למה אם ילדים רואים מישהו לבד הם ישר מסתכלים עליו מוזר כאילו הוא מסכן?

אינסטינקט?

כי בדרך כלל ילדים שהם לבד כל הזמן ולא מתחברים או לא מדברים עם משהו אז חושבים שאין לו חברים או שהוא מבודד מהחברה

ילדים הם עדיין בתהליך גדילה ולמידה של הסביבה שלהם ואיך להתנהג.
הם מתחילים מהמעגל המוכר שלהם שזה לרוב ההורים והאחים ולאט לאט נפתחת אליהם הסביבה הרחבה יותר.
אז כשהם רואים מישהו שהם לא מכירים, לרוב זה מוזר להם.

שואל השאלה:
לא, אני אומר בכללי נגיד ילדים בבית ספר

כי בבית ספר לרוב תהיה עם ילדים אז אם אתה לבד זה טיפה מוזר ואולי יחשבו שהוא מסכן בגלל שהוא לבד(?) אבל לפעמים יש ילדים שרוצים את השקט שלהם אז לא מבינה למה לדחוף את האף בכוח

למה?
כי הילדים שנמצאים לבד חושבים על עצמם שהם בודדים ומסכנים ומקרינים את זה החוצה.

שואל השאלה:
עדיין זה מעצבן שככה מסתכלים עלייך

אל תקשיב להם הם המסכנים שהם דוחפים תאף שלהם תעשה להם פרצוף ותסתובב אגב מבינה

לפעמים אנשים חושבים שמי שהוא לבדו, הוא עצוב או בדיכאון , זה פשוט דעה קדומה על אנשים כאלה שנקראים מופנמים , מופנמים בדרך כלל לבדם, עם עצמם ומחשבות שלהם . הנחה הזו מבוססת על זה שבדרך כלל רואים מישהו לבד וזה, אז הוא עצוב, וזה שרואים אדם לבדו וזה, מניחים את זה שהוא עצוב כי הוא לבד או שהוא בדיכאון. לאף אחד לא יצא להכיר מעולם מופנמים באמת, כי הם אנשים סגורים שלא חפצים לדבר או להביע את עצמם ליד אנשים, הם יעדיפו הכי אינטרנט ורשת חברתית , אבל הם פחות אוהבים להיות בחוץ , לדבר ולהיות בחברה גדולה של אנשים . הנחה הזו לדעתי היא בגלל שרגילים לחשוב שאם אתה לבד אז אתה עצוב או מדוכא ממשהו. ואנשים שהם מופנמים הם די שקטים וסגורים , אז מכיוון שהם לא יכולים לומר שהם פשוט ככה אוהבים את זה להיות לבד, והם לא הכי בדיכאון אז אנשים מניחים את זה ככה .