בבקשה ממכם תעזרו לי,אני מתחננת.

זה תלוי בך אם את רוצה אז תשלחי לו לדעתי את צריכה לשלוח לו כי אני לא חושבת שצריך להפסיק את הקשר בגלל שפעם הייתם זוג ועכשיו לקחתם הפסקה כי זה לא שרבתם אם הוא מייבש אותך ולא כזה מדבר איתך אז תפסיקי ותכתבי לו את מה שאת באמת מרגישה באותו הרגע ואם את רוצה לדבר איתו פשוט תכתבי לו ומה שהיה יהיה הכל לטובה❤

אני מבינה אותך, פרידה היא הרי סוג של מוות.
ובמקרה שלך את נאלצת לעבור מ-100 ל-0, כי תמיד הייתם יחד באותו מקום- ובמקום להתנתק ממנו כמו שאמור לקרות בפרידה, את עדיין רואה אותו.
לא אשלה אותך- זה שאתם שוהים בחלל משותף למרות הפרידה, לא יקל על העניין: את תמשיכי להיפגש איתו מבלי להיות איתו, תצטרכו בטח לעדכן את כל השואלים... זה מבאס.
לכן אני ממליצה לך לפתח "אסטרטגיה" ברורה מראש:
נפרדתם. ופרידה זאת פרידה- אין הודעות, אין חיבוקים, אין חלומות נעימים.
אבל מאחר ואתם שוהים בחלל משותף (עבודה? צבא?)- יהיה אמירת "שלום" או "בוקר טוב" בבוקר, כי את תרבותית.
ובמידה ואנשים שואלים מה קרה- את לא חייבת לספר! את לא אטרקציה או צוות בידור. אמרי בנימוס שנפרדתם, וזהו.
זה טוב שלא רבתם, שלא העכרתם את היחסים. לעשות הפסקה כדי לבחון מחדש לאן פניכם מועדות, זה חשוב. אבל אני באמת ממליצה לשניכם להתייחס להפסקה הזו כפרידה- כי האמת היא, שהתחושה בהפסקות היא של פרידה לכל דבר וחבל לדכא את עצמך בספקות.
אם אתם נכונים זה לזו- תמצאו את הדרך חזרה אחד לשניה. אני מאמינה בזה:)
תהיי חזקה!
ליבי איתך

שואל השאלה:
אבל זה כלכך קשה לי,אני פתאום מתגעגעת אליו.
אני לא מסוגלת להתעלם ממנו או רק לומר לו בוקר טוב ולהמשיך ללכת.
זה נורא מורכב. ואני מתגעגעת לחיבוק שלו.לאהבה שלו...וזה הורג אותי מבפנים שזה לא הולך להיות.
אז אני לא מסוגלת לראות אותו ופשוט להמשיך בחיים.
זה כלכך קשה לי.אני מתגעגעת.אני מרגישה שהוא חלק ממני.וזה הדבר הכי קשה בעולם.
שלחתי לו עכשיו כמו כל ערב שהיינו שולחים לילה טוב,וחלומות נעימים.
ואני פשוט לא מסוגלת,זה חזק ממני.
הקושי הוא במיוחד שאני רואה אותו כל יום כל היום.ואין איך לשנות את זה.אני רוצה להיות שם בשבילו אבל המצב של שנינו חרא.
מה לעשות? אני לא בן אדם שמסוגל להתעלם.
קשה לי להרגיש ולהמשיך

אני הכי מבינה אותך בעולם!
גם אני חוויתי פרידות. את מצד אחד חייבת את הניתוק הזה בשביל השפיות שלך, ומצד שני- איך אפשר להתנתק ממישהו שמהווה חלק עצום מחייך, חלק ממך?
איך אפשר לעבור מקיצון אחד לאחר?
תראי... אולי אלו שמעלי מייעצות לך בצדק לא להתנתק לגמרי אם את לא בשלה. ללכת בצעדים קטנים.
אבל אני... אני לא יכולה לייעץ לך את זה, כי אני מאמינה בלמשוך את הפלסטר בבת אחת.
אני יודעת, מנסיוני האישי והכאוב, שאם נפרדים- צריך להיפרד. כששולחים הודעות ומושכים את הקץ, הנזק גדל.
רשמתי לך- פרידה זה כמו מוות. מוות של משהו בנשמה, אובדן.
זה כ"כ כואב, אני יודעת!
ואת תתגעגעי, וייכאב לך כל הגוף, ואת תבכי... עד שתקומי יום אחד בבוקר, ופחות ייכאב לך. וגם לא תבכי, וגם תחייכי. ואת תהיי בסדר. בסדר גמור.
תמשכי את הפלסטר, עם כל הכאב.
זאת באמת העצה הכי טובה שאוכל לתת לך.