תקשיבו אני נגעלת מעצמי, מרגישה ממש חרא ( המשך בפירוט)

אוקיי. יש לי ידיד טוב, הוא בקטע שלי כבר די הרבה זמן אבל מתי שהוא אמר לי שהוא רוצה אותי אז זה היה לפני איזה חודשיים ובזמן לא טוב (שבוע אחרי שהוא אמר לי עברתי סדרה של ניתוחים בבית חולים, הייתי צריכה התאוששות ולא הייתי הרבה פעמים בבית ספר, ואז התחילו התקופת בגרויות (לחץ מטורף), וגם לפני איזה חודש גילו לאבא שלי סרטן.. קיצר המון משברים.. ובגלל זה לא עניתי לידיד שלי לגבי אם אני גם מרגישה כמוהו או לא. ומאז שהוא אמר לי את זה המשכנו לקבוע אבל היו מלא וויכוחים, ריבים וצעקות.. הכל בגלל המצב המפגר הזה.. ואולי חלק באשמתי אבל הרוב הגדול זה בגלל כל המשברים שצצו לי. ואתמול קבענו, והוא ממש הגזים, דיברנו כזה על הקשר שלנו ואז הוא אמר לי שהוא דורש ממני עכשיו תשובה, אם יש לי רגש אליו או לא. ואמרתי לו מה? אתה לא יכול לשאול אותי את זה אתה יודע שאני בסערת רגשות (הידיד הזה, הוא גם אקס של חברה טובה שלי+חבר טוב של האקס שלי, כל המצב הזה מתוסבך לי, ואנחנו באותה הכיתה.. ) ובקיצור אמרתי לו זה נראה לך הגיוני שאתה דורש ממני תשובה עכשיו? והוא אמר לי כן. בשיא הביטחון כמו איזה גבר שחושב שהוא יקבל את כל מה שהוא רוצה.. אבל בסדר אני מבינה אותו תכלס אבל אל תאשימו אותי כי הוא מודע לכל המצב והלחץ שיש לי וזה שלאבא שלי גילו סרטן הוא מודע לדברים האלה.. ואני פשוט לא רוצה לאבד את הידיד כי הוא רוצה להתקדם ואני לא בטוחה בזה עדיין.. ואז הידיד פשוט בכה לי. הוא אשכרה בכה. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה. ואני מרגישה חרא עם עצמי בגלל שאני לא החלטית. עזרה?