מה אתם חושבים על קטע שכתבתי? (אני נרשמת לתחרות כתיבה ואני חייבת לדעת אם הכתיבה שלי טובה) תודה!

קרן שמש חלושה ובהירה התפצלה בין הזכוכיות, הצלולית הזוהרת של דמות שחורה וקודרת הבחינה בו מבעד ללוח השקוף ומיהרה להימלט. קולבי פילס את דרכו בין ערימות הזכוכית ומדפי האבן הכחולים, מגעו הקל רפרף על פסלוני החרסינה המבריקים, כמעט חצה אותם ללא פגע. שעה שבהה בערפל המצוחצח, עיניו נתקלו בדמות המטושטשת מעבר לזכוכיות שהתרחקה עכשיו והוא רץ כדי לגשר את הפער ביניהם. הוא חלף על פני שדות עצומים של זכוכיות צלולות כקרח, חובט על רצפת המתכת החלקה. צעד, ועצירה. הרוח נשבה בשיערו בזמן שעצם את עיניו והוא הניח לרגליו לנווט אותו אל הצעדים הנודדים. אני יודע שאתה כאן איפה שהוא. המחשבות הדהדו. הוא תהה אם יוכל לשמוע את מחשבותיו של דיוס אם זה עדיין לובש את מכשיר המחשבות. אבל שום דבר, שום תגובה,רק שקט חודר בחלל מרוחק ומשותק. בהחלטה אחת פנה ימינה לכיוון הצעדים, אבל לפתע נעצר, קפא במקומו לצליל טעינת הרובה שהגיח מאחוריו. הקול המייבב בקע מהצד האחורי של החדר:"אל תתקרב, אני מזהיר אותך."
קולבי סובב את ראשו לעיניים הריקות וחסרות השפיות שהביטו בו, אלה לפתע התמלאו להן בניצוץ של אור. "אתה לא באמת הולך לעשות את זה נכון?." שאל קול בחיוך, חיוכו המיס את הקרח.
"ק-קולבי?" עיניו ההמומות של דיוס נמסו במהירות, ידיו נרפו באיטיות. "מ-מה אתה עושה כאן?"
"אין זמן לשאלות, אנחנו יוצאים מכאן."
הרובה בידיו של דיוס נמתח לאחור בקצב איטי ומהסס כמו רטט חשמלי ומשובש, נשמט ארצה מידיו בנשימות רועמות. מבטו החיוור ננעל בקולבי ."לא, לא, אתה חייב ללכת מכאן, אתה לא מבין..."
"מאוחר מדי להבין עכשיו דיוס, אתה חייב לבטוח בי..."
הבעת מיואשת נמרחה על פני של דיוס. "הכל הרוס, קולונל." המילים נחנקו בפיו, אבל עיניו אמרו לקולבי הכל. דמעה זלגה על לחיו. "הכל הרוס"
----------אין לי מקום להמשיך בגלל ההגבלת תווים---------

אשמח לקבל חוות דעת על איך הכתיבה, אם היא טובה, אם יש בה שגיאות, קלילה/מתאמצת, איך היא מנוסחת ובגדול מה דעתכם על הסגנון :)