אני כל היום עסוקה במחשבות של כמה אני מסכנה בלי חברים ומרחמת על עצמי, זה מגיע למחשבות אובדניות. (אל תתקשרו למשטרה אני לא

אני באותה סירה .. הייתי מציעה שאם את בגיל מתאים תלכי לעבוד ותמצאי שם חברות בצוות

שואל השאלה:
אני כבר עובדת.. אין לי כוונה להיות חברה שלהן הן לא נחמדות.

שלום לך,

נשמע שהבדידות שאת נאלצת לחוות גורמת לך לאבד טעם ומשמעות בחיים, ואת מרגישה חסרת אונים למול כל זה.. כאילו מה שלא תעשי, וכמה שאת מנסה אולי לא לחשוב על זה, או לנסות איכשהו לחשוב על איך להכיר אנשים חדשים, את מרגישה שזה לא באמת יעזור לך, וככה את אולי אפילו מרגישה כלואה בתוך המחשבות והבדידות שאת לא מצליחה לראות להם מוצא.. אני מתארת לעצמי כמה מתסכל ומייאש זה יכול להיות.

אני כותבת לך כמתנדבת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת], ואולי תוכלי להגיע לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים בצ'ט האנונימי שלנו. תוכלי למצוא אצלנו אוזן קשבת ואולי יחד גם למצוא פתרונות ולהקל על כובד המחשבות והבדידות.
אנחנו פעילים כל ערב בין השעות 21:00 לחצות, חוץ מיום שישי.

נשמח שתגיעי.

שלך, מתנדבת סה"ר.
http://www.sahar.org.il/

עם*

אם החברה שלך גם אם היא כול היום אם החבר שלה באמת קרובה אלייך ואתן באמת חשובות זו לזו אני בטוחה שאם תשתפי אותה אפילו בקצת מהדיכאון שלך אז היא תהיה שם לצידך.
ואם לא-
אז סימן שאת צריכה לצאת יותר.
תחפשי לך דבר שגורם לך אושר.
זה לא חייב להיות בן אדם.
תחפשי דבר שאת באמת אוהבת.
אולי תנסי לפתח לעצמיך תחביבים חדשים ותעסקי בהם. או שתלכי למקומות אהובים עלייך כול פעם שאת מרגישה קשה.
תחפשי דבר אחד שבאמת חשוב לך עד שתשקיעי בו את כול זמנך עד שלא יהיה לך זמן פנאי לשקוע בדיכאון.
ובכול פעם שאת מרגישה דיכאונית תשמעי מוזיקה מרגיעה כמו גלי הים או משהו דומה (יש סרטונים ביוטיוב) או תאכלי משהו מתוק. מניסיון שלי זה תמיד עוזר.

אני לא יודעת אם הלאכול משהו מתוק עוזר לכולם או רק לגביי (אני מכורה למתוקים) אבל סוכר מסוגל לרומם את המצב רוח אז שווה לנסות.