כל חובבי הwattpad חברה שלי כתבה ספר שם אתם יכולים להגיד עליו מה אתם חושבים? - קישור מצורף

קראתי את הפרק הראשון, הכתיבה טובה את הרעיון של אנשי זאב וערפדים פחות אהבתי זה קצת נדוש.
אם את שואלת אותי זה שההורים של שתיהן בכלא פחות אהבתי.
סך הכל נחמד

תראי, אין לי זמן כרגע לקרוא את כל הסיפור כי אמצע הלילה.
מציעה לך קודם כל לפרסם את הקישור בשעות יותר פעילות של היום. אולי מחר בסביבות 6-7 בערב. אז לאנשים יש כוח לשבת לקרוא.

אני כן יכולה לתת ביקורת על התקציר והפרק הראשון :) רק רגע.

שואל השאלה:
אה סבבה(:

שואל השאלה:
אז רק את התקציר ואת הפרק הראשון

אוקי, סיימתי לקרוא. רק אומרת שהביקורת מופנית ישירות לחברה שלך כי זה יותר נוח לי.

קודם כל, קצת דברים שחשוב לי לציין.
אנשים קוראים סיפורים לפי העניין שעולה מההתחלה שלהם, בדרך כלל. כשאדם נכנס לחנות ספרים ומחפש ספר לקרוא, אין לו זמן לקרוא את כל הפרק הראשון כדי להחליט אם לקנות את הספר או לא. זה למה השורות הראשונות של כל פרק, אפילו של התקציר, הן מאוד קריטיות. לא צריך להגזים במידת החשיבות שלהן, אבל אם רוצים למשוך קוראים, צריך לוודא שהן מעניינות.
זה למה להתחיל תקציר ב"היי אני *שם* ואני ככה וככה" זאת התחלה שכבר לא נעימה לקורא. היא כל כך נפוצה שלקוראים נמאס ממנה.
ולהתחיל סיפור ב"קמתי לצליל השעון המעורר" גם זו התחלה מאוד מוכרת של סיפורים ולא מושכת את העין. דרך מאוד פשוטה להפוך את השורה הזאת ליותר מעניינת היא להתחיל בזה שהדמות שומעת את הצלצול שלה (נניח שיר מאוד פופולארי ומעצבן), ואז היא קמה, ומרגישה איזשהו רגש, נניח כעס מהשער המעצבן או אושר מזה שזה היום הראשון ללימודים.
עוד משהו שמרחיק קוראים הוא תיאור יותר מידי ישיר של דמות.
"היי אני ככה וככה ויש לי שיער כזה ועיניים כאלו ואני לובשת ככה וככה"
זה פשוט לא כל כך מעניין. זה תיאור מאוד פשוט וישיר. אנשים אוהבים תיאור מעניין.
מה שכן טוב, לעומת זאת, זה שנתת תיאור בחלק מוקדם של הסיפור. הרבה אנשים עושים את הטעות של לדחות את התיאורים למאוחר יותר. הקורא כבר פיתח רעיון לאין הדמות נראית, ופתאום הסופר מתפרץ וצועק "לא! הדמות בכלל נראית ככה! עכשיו תשנה אותה!". אף אחד לא נהנה לשנות את הדמיון שלו באמצע, וזה למה זה טוב ששמת את התיאור בשלב מוקדם.
עכשיו, איך לשפר את התיאור? את יכולה להתחיל בזה שלא תכניסי תיאור מראה בתקציר. אלא אם כן יש פרט כלשהו במראה שלה שמאוד בולט בה, כמו למשל עור חיוור בצורה קיצונית, צלקת משמעותית, אוזניים גדולות וכו', אין צורך להכניס אותו לתקציר. אף אחד לא בוחר סיפור לפי האם הדמות הראשית היא בלונדינית או ברונטית, אז להכניס את התיאור הזה לתקציר הוא מיותר. אבל מה שכן יכול להשפיע אלו דברים שהופכים את הדמות למיוחדת. דברים כמו מוגבלות פיזית/שכלית, איזשהו יתרון גנטי פיזי/שכלי (כמו סופר חכם או גמישות יתר וכאלו), העובדה שהדמות משתייכת לזן מיוחד או לא מיוחד וכו'. זה למה זה טוב שציינת שהיא בת כלאיים, למרות שגם פה, פשוט הכרזת את זה כעובדה פשוטה בלי הרבה עניין. בלי איזושהי פתיחה מעניינת לעובדה הזאת.
מה שכן יכולת לתאר לפני העובדה שהיא בת כלאיים היה איך שהיא לא פופולארית ואז להסביר למה, לדוגמא.
הפרט הבא, העובדה שאמא שלה היא ערפד ואבא שלה הוא איש זאב, זה גם פרט שיכולת לשמור לסיפור עצמו. זה אמנם חשוב לסיפור, אבל ספציפי מידי לתקציר. התקציר מדבר עליה, לא על ההורים שלה. את יכולה לציין שהם בכלא, זה דבר טוב. אבל אל תיכנסי יותר מידי לפרטים. תגידי שהדמות חצי ערפד חצי אשת זאב לא חשוב לציין מי מההורים שלה הוא מה.
חסר עניין בתקציר. חסרים המון תיאורים שיכולים להפוך אותו למכנסיים בהרבה.
לדוגמא הגיל שלה. במקום פשוט להכריז עליו, תחליפי את זה בכמה זמן היא גרה באקדמיית הערפל. אז איפשהו בפרק הראשון או השני תוסיפי את הפרט של באיזה גיל מתחילים ללמוד באקדמיית הערפל, והקוראים יעשו קצת חשבון.
נסי לשכתב את התקציר למשהו שישמע יותר מעניין.
ובנוגע ל"תנו לי לנפץ את השמועות". בחיים אל תעשי רשימות כאלו בתקציר. זה מרגיש כאילו את מדברת ישירות לקהל, מה שלא כדאי לך לעשות אלא אם כן את שואפת לקומדיה. במקום הרשימות, תכניסי את זה כפרטים בתקציר.
"בשל היותי בת כלאיים, אנשים מאמינים שאני עונה על הרבה סטיגמות. צר לי לאכזב אתכם שאני לא ישנה בארון קבורה, אור השמש לא יגרום למותי ואף על פי שאנשי זאב מסוגלים להשתנות רק בירח מלא, היותי בת כלאיים מאפשרת לי לשנות צורה מתי שמתחשק לי" (אל תשתמשי בזה ספציפית, זאת דוגמא שחרבשתי למה שאת יכולה לעשות. את מוזמנת לשאוב מזה השראה)
ודבר האחרון, מסדר הערפל. אין שום תיאור בנוגע אליו בתקציר. כדאי לך להכניס הסבר כלשהו, אפילו הכי קטן, למה זה. זה שלא מבינים מה זה מסדר הערפל לא יוצר תחושת מסתוריות, זאת פשוט תחושת בלבול של "רגע, פספסתי משהו? איפה הסבירו מה זה?"

נראה לי שזה הכל לתקציר, ועכשיו לפרק הראשון:
קודם כל, שגיאות וקפיצות כתיב. תיזהרי מהן. אף אחד לא רוצה להוציא ספר ראשון לאור, להיכנס לחנות ולגלות שיש שגיאת כתיב בכל העותקים. הדרך הכי טובה להימנע מכזה מצב היא לדאוג שגם כשלא מוציאים משהו לאור שלא יהיו בו שגיאות כתיב. להתרגל לעבור גם 80 פעם ולחפש אותן. תעברי על הסיפור שלך, כי יש לך שגיאות לפעמים.
עכשיו, הדבר הכי קריטי בפרק הזה.
הרגשתי כאילו קראתי תסריט לסרט ולא פרק ראשון של ספר.
אני אתעלם מהאורך כי אני יודעת שזה מה שנהוג בספרים באינטרנט, אבל תסתכלי רגע על השורות שלך.
כמעט כל שורה מתחילה במרכאות דיבור, וכל פעם שהן מסתיימות, בקושי יש תיאורים.
את לא מתארת כלום כמעט. נסי להכניס תיאורים אחרי משפט. זה נותן תחושה יותר מציאותית של הסיטואציה.
אני אתן דוגמא:
"מסדר הערפל שאל אותי אם ארצה לבקר את הורי בכלא" ענתה בעצב. קולה עדיין נשבר כשדיברה על ההורים שלה, למרות כל השנים שעברו. יכולתי לקרוא מהקמטים שבמצחה שהיא דואגת להם, פוחדת לשלומם.
רציתי לנחם אותה, לנסות לעודד אותה, אך לא מצאתי את המילים הנכונות. מצאתי את עצמי משפילה את מבטי בחוסר אונים, ושתיקה עמוקה השתחררה בינינו.

לא ציינתי פה שהיא אמרה "אה", כי זה פשוט צליל בודד שלא שווה לפתוח בשבילו מרכאות. במקום זה, עדיף לתאר את העובדה שהיא מרגישה חוסר אונים ולא מוצאת את המילים הנכונות, מאשר לומר את המילה היחידה שהיא כן מצאה. את מבינה למה אני מתכוונת?
תיאורים כאלו מאוד מוסיפים לאווירה. הם יכולים לשנות את הסיפור מקליל לעמוק, משמח לעצוב, בלי לשנות את העלילה בכלל. לא אחרי כל משפט דיאלוג צריך לשים תיאורים כמובן. לפעמים אפילו מיותר לרשום "היא אמרה" או "הוא שאל". לפעמים מספיק לכתוב את השורה שהדמות אומרת וזהו. זה נועד בעיקר למצבים שצריך תחושה של רצף בין כמה שורות דיבור. לדוגמא כזה דבר:
התיישבתי לשולחן ארוחת הבוקר, וכל העיניים מייד הופנו אלי.
"איפה היית?" שאלה אימי. צלחתה עדיין היתה מלאה, היא אפילו לא הוסיפה סירופ לפאנקייקים שלה. היא דאגה כל כך לשלומי שלא היתה מסוגלת לאכול.
"עזרתי לאושרת בגינה, אחרי שיצאתי לזרוק את הזבל הי-"
"זה לא מקובל עלי!" קרא אבא וחבט בשולחן בכוח. "אנחנו מכינים ביחד ארוחת בוקר משפחתית, ואתה נעלם כאילו בלעה אותך האדמה! לפחות היית מודיע לנו שהלכת לעזור לשכנה! כבר התחלנו לדאוג לך!"

כמו בתקציר, תיאור המראה שלהן ישיר מידי, וגם התיאור של זה שההורים שלהם בכלא. העובדה שהתיאורים האלו כל כך ישירים לא נותנת עניין לקורא ולא נותנת לך אתגר לכתיבה. נסי לאתגר את עצמך ולהפוך את התיאור ליותר מקורי.
סורי התחלתי קצת להרדם כי אני כותבת כבר איזה שעה אז קצת איבדתי איפה שהייתי ומה רציתי לומר אז אני מדלגת על כמה הערות שהתכוונתי לתת.
ההערה האחרונה שיש לי זה בנוגע ללחשושים. העובדה שהן מסוגלות לשמוע הכל לא כל כך מציאותית, עדיף שהיא תתפוס רק חצאי משפטים, קודם כל.
גם ההערות שלהם לא מאוד מציאותיות, ויותר נוחות לתיאור המעמד שלהן מאשר להצגת העולם שלך.
נסי להחליף את ההערות האלו בדברים שמציגים את הילדים האחרים באור יותר רע וגם יותר משפילים. נניח:
"אז זאת בת הכלאיים המפורסמת? איכס, היא קיבלה את החלקים הגרועים ביותר משני הצדדים"
"ההורים של המפלצת הזאת רצחו את ההורים שלי. סוף סוף יש לי הזדמנות לנקמה"
"הדבר הזה לא צריך להתקיים בכלל, מי קיבל אותה לבית הספר?"
"למה לא אסרו גם אותה? היצור הזה לא אמור להסתובב חופשי"
משפטים בסגנון הזה נשמעים הרבה יותר מתאימים לילדים מגעילים שמרכלים. להוסיף לזה צחקוקים או נעיצת מבטים וזה נותן תחושה של השפלה.
כדאי גם להוסיף תיאורים של מה הם עושים. נניח תיאור של ילד אחד שהתחיל לזרוק עליהן חתיכות של מחר וצעק עליהן שיחזרו למקום שממנו הן באו, או ילד אחר שהחליט להיתקע בהן בכוונה, לשפוך עליהן את המשקה שלו ואז לכעוס עליהן. דברים רעים כאלו.

עברה כבר שעה מאז שהתחלתי לכתוב אז החלטתי לשלוח את מה שכבר כתבתי.
רק רוצה להוסיף כמה דברים:

1) אני ממש לא רוצה לפגוע בחברה שלך, אני לא באה לומר שהכתיבה שלה רעה, אני רק מציינת את הדברים שכדאי לשפר לדעתי.
2) מצטערת אם יש לי שגיאות/קפיצות כתיב, השעה מאוחרת ואני בטלפון ולא מרוכזת. גם ישנתי בלילה 4 שעות אז בכלל.

תאחלי לה בהצלחה בהמשך ממני ואני מקווה שעזרתי לה :)

אממ הערה לעתיד, אי אפשר לקבל שני פרחים מאותה השאלה חחח. טכנית לא קיבלתי את הפרח השני '^-^

שואל השאלה:
וואו את ממש עזרת לה!
עם הזמן היא התחילה להישתפר יותר ויותר בכתיבה שלה וכיום היא כותבת הרבה יותר טוב משכתבה בפרק הראשון, עם הזמן שעבר וההיתנסות שלה הפרקים הפכו להיות יותר ויותר ארוכים ויותר ויותר מפורטים.
ותודה רבה על ההערות!
זה עזר לה מאוד(:

שואל השאלה:
אממ הערה לעתיד, אי אפשר לקבל שני פרחים מאותה השאלה חחח. טכנית לא קיבלתי את הפרח השני '^-^


בנוגע לזה אני יודעת אבל אני עדיין רוצה להודות לך חחח^-^

חחח אוקי xd
אוו רואים שיפור במהלך הספר? עכשיו אני מסוקרנת הלכתי להמשיך לקרוא xd
אני אוהבת לראות את התהליך שאנשים עוברים ^-^

שואל השאלה:
חחח^-^