7 תשובות
זה לא הפוך?
כאילו האופה לא מעיד על עיסתו?
כאילו האופה לא מעיד על עיסתו?
שואל השאלה:
תהפוך
תהפוך
נכון חלקית
אני מסכים שמי שיצר את המשהו המסוים יודע עליו יותר מכלום וגם יותר טוב להחליט עליו
אבל אם עכשיו הוא יגיד שמה שיצר זה הכי טוב בעולם וזה יעלה לראש, שמה שהוא יצר לא כזה מעולה זה מראה שהוא לא מעיד כלום.
אני מסכים שמי שיצר את המשהו המסוים יודע עליו יותר מכלום וגם יותר טוב להחליט עליו
אבל אם עכשיו הוא יגיד שמה שיצר זה הכי טוב בעולם וזה יעלה לראש, שמה שהוא יצר לא כזה מעולה זה מראה שהוא לא מעיד כלום.
שואל השאלה:
אז אני יצרתי משפט הפוך מהמשפט המקורי
ועדיין לא הבנתם אותי?
אז אני יצרתי משפט הפוך מהמשפט המקורי
ועדיין לא הבנתם אותי?
שואל השאלה:
מצד שני אדם במקרים מסויימים יכול להכיר בעצמו מעלות ייחודיות ולהיות היחיד ללדעת לספרן
מצד שני אדם במקרים מסויימים יכול להכיר בעצמו מעלות ייחודיות ולהיות היחיד ללדעת לספרן
הפרקליט, אני מסכימה איתך חלקית. לדעתי האדם אינו יכול להעיד על עצמו מפני שהוא לא מסוגל, בלי קשר לאינטרסים שלו או לניסיון לשקר. הוא מעורב רגשית מדי, הוא מעורב פיזית מדי, הוא מעורב לוגית מדי, מה שמונע ממנו לראות בבהירות הבבואה של עצמו.
לגבי המשפט:
אני מאמינה ששני המשפטים ההפוכים זה מזה נכונים באותה המידה.
היוצר ידע להעיד על יצירתו, והאדם ידע להעיד על עצמו לעומקים שמעטים (ולרוב בלתי קיימים) הם האנשים שיצליחו להגיע אל עומק הכרתו של האדם/היוצר, שלא לדבר על להתעלות עליו. מצד שני, החיבור העמוק כל כך של אדם-לעצמו ויוצר-ליצירתו ימנע מהם לראות דברים שאחרים יוכלו, דווקא בגלל הקרבה שלהם לנושא. כמו שאם אתה נמצא קרוב מדי למשהו קשה לך לקלוט פרטים מסוימים שלו.
בקצרה:
לדעתי, האדם יעיד על עצמו והיוצר יעיד על יצירתו באופנים שמעטים יצליחו להגיע לעומקם, אך דווקא בגלל זה: תמונתם של היוצר והאדם לא תהיה שלמה, דווקא מפני החיבור ה*רגשי-לוגי שלהם שמסתיר מהם חלקים מסוימים.
*רגשי-לוגי- עשוי מרגשות ("אני זוכר את היום בו התחלתי לצייר את הציור הזה"), אך לא מבוסס רק עליהם ("מאחורי הציור הזה עומדת המחשבה הזו, ובעקבותיה קניתי את הצבעים האלו, וציירתי את זה ככה, בטכניקה הזו, כי חשבתי ככה").
הערה: גם תמונתם של המביטים מבחוץ לעולם לא תהיה שלמה, רק מהסיבה ההפוכה: בגלל שהם לעולם לא יגיעו לרמת עומק הכרתו של האדם והיוצר, תמיד יהיו פיסות מידע, רגשות הזיכרונות חסרים.
הדרך היחידה ליצור תמונה שלמה היא לאסוף את השברים.
לגבי המשפט:
אני מאמינה ששני המשפטים ההפוכים זה מזה נכונים באותה המידה.
היוצר ידע להעיד על יצירתו, והאדם ידע להעיד על עצמו לעומקים שמעטים (ולרוב בלתי קיימים) הם האנשים שיצליחו להגיע אל עומק הכרתו של האדם/היוצר, שלא לדבר על להתעלות עליו. מצד שני, החיבור העמוק כל כך של אדם-לעצמו ויוצר-ליצירתו ימנע מהם לראות דברים שאחרים יוכלו, דווקא בגלל הקרבה שלהם לנושא. כמו שאם אתה נמצא קרוב מדי למשהו קשה לך לקלוט פרטים מסוימים שלו.
בקצרה:
לדעתי, האדם יעיד על עצמו והיוצר יעיד על יצירתו באופנים שמעטים יצליחו להגיע לעומקם, אך דווקא בגלל זה: תמונתם של היוצר והאדם לא תהיה שלמה, דווקא מפני החיבור ה*רגשי-לוגי שלהם שמסתיר מהם חלקים מסוימים.
*רגשי-לוגי- עשוי מרגשות ("אני זוכר את היום בו התחלתי לצייר את הציור הזה"), אך לא מבוסס רק עליהם ("מאחורי הציור הזה עומדת המחשבה הזו, ובעקבותיה קניתי את הצבעים האלו, וציירתי את זה ככה, בטכניקה הזו, כי חשבתי ככה").
הערה: גם תמונתם של המביטים מבחוץ לעולם לא תהיה שלמה, רק מהסיבה ההפוכה: בגלל שהם לעולם לא יגיעו לרמת עומק הכרתו של האדם והיוצר, תמיד יהיו פיסות מידע, רגשות הזיכרונות חסרים.
הדרך היחידה ליצור תמונה שלמה היא לאסוף את השברים.
זה משפט שנועד להציג התנגדות למשפט המקורי, "הנחתום לא מעיד על עיסתו", שנועד לטעון שהאדם עצמו אינו אובייקטיבי לגבי עצמו, ויש לו יותר מידי אינטרסים לשקר בשביל שנסמוך על המילה שלו.
לעומת המשפט הזה, שנועד להראות שרק האדם היוצר את היצירה יודע להעריך אותה מספיק, הוא החכם ביותר בנושא ויודע בדיוק כל פרט או סיפור אצל כל חלק, הוא יסביר את היצירה בדרך הטובה ביותר וגם ידע לענות לכמעט לכל שאלה, לעומת המעריצים.
~
שתי המשפטים נכונים, זה ברור לכל וויכוח אי פעם, יש אמת בכל רעיון.
השאלה היא מתי משפט א'("הנחתום לא מעיד על עיסתו") נכון, ומתי משפט ב'("רק האופה מעיד על עיסתו.");
המשפט הראשון מתאים בוויכוחים על איכות האדם, במדידתו לקראת רווחים שהוא רוצה, לדוגמא במבחן אינטיליגנציה, או במכירות, בעיקר בהקשר של ביקורת חיובית, ובאופן מפתיע, גם שלילית, כי האדם עצמו לא אובייקטיבי, וההמלצות על היצירה שלו משרתות לו המון אינטרסים.
המשפט השני מתאים במקום של הסברים או הבנה עמוקה יותר של התוכן, הוא נכנס בהתבססות על העובדה שהיצירה ראויה לחקר וחשיבה, ונועד לבוא לענות על השאלה ; "מה האינטרס המקורי שהיצירה מספקת? ואיך להבין אותה בצורה, שלך, יוצר היצירה?", ולדעתי הוא חשוב, אך לא באמת נכון, הפירוש הסובייקטיבי הוא היפה ביותר, היוצר, לרוב כלוא בביקורת עצמית ופחד מביקורת חברתית, עד שהוא ירד על היצירה שלו, כדי להתחמק מאכזבה גדולה של חוסר אהבה חברתי.
וזו, דעתי.
לעומת המשפט הזה, שנועד להראות שרק האדם היוצר את היצירה יודע להעריך אותה מספיק, הוא החכם ביותר בנושא ויודע בדיוק כל פרט או סיפור אצל כל חלק, הוא יסביר את היצירה בדרך הטובה ביותר וגם ידע לענות לכמעט לכל שאלה, לעומת המעריצים.
~
שתי המשפטים נכונים, זה ברור לכל וויכוח אי פעם, יש אמת בכל רעיון.
השאלה היא מתי משפט א'("הנחתום לא מעיד על עיסתו") נכון, ומתי משפט ב'("רק האופה מעיד על עיסתו.");
המשפט הראשון מתאים בוויכוחים על איכות האדם, במדידתו לקראת רווחים שהוא רוצה, לדוגמא במבחן אינטיליגנציה, או במכירות, בעיקר בהקשר של ביקורת חיובית, ובאופן מפתיע, גם שלילית, כי האדם עצמו לא אובייקטיבי, וההמלצות על היצירה שלו משרתות לו המון אינטרסים.
המשפט השני מתאים במקום של הסברים או הבנה עמוקה יותר של התוכן, הוא נכנס בהתבססות על העובדה שהיצירה ראויה לחקר וחשיבה, ונועד לבוא לענות על השאלה ; "מה האינטרס המקורי שהיצירה מספקת? ואיך להבין אותה בצורה, שלך, יוצר היצירה?", ולדעתי הוא חשוב, אך לא באמת נכון, הפירוש הסובייקטיבי הוא היפה ביותר, היוצר, לרוב כלוא בביקורת עצמית ופחד מביקורת חברתית, עד שהוא ירד על היצירה שלו, כדי להתחמק מאכזבה גדולה של חוסר אהבה חברתי.
וזו, דעתי.