פעם קרה לכם שנכשלתם במשהו בפעם ה-3 (או יותר)?איך קמים אחרי נפילה? ספרו לי..קשה לי ממש אני שבורה אשמח ללמוד מכם

קרה לי שנכשלתי במשהו מעל 20 פעם.
פשוט לא להפסיק לא לוותר תאמיני בעצמך כי את כן מסוגלת.

כישלון אישי שלי זה שלא ניסיתי מספיק טוב.. חוץ מזה מכל כישלון לומדים!
אני הייתי בקורס של מד"א ועברתי את המבחן של השאלות אמריקאיות אבל במבחן במעשי פחות... וניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי והרגשתי כאילו הבוחנת שונאת אותי.. בקיצור ניסיתי כמה פעמיים ובסוף החלטתי לא להמשיך במדא לא כי לא הצלחתי. כבר לפני המון זמן הרגשתי שזה לא משהוא שאני רוצה להמשיך בו..
אני הסתכלתי על זה חיוב שנכשלתי במדא מכיוון שמצאתי תנועת נוער אחרת שהיא יותר מתאימה לי ואני בה עד היום ואני לא מתחרטת שהייתי במדא כי בלי מד"א לא הייתי מגיע לתנועת נוער, כי הלכתי לתנועת נוער הזאת למיקרה שאני לא אצליח בעוד מבחן...


בדרך כלל שאני נכשלת אני לא בוכה על זה כי אני אלמד לפעם הבאה מה לשפר ולעשות אחרת. כל דלת שניסגרת איתה נפתחת דלת חדשה

את פשוט צריכה רצון חזק למשל אני במדא לא הייתי המצטיינת של הקורס ואת ה100 הראשון שלי קבלתי אחרי חצי שנה של עבודה קשה ורצון

היה לי פעם אחד משהו דומה..
ליפני כמה שנים סבתא שלי נפתרה. אני זוכר את זה טוב מאוד.. שחקתי במחשב וסבתה שנייה שלי (מצד אמא) אמרה לי שסבתה שלי (בצד אבא) נפתרה, היא אמרה את זה בכזה קול שזה היה נשמע כאילו לא אכפת לה, רגע של הלם גמור, הכול עף מהראש, כך הסתוסבתי יום שלם עד ללוויה. לא הרגשתי כלום, כאילו חור שחור שואב לי את כל הרגשות. כלום.
ביום כיפור שני החברים היחידים שלי הלכו בלעדי, והקטע הכי מצחיק שביקשתי להיצתרף בערך שבע פעמים, כימאת התכננתי כי לא רציתי לשבת ביום כזה לבד בבית, לא היה להם אכפת.
כמה ימים אחרי זה טיילנו עם משפחתי בטיילת ואח שלי נורא עיצבן אותי ואחרי כמה דקות הוא עלה על מעקה (רחב) וביקש ממני יד, לא רציתי לתת לו כי הוא ממש עיצבן אותי, הוא ביקש כמה פעמים ואני רק עניתי לא, ואז האבא החורג שלי התחרפן והתחיל ליצעוק על אח שלי (בן 5) שאני שונא אותו ושהיתי מעדיף שהוא לא היה קיים. הוא התחיל לבכות ממש חזק וכולם כעסו עליי ממש, ואני לא הבנתי למה.. מה כבר עשיתי? לא נתתי לו יד אז כך לדבר עליי? אני לא חזרתי איתם הביתה במכונית אלה העדפתי ללכת בחושך ברגל, כשה חזרתי ניסגרתי בחדר שלי ולא יצאתי משם במשך יומיים. היתי במצב של נורא. מצב של אין לך אפילו רצון להתאבד (לא אני חולה דרמה פשוט היתה לי אז גם בלי כל היופי הזה תקופה מאוד מאוד קשה נפשית)
אני פשוט ישבתי ובהיתי בקיר בלי מחשבה, או שציירתי אבל גם זה עשיתי האוטומטי. לא היתה לי שום מחשבה. כלום. המוח שלי ריק.
אחרי כמה זמן קראו לאמא שלי למנהל ושם עצרו שיש לי חמישה נחשלים ועם אני לא משפר אותם אני לא עולה לתיכון... תקופה קשה. אבל מתגברים עלייה, כדי לך לחשוב מה את רוצה להשיג בחיים, למשל אני רציתי כל החיים שלי להיות חוקר, ואני דימיינתי איך אני מפענח תיקים קשים. תנסי לחשוב על העתיד ועל דרכים איך להשיג את העתיד שאת רוצה, אל תקשיבי לאף אחד כי התשובות לשאלות שלך נמצאות רק אצלך.

ברור שקרה, אבל את לא צריכה להתמקד בזה את צריכה להציב לעצמך מטרות ויעדים- תתחילי מקטינים ותגדילי אותם לאט לאט וגם אם תיכשלי בסופו של דבר את תצליחי