אם אתם נכנסים, מעכשיו אגיד, סליחה אם פגעתי.

הומלסים למה אתם הומלסים? פשוט תקנו בית חח
תגורו בו ❤

זה אתר אנונימי ככה שיותר קל לפרוק פה.
אנשים רק מחפשים למי לפרוק, לא תמיד יש להם אנשים קרובים.
אז למה לא?
אנשים פה תומכים ומכילים וזה מה שיפה.

היי אני לא דכאונית
רק קצת
סך הכל לאנשים יש רגשות והורמונים גם בגיל צעיר,מתחילים לנסות בגיל ההתבגרות דברים למרות שהם עוד צעירים והכל
האתר הזה לא בא בקטע של שיפוטיות על גיל ועל בעיה,זה בא למטרה של לעזור.

זה לא נקרא דיכאון, "דיכאוני" נהפך לתואר שאנשים זורקים בכלכך קלות ולא באמת מבינים מה הוא אומר, כל מה שתיארת זה לא דיכאון

שואל השאלה:
אבל זה לא מה ששאלתי, שאלתי למה הם בכלל נכנסים לזה ולא נהנים מהגיל שלהם.. את עכשיו למשל בת 12, היית רוצה חיי "אהבה" בגיל הזה? בגיל שעדיין לא מודעים למה זה בכלל אהבה?..

שואל השאלה:
rozet. כן אני יודעת מה זה דיכאון, אני כותבת "דיכאון" רק בגלל שהם ככה כותבים שהם בדיכאון..
אם הם רק היו יודעים איזה דבר קשה זה דיכאון, שכל כך קשה לצאת מהמצב...

ומי את בדיוק שתחליטי מתי כל אחד מתבגר ובאיזה גיל זכותו להתאהב?
תני לי לחדש לך, העולם שלנו לא מושלם ולא כולם גודלים למציאות טובה. נשמע שאת אף פעם לא חווית סוג של דיכאון או אפילו חצי מזה כי אם לא חווית את זה והיית בתוך זה אין לך זכות לשפוט אף אחד. לכל אחד יש את הסיבות שלו להכנס לדיכאון. וזה רע, שלא תביני אותי לא נכון אבל לפעמים יש דברים שפשוט דוחפים אותך לזה, אף אחד לא רוצה להיות בדיכאון, זה פשוט קורה מסיבות מסוימות.
שוב אומרת, לאף אחד אין זכות לשפוט אדם שנמצא בדיכאון, עד שלא נכנסים אליו לנעלים.

לפי מה שהיא כתבה זה לא נשמע באמת "דיכאון" אלא יותר עצב. וזה לגיטימי. בגילאים כאלה מנסים דברים ומעניין להכנס למקומות כאלה. לא שסה תמיד מתאים, כן?
אבל יש כאלה שבאמת במצב לא טוב. אני בגיך אחת עשרה התאבחנתי עם דיכאון ואני נוטלת כדורים. זה קושי ענקי לילדה בת אחת עשרה להתמודד איתו כי זה באמת קשה. ואמרת להתמודד, אבל מה עושים כשאי אפשר?
בתור מישהי שמאובחנת על ידי איש מקצוע ולא מאבחנת את עצמה, אני מדגרת בשם הרבה אנשים כאן אני מניחה- זה כאב נפשי מצלק כל כך גדול שהוא כבר כואב פיזית. לפעמים זה יכול להגיע בהתקפים ולהרגיש כאילו תפסו לך את הלב וסובבו.
יש אנשים שמשתמשים במילה "דיכאון" בתור סלנג, למרות שזה לא אמור להיות. יש הבדל בין עצב לבין דיכאון כמובן.
באתר כאן, אנשים אנונימים מרגישים שהם יכולים לפרוק בלי שישפטו. אל תזלזלי במה שילדים בגיל שתיים עשרה מרגישים. אם היית במקומם גם את היית רוצה שיקחו אותך ברצנות.
והם לא רואים בגיל הזה שבן זוג וענייני אהבה יכולים לחכות אז הם נכנסים לזה בשבחל לנסות ואני מאמינה שהם מבינים שזה לא לנצח.

שואל השאלה:
נכון לא הייתי בדיכאון, אהל לא נראה לי שהבנת על מה אני מדברת... אני מדברת על למה ילדים בני 12 מתעסקים בזה וסתם אומרים שהם בדיכאון שאין להם מושג בכלל מה זה, אדם קרוב אלי נפטר בגלל שנכנס לדיכאון..

אני יכולה להגיד לך מהיכרות אישית שלי עם הסביבה שהרבה פעמים התמודדתי עם ילדים כאלה. אולי זו הדרך שלהם למשוך תשומת לב או להרגיש בוגרים משום מה. אבל אני מקווה שהם יבינו שזו לא בדיחה ולא משחק ושמהמשחק הזה, זה יכול להגיע לחיים האמיתיים.

גם אני לא מבינה את זה.
גיל 12 זה גיל לעשות בו שטויות עם חברים, לא להתעסק באהבה ובדברים כאלה,
ובאמת משתמשים יותר מדי במושג "דכאון."

הם משתמשים בדיכאון בתור ביטוי, רובם לא מבינים שזה משהו רציני יותר ממה שהם חושבים. לאנשים מותר להיות עצובים, בכל גיל. מותר להם להתאהב בכל גיל ולהיפגע בכל גיל, אולי זה לא רציני ולא אמיתי וזה סתם נובע מרצון לחקות את הסביבה, אבל מותר להם. לא הבנתי למה זה עד כדי כך מפריע לך זה עניין שלהם

יכולה להעיד על עצמי שהייתי נורא בדיכאון בגילאים האלה, אבל זה נבע ממחלה שהייתי צריכה להתמודד איתה (ועדיין מתמודדת) ומקשיים חברתיים. בגדול, אני מסכימה שזה חבל שאנשים שוקעים בעצב במקום להנות, אבל מה כבר אפשר לעשות בגיל הזה? ללכת לבית ספר? לעשות שיעורים? לשחק במחשב? לשחק בכדור? זה גיל נורא משעמם ואנשים מחפשים ריגושים, מחפשים אהבות וגם מתאכזבים כשהן לא מתממשות וזה לגיטימי לגמרי. דווקא בגיל ההתבגרות, גיל עמוס הורמונים וחברה שיכולה להשפיע מבחינת לחץ חברתי ודימוי עצמי נמוך, זה לא מפתיע שיש הרבה נערים "בדיכאון". החיים הם לא סרט אמריקאי וחייו של נער ישראלי מתבגר ממוצע זה לא ללכת למסיבות בריכה כל סוף שבוע או לשתות, לעשן ולזי*ן כל היום. זה בסך הכל ללכת לבית ספר, ללמוד למבחנים, לדבר בהפסקות או להיפגש עם חברים כשיש זמן ואפשר לתאם עם כולם. זה לא כזה מרגש ויש המון לחצים מסביב שמשפיעים על מצב הרוח. נכון שעדיף "להנות" מהחיים, אבל החיים הם לא אידיאלים ויש המון דברים, במיוחד בגיל ההתבגרות, שגורמים לאנשים להיות עצובים או מדוכאים וזה בסדר.