן! אני חייבת למצוא תשובה לתופעה הזאת!" חשבתי לעצמי.
כדי למצוא תשובה, נסעתי לחפש את אסתושה, אותה נערה שהייתה בתוכי ואני הייתי בגופה.
נסעתי באותה רכבת, כמו אז, בתקווה לפגוש אותה שוב, כמו לפני 3 שנים ולאמר לה שאני כן מזהה אותה וכן יודעת מי היא.. אני משתוקקת לראות את פניה המתלהבים לראות אותי, כמו אז. בתשוקה רבה ובעיניים נוצצות יצאתי למסע לחפש אותה.
הגעתי לאותה תחנה והפעם היא לא הייתה שם. הייתי עצובה ומאוכזבת. ירדתי מהרכבת לתחנה שקרובה לעיירה בה אסתושה גרה. כמעט לא היו שם אנשים, חוץ מזוג קשישים, אותם פגשתי בפתח חנות. שאלתי אותם איך אני מגיעה לעיירה שבה אסתושה גרה. הם התבוננו בי במבט מופתע, "את בטוחה שלשם את רוצה להגיע?" שאל אותי האדון. עניתי: "כן, אני בטוחה." "למה את צריכה להגיע לשם?" שאלה הגברת. "אני מחפשת את חברתי" עניתי. "מה שמה? איך היא נראית?" הם שאלו. "קוראים לה אסתושה, איני יודעת מהו שם משפחתה, עיניה ירוקות ונוצצות, היא רזה וגבוהה. שיערה חום וקשור קבוע בסרט אדום." כשאמרתי להם את המשפט האחרון, שניהם הגיבו בבהלה, הסתכלו זה על זו והשתתקו פתאום. אחרי דקה, שהרגישה כמו נצח, הם אמרו לי: "אסתושה מתה!".
הם החזיקו בידי והרגישו שרעדתי, שלושתנו התחלנו להזיל דמעות. ישבנו על הספסל בשדרה והם התחילו לספר לי: "אסתושה היא נכדתנו, לפני שלוש שנים קרה אסון בעיירה. בזמן שכוכב שביט חלף על פני כדור הארץ, מראה שהבטיחו שיהיה מרהיב ביופיו, אסתושה רצה לשדה הפתוח לראות את המראה, שהבטיחו בכלי התקשורת, שיהיה מדהים ביופיו. באותו זמן הכוכב התפצל ורסיסים ממנו נפלו באותו שדה אסתושה הייתה אחת מנפגעי האסון. באותו אסון מתו כמעט כל תושבי העיירה. אנחנו גרים בעיירה השכנה ולא יצאנו מהבית באותה עת".
הרגשתי עצב גדול והחמצה על כך שלא אפגוש שוב לעולם את אסתושה, אבל אותה אסתושה עם העיניים הנוצצות, תישאר בי לעד.
אסתושה
לא פעם חשבתי והשתוקקתי לחיים אחרים, שונים לחלוטין מהמציאות בה אני חיה: אינני מעוניינת לחיות בשכונה קטנה ומשעממת, מאסתי בחיי העוני והדת, כשאינני מאמינה בדרך זו כלל. אולי זה הדבר שאני מחפשת.
בחדשות הבוקר מודיעים על כוכב השביט, בעל זמן הקפה של כ 1200 שנים, אשר יחלוף מעל פני כדור הארץ בעוד חודש. המראה יהיה מרהיב ביופיו. כששמעתי זאת מיד אמרתי שאני חייבת לראות את המראה המיוחד הזה.
הבוקר, כשנפרדתי מאחי, סבק, בדרכי לבית הספר, פגשתי את חברותיי, שרהלה ואחינועם. אחינועם אמרה ששערי נראה מסודר היום, שלא כמו אתמול. "נכון, אתמול נראית 'אחוזת דיבוק' לגמרי!" שרהלה הוסיפה.
"מה?! על מה אתן מדברות?" שאלתי בבהלה. לפתע נשמע צלצול לתחילת השיעור.
פתחתי את מחברתי וראיתי שכתוב שם "מי את?" בכתב גדול ומבולגן.
מצמצתי מצמוץ ארוך כדי לבדוק אם אני רואה נכון.
המורה קראה בשמי: "אסתושה!" בשביל לבדוק את רמת הריכוז שלי, "כן, המורה" קמתי מהמושב בבהלה. "אה, אז היום את כן זוכרת את שמך.." אמרה המורה. כל הכיתה צחקה מלבד שרהלה ואחינועם, הן הסתכלו עליי במבט מלא דאגה.
בהפסקה הן הסבירו לי: "אתמול שכחת איפה השולחן והלוקר שלך נמצאים, השיער שלך היה פרוע ולא היה בו הסרט האדום, אותו את קושרת בשיערך באופן קבוע, וגם התעלמת מאתנו לחלוטין.... נראה כאילו נמחקו לך הזיכרונות". "מה?! באמת? זה לא הגיוני!" צעקתי בבהלה. "אתן תחשבו שאני מוזרה אבל אני באמת מרגישה, לאחרונה, כאילו אני נמצאת בחלום הזוי.... חלום על חיים של מישהי אחרת, שונה ממני לחלוטין, אני רוצה למצוא תשובה לתופעה הזו".
נזכרתי בחלום שחלמתי לראשונה לפני כשבוע שנראה מציאותי למדיי: בחלום מצאתי את עצמי בתוך גופה של נערה, בחדר גדול עם מראה יוקרתי. כשהתבוננתי במראה לא זיהיתי את עצמי. הסתכלתי מסביבי, ראיתי ארון בגדים גדול ולצד המיטה הגדולה הייתה שידה ועליה מחברת עם מדבקה ובה כתוב השם "ליליה".
בעודי מלאת שאלות והרהורים, שמעתי דפיקה בדלת החדר, וראיתי לפניי אישה מטופחת נכנסת לחדר וקוראת לעברי בשם ליליה. האישה הייתה לי זרה ולא מוכרת. הייתי מבולבלת לגמרי. נאלצתי לחיות במציאות אחרת, במקום אחר וזר לחלוטין, עם אמא שאני לא מכירה, חברות שאני לא מכירה, שכונה לא מוכרת לי... "החלום" חזר על עצמו מספר פעמים ובכל פעם נוסף פרט אחר. מה שגרם לי לחשוב שה"חלום" הזה הוא בעצם מציאות ולא חלום.
האם אותה נערה, ליליה, היא זו שכתבה במחברתי "מי את?", ולכן, כנראה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב, כתבתי לה במחברת שהייתה על השידה בחדרה: " אני אסתושה, מי את?". בדרך זו המשכנו לתקשר בינינו, ע"י שאלות שהפנינו זו לזו במחברות, כך הכרנו זו את זו לעומק.
אך התופעה עדיין נראתה מוזרה ביותר, הזויה, חיים בגוף של נערה אחרת. החלטתי לחקור ולחפש את אותה הנערה שחייתי בגופה...
יצאתי לכיוון תחנת הרכבת, כדי לנסוע לעיר בה ליליה גרה. בראשי צפו שאלות רבות: אם אני אופיע פתאום, האם אני אפריע לה? אני אפתיע אותה? אולי היא לא תאהב את זה? אין סיכוי שנפגש, אבל, מה אם כן? מה אומר לה? אולי זה יהיה מביך? יכול להיות שהיא תהיה אפילו קצת שמחה לראות אותי?
התקשרתי אליה כמה פעמים, אך היא לא ענתה. אם נפגש, אנחנו בוודאות נדע מיד שהיא הייתה האחת שבתוכי, והאחת שהייתה בתוכה, זו אני.
לפתע ראיתי אותה עומדת בקרון של הרכבת שעצרה בתחנה. "אני לא מאמינה! זו באמת היא", חשבתי. עליתי מיד לרכבת ועמדתי מולה. "ליליה!" קראתי בהתלהבות בשמה. היא נראתה כאילו היא לא מכירה אותי. "זו אני, את זוכרת אותי?". היא לא זכרה אותי, זה העציב אותי מאוד, כל כך רציתי שהיא תהיה שמחה לראות אותי.
ליליה
בחלום שחלמתי כנראה לעולם לא אוכל להיזכר. ההרגשה שאיבדתי משהו, נשארה הרבה אחרי שהתעוררתי מהשינה. אני חיה בתחושה שאני תמיד מחפשת משהו או מישהו, אבל אינני יודעת מה.. העיניים שלי כבויות ואני משתוקקת לברק בעיניים.
החלום היה מעורפל ולא מובן כלל. אני זוכרת ממנו פרטים בודדים... הייתי בתחנת הרכבת, שם פגשתי בנערה, היא הייתה גבוהה ורזה, שיערה החום היה קשור בסרט אדום, היא התרגשה מאוד. היא שאלה אותי: "זו אני, את זוכרת אותי?" איני זוכרת פרטים נוספים אבל אותה נערה בחלום נחרתה בזיכרוני.
באותו בוקר ביטלתי את המפגש עם כריסטינה ואלכס בבית הקפה. פתאום השיחות איתן נראות לי משעממות וחוץ מזה, אני לא מחבבת את אלכס, היא נורא מתנשאת...חוץ מזה יש לי עניין חשוב יותר לחקור ולהבין.
למחרת בבוקר, אימי נכנסה לחדרי להעיר אותי משינה תוך שהיא מגישה לי, כרגיל, במגש הכסף את ארוחת הבוקר, היא הסתכלה עליי מופתעת ואמרה: "את נראית שונה הבוקר... אתמול בלילה ראיתי אותך קוראת ספר... וגם לא לבשת את כותונת הלילה שלך, זו עם הנצנצים... משהו היה שונה בך...וגם שיער הזהב שלך היה קשור בסרט אדום". "מה?! על מה את מדברת אמא?" שאלתי בבהלה.
נשארתי לבד בחדר. לא יכולתי לאכול את ארוחת הבוקר. אותה נערה מהחלום, בלתי נשכחת... היא נראתה לי מאוד מוכרת.
נזכרתי בחלום שחלמתי לפני כשבוע שנראה מציאותי למדיי: בחלום מצאתי את עצמי בתוך גופה של נערה, בחדר קטן מאוד, ישנה על מזרון ולא על מיטה, וממולי הייתה מראה קטנה. כשהתבוננתי במראה לא זיהיתי את עצמי. בעודי מלאת שאלות והרהורים, שמעתי דפיקה בדלת החדר, וראיתי לפניי נער נכנס לחדר וקורא לעברי "אסתושה, את כבר מוכנה?" הנער היה לי זר ולא מוכר. אמרתי לו, אוטומטית, "אני כבר מוכנה". לא ידעתי כיצד להתנהג, הייתי מבולבלת, המקום לא מוכר, הנער הזה, שהוא כנראה אחיה של אותה נערה, לא מוכר לי כלל. כשיצאנו לבית הספר, הנער נפרד ממני לשלום ואמר שיתעכב אחר הצהריים מכיוון שבדרכו הביתה הוא צריך לקנות תרופה לאבא. כך המשיך אותו יום, מוזר לחלוטין...
"החלום" חזר על עצמו מספר פעמים. מה שגרם לי לחשוב שה"חלום" הזה הוא בעצם מציאות ולא חלום. ביום אחד זה פסק ומאותו יום הנערה הזו לא הופיעה יותר בחיי...
לאחר מכן נזכרתי שלפני כ- 3 שנים, נסעתי ברכבת לפגוש את אבי שגר בעיירה קטנה ונידחת. כשהרכבת נעצרה בתחנה, עלתה נערה, וכשראתה אותי קראה בשמי בהתלהבות גדולה. לא הצלחתי לזהות אותה, לא הבנתי מי היא ואיך אני קשורה אליה. היא נראתה דיי מאוכזבת כשלא זיהיתי אותה...
"עכשיו הכל מובן! אני חייבת למצוא תשובה לתופעה הזאת!" חשבתי לעצמי.
כדי למצוא תשובה, נסעתי לחפש את אסתושה, אותה נערה שהייתה בתוכי ואני הייתי בגופה.
נסעתי באותה רכבת, כמו אז, בתקווה לפגוש אותה שוב, כמו לפני 3 שנים ולאמר לה שאני כן מזהה אותה וכן יודעת מי היא.. אני משתוקקת לראות את פניה המתלהבים לראות אותי, כמו אז. בתשוקה רבה ובעיניים נוצצות יצאתי למסע לחפש אותה.
הגעתי לאותה תחנה והפעם היא לא הייתה שם. הייתי עצובה ומאוכזבת. ירדתי מהרכבת לתחנה שקרובה לעיירה בה אסתושה גרה. כמעט לא היו שם אנשים, חוץ מזוג קשישים, אותם פגשתי בפתח חנות. שאלתי אותם איך אני מגיעה לעיירה שבה אסתושה גרה. הם התבוננו בי במבט מופתע, "את בטוחה שלשם את רוצה להגיע?" שאל אותי האדון. עניתי: "כן, אני בטוחה." "למה את צריכה להגיע לשם?" שאלה הגברת. "אני מחפשת את חברתי" עניתי. "מה שמה? איך היא נראית?" הם שאלו. "קוראים לה אסתושה, איני יודעת מהו שם משפחתה, עיניה ירוקות ונוצצות, היא רזה וגבוהה. שיערה חום וקשור קבוע בסרט אדום." כשאמרתי להם את המשפט האחרון, שניהם הגיבו בבהלה, הסתכלו זה על זו והשתתקו פתאום. אחרי דקה, שהרגישה כמו נצח, הם אמרו לי: "אסתושה מתה!".
הם החזיקו בידי והרגישו שרעדתי, שלושתנו התחלנו להזיל דמעות. ישבנו על הספסל בשדרה והם התחילו לספר לי: "אסתושה היא נכדתנו, לפני שלוש שנים קרה אסון בעיירה. בזמן שכוכב שביט חלף על פני כדור הארץ, מראה שהבטיחו שיהיה מרהיב ביופיו, אסתושה רצה לשדה הפתוח לראות את המראה, שהבטיחו בכלי התקשורת, שיהיה מדהים ביופיו. באותו זמן הכוכב התפצל ורסיסים ממנו נפלו באותו שדה אסתושה הייתה אחת מנפגעי האסון. באותו אסון מתו כמעט כל תושבי העיירה. אנחנו גרים בעיירה השכנה ולא יצאנו מהבית באותה עת".
הרגשתי עצב גדול והחמצה על כך שלא אפגוש שוב לעולם את אסתושה, אבל אותה אסתושה עם העיניים הנוצצות, תישאר בי לעד.
אנונימית
שואל השאלה:
מצטערת שזה ארוך בטירוף.
מצטערת שזה ארוך בטירוף.
אנונימית
יש קצת חור בעלילה אבל חוץ מזה סבבה
והצעה לשם: מציאות אחרת\הנערה מהחלום\אסתושה
והצעה לשם: מציאות אחרת\הנערה מהחלום\אסתושה
זה ארוך. זה סיפור שלם או שזה רק החלק הראשון?
אנונימית
שואל השאלה:
זה הסיפור השלם המקוצר... (3 עמודים).
זה לעבודה לבית ספר
זה הסיפור השלם המקוצר... (3 עמודים).
זה לעבודה לבית ספר
אנונימית
באותו הנושא: