הגיוני שאני לא רוצה לדבר עם אנשים יותר בגלל הדברים האלה?

-תמיד כשכן מצרפים אותי להיות איתם ישר שואלים "למה את לבד/אף פעם לא מדברת?" דווקא בזמן שצירפו אותי להיות עם אנשים, אני רוצה לדבר ולצחוק מדברים מטומטמים, לא על עד כמה לוזרית אני.
-תמיד כשאני כן פותחת את הפה אני אומרת דברים כל כך מפגרים
-ותמיד כשאני אומרת משהו זה נראה שלא באמת מקשיבים לי או סתם שותקים ומהנהנים עם הראש.

אני בכללי תמיד הייתי בנאדם מופנם וביישן (אני עדיין מופנמת אבל ביישנית כבר לא) ובתכלס לא משנה עם מי אני נמצאת זה תמיד נגמר בכך שעושים את הדברים שציינתי למעלה.. וזה כבר הוריד לי את החשק לדבר..