דיי נמאס לי כבר (פירוט למטה) אני בוכה עכשיו

כשאני בחוץ אני משדרת רק אור וחיוביות, בנאדם שמח ומאושר, שכולם היו רוצים להיות מאושר כמוהו. כשאני חוזרת הביתה, אף אחד לא מבין למה אני מתנתקת מהעולם, אני בוכה, מוציאה את כל התסכול, וכשאני יוצאת אף אחד לא חושד. אף אחד לא מבין אותי. כשאני שולחת לחברות שלי הודעה על מה שאני מרגישה, הן לא מבינות ועונות לי על כל שאלה "לא יודעת". גם המשפחה שלי ככה. מבחוץ אני קרן שמש ומבפנים הכל חשוך. אני חמה, תמיד אכפת לי מכולם, עוזרת, מעודדת, תמיד יודעת מה לעשות כששואלים אותי דברים רציניים, אז למה זה מגיע לי?