40 תשובות
טראומות.
הורמונלי של גיל ההתבגרות, הסתגרות בתור עצמי והטביעה העמוקה שלי בתוך מחשבות שחורות
וגם גנטיקה אצלי הייתה צד מאוד משמעותי
וגם גנטיקה אצלי הייתה צד מאוד משמעותי
גיל ההתבגרות.
חרדה חברתית אני זוכרת את עצמי מלפני.
אבל מכיתה ז הדיכאון התחיל.
חרדה חברתית אני זוכרת את עצמי מלפני.
אבל מכיתה ז הדיכאון התחיל.
לא יודע מאנורקסיה נראלי
אנונימי
שעשו עליי חרם
ביישנות יתר, סגירות יתר, מופנמות, אי אמון באנשים, ואונס.
בגדו בי מלא, נעצו לי סכין בגב
פגיעה מינית
בדידות
בדידות
טראומות מגיל צעיר יותר, "חברים" שהשפיעו עליי ביום יום, משפחה שזרקה הערה מגעילה...
כל מיני דברים קטנים שהצטברו...
כל מיני דברים קטנים שהצטברו...
טראומות ילדות
הסביבה שלי. האנשים בשכבה שלי, בכיתה שלי.
ה"חברות" שלי, שמצאו דרך להוריד ולהשפיל אותי. המשפחה שלי, שלא מפסיקה להציק ולחנוק (לא פיזי!!!!!)
ה"חברות" שלי, שמצאו דרך להוריד ולהשפיל אותי. המשפחה שלי, שלא מפסיקה להציק ולחנוק (לא פיזי!!!!!)
אנונימית
שהייתי קטנה לא היה לי ממש ביטחון ועשו עלי חרם... מאז בערך יש לי את החרדה החברתית
אבל היום אני יכולה להגיד שיש לי יותר ביטחון עצמי ודי התגברתי על זה למרות שיש קטעים שזה חוזר בבום.
אבל היום אני יכולה להגיד שיש לי יותר ביטחון עצמי ודי התגברתי על זה למרות שיש קטעים שזה חוזר בבום.
שצחקו עלי וכאלה, כל פעם משהו קטן אבל זה מחלחל
אנונימי
שואל השאלה:
למה מישהו כל הזמן עושה פה מינוס לכולם זה ממש מעצבן ולא מכבד.
למה מישהו כל הזמן עושה פה מינוס לכולם זה ממש מעצבן ולא מכבד.
אנונימית
נשבעת שאין לי מושג
אני פ*קינג מאושפזת וזה חלק מהסיבות ואין לי מושג למה זה קורה
אני פ*קינג מאושפזת וזה חלק מהסיבות ואין לי מושג למה זה קורה
היו נועלים אותי בבית נמשך כמה שנים
כל החיים שלי הובילו אותי לזה.
מצב חברתי ומצב לימודי לא בשמיים הרגשה (לא נכונה) שבנים לא רצו אותי וזהו בעיקרון
אנונימית
כשהגעתי להגיל ההתבגרות התחלתי להבין מה אנשים אחרים חושבים עליי (ובואו נאמר שזה דברים ממש לא טובים). התחלתי לשים לב שגם אנשים שאני לא מכירה בכלל יודעים עליי כל מיני דברים מאוד אישיים, וגם האנשים שאני לא מכירה, לגמרי שונאים את האופי שלי!
התעללות בילדות מצד אמא שלי ובריונים ביסודי ובתיכון
טראומות
הסביבה שגדלתי בה כשהייתי ילדה, טראומות מאנשים קרובים שחוויתי, שוני מהנורמה שדוחקת אותי לצד ולא נותנת לי להפתח בקלות (בכלל)
זה בא לבד ומבינים את זה לבד...
חרדות נחשב? חח כמה אנשים עם בעיות באתר אחד.
אנונימי
שאנשים שהכי קרובים אליי הם תמיד אלה שמאכזבים אותי בסופו של דבר יותר מכולם
אנונימית
טראומות, דימוי גוף, חרמות מגיל צעיר
אנונימית
מודעות.
הבנתי כמה בני אדם יכולים להיות נוראיים.
גם הקרובים אליך ביותר
וכן, גם משפחה.
הבנתי כמה בני אדם יכולים להיות נוראיים.
גם הקרובים אליך ביותר
וכן, גם משפחה.
"הילדה מהצד"
את בת 13,איזה חרמנות בגיל צעיר, גיל 13 זה גם גיל צעיר מאוד
את בת 13,איזה חרמנות בגיל צעיר, גיל 13 זה גם גיל צעיר מאוד
אנונימי
התנסויות מהעבר.
המראה החיצוני שלי
האנשים שהתחילו לרדת עלי לפני שנה
והכי הכי חשוב זה האפליקציה של האנונימי
לפני שנתיים היה לי ביטחון עצמי וברגע שמישו יעיר לי על איך שאני נראית אני אנסה להסתיר את הפרצוף שלי בכל רגע נתון
האנשים שהתחילו לרדת עלי לפני שנה
והכי הכי חשוב זה האפליקציה של האנונימי
לפני שנתיים היה לי ביטחון עצמי וברגע שמישו יעיר לי על איך שאני נראית אני אנסה להסתיר את הפרצוף שלי בכל רגע נתון
^^^^אני כמעט בטוחה שהיא התכוונה חרם ברבים
בית ספר,אנשים,גיל ההתבגרות,לימודים
יש לי את זה בערך מהיסודי
אני לא יודעת למה בדיוק
אולי כי כל שנייה יש לי את המחשבה על מה חושבים עלי כל אחד שאני פוגשת
אבל תמיד הייתי ביישנית וכאלה
פשוט פעם פחות היה אכפת לי היה לי פחות מודעות
אני לא יודעת למה בדיוק
אולי כי כל שנייה יש לי את המחשבה על מה חושבים עלי כל אחד שאני פוגשת
אבל תמיד הייתי ביישנית וכאלה
פשוט פעם פחות היה אכפת לי היה לי פחות מודעות
שניהם, התעללות פיזית קשה, ברמה של לקשור חבל מסביב לצוואר ולגרור אותי בחצר
מהדרך שבה חונכתי
חרדה חברתית כי לעגו לי מהגן עד לחטיבה
דיכאון כי אני לא עושה כלום ורק יושבת בבית (רק מוציאה פעם פעמיים את הכלב ביום)
כמעט התאבדתי גם לפני כמה חודשים
דיכאון כי אני לא עושה כלום ורק יושבת בבית (רק מוציאה פעם פעמיים את הכלב ביום)
כמעט התאבדתי גם לפני כמה חודשים
הדיכאון והחרדה חברתית שלי הם תוצאות של הפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת
הפרעות אכילה
כישלון בלימודים כתוצאה מההפרעות אכילה(ליטרלי המוח שלי לא עובד)
להיות "אמא שנייה" בבית , אמא שלי מאושפזת בבית חולים פסיכאטרי כמעט חצי שנה
אין משפחה בארץ כי ההורים שלי הם עולים והמשפחה שלי בוונצואלה נמצאת במלחמת אזרחים ורעב
כישלון בלימודים כתוצאה מההפרעות אכילה(ליטרלי המוח שלי לא עובד)
להיות "אמא שנייה" בבית , אמא שלי מאושפזת בבית חולים פסיכאטרי כמעט חצי שנה
אין משפחה בארץ כי ההורים שלי הם עולים והמשפחה שלי בוונצואלה נמצאת במלחמת אזרחים ורעב
דברים שקרו לי , וקרו יותר מדיי
10 חודשים שהיה לי גהינום
לא הייתי קוראת לזה דיכאון אבל מצב נפשי לא טוב בכלל
10 חודשים שהיה לי גהינום
לא הייתי קוראת לזה דיכאון אבל מצב נפשי לא טוב בכלל
עברתי בריונות במשך שנים עד סיום תקופת התיכון.