לא מסוגל יותר, אני אוהב אותה מאוד, לא נעים לי להגיד את זה אבל זה או שאני מחזיר אותה בשאלה או שאנחנו נפרדים.

אני לומד כבר שנתיים בפנימיה דתית למרות שאני אתאיסט, לא מאמין באלוהים. (עכשיו חופש גדול אז זה לא רלוונטי לנושא אבל אני בכל זאת אוסיף את זה כי אני חושב על העתיד הרחוק ואני פשוט רואה שחור!)
גם המשפחה שלי מסורתית, לא דתיה.
עכשיו הכל טוב ויפה.
הימים היחידים שאני חוזר הביתה למשפחה זה בשישי ושבת, אני משתמש בפלאפון וכדומה. היא לא.
ושלא נדבר בכלל על זה שהיא רוצה לשמור לליל כלולות, אני בסכה בן אדם עם צרכים יא אלוהים.
בקושי יש לנו זמן להפגש, היא גרה עיר לידי, זה ממש מוציא אותי מדעתי כל הגעגוע הזה וכמה שאני מאופק בשבילה.
מה לעשות איתה?
אני אובד עצות.



נ.ב, אני לא יודע אם זה מסוג השאלות בסטיפס שמגיעות לחמות, אבל אני בכל זאת אבקש מכם לא לנעוץ את השאלה הזו, כי יש לה פה משתמש. היא לא פעילה פה כבר איזה שנתיים, אבל אני לא לוקח סיכונים. שנינו בני 17