אבא שלי לא היה בבית חודש בגלל נסיעת עבודה ועכשיו שהוא חזר אני רק רוצה שיסע

לחכות שתיהי בגיל לבנות לעצמך חיים עצמאיים.
אין מה לעשות.
גם אני לא מסתדרת עם ההורים שלי ומתפללת לגור לבד אבל פשוט מחכה לגיל שאני אוכל .

בינתיים אין לך ממש מה לעשות, הוא ההורה והוא עדיין יהיה בבית

תנסי פשוט פחות להיות איתו באינטראקציה ובקשר

תעבדי אני לא מוצאת סיבה למה שלא תקני לעצמך דברים שאת אוהבת וככה תהפכי את החדר שלך לחדר שאת אוהבת תאמיני לי שידרוג זה לא חייב להיות יקר וזה מסדר את הראש אם הבנת

שואל השאלה:
יש לי חרדה חברתית. ובכללי ביטחון עצמי נמוך. אני ממש ממש ממש מתביישת ללכת למקום ולשאול אם צריך עובדים

שואל השאלה:
אבל אתם חושבים שהוא הגיב בסדר או שלא. אני רוצה להכנס לפרופורציות ולהבין אם זה תקין או לא

הוא לא היה בסדר אבל עוד כמה שנים תוכלי לעזוב את הבית לא כדאי לך להכנס לסיכסוכים מיותרים

^

תקשיבי גם אני ככה ולדבר עם אחרים ממש מלחיץ, אבל מתישהו המחסום חייב להשבר
רוב המקומון לא יצטרכו אבל לפחות תדעי שניסית
ומתישה יבוא מקום שכן יצטרך אותך

יש פה איזה אישיו מצד האבא שלא ממש היה במקום אבל פשוט תתעלמי מזה

זה לא תקין ואת נשמעת מאוד חמודה וילדה טובה

תכבדי בבקשה את אבא שלך יותר
הוא היחיד שיאהב אותך ויתמוך בך כמו שאבא אמיתי ואוהב תומך
אל תתחצפי אליו ואל תעיזי להגיד שאת לא רוצה שהוא יהיה בבית
כיבוד הורים זה הדבר הכי חשוב שקיים

הגיע זמן להתבגר להשיג עבודה אולי עזרה מהרווחה או ביטוח לאומי ולהיות עצמאית.

גם אני הייתי חרד חברתית וביישן אבל כל הזמן הייתי תקוע באזור הנוחות הזה.. התרגלתי לחיות עם דברים שאני לא אוהב אבל לא באמת הייתי שמח. אז עשיתי עבודה עצמית, צברתי אומץ ועשיתי את הצעד הקשה הזה להתחיל לעבוד ולהיות פעיל בחברה.

חייבת לקפוץ למים הקרים, וליצור אינטראקציות כמו של חיפוש עבודה.
אני בעצמי קצת ביישנית, ובעבר הייתי אפילו יותר. אבל הבנתי שביטחון בסיסי בדברים האלו, זה אפילו יותר חשוב ממה שלומדים בבית הספר.

אם את יכולה לעבוד וקרובה לרחוב ביאליק - עברתי שם לא מזמן ויש מלא שלטים של "חסרים עובדים, דרושה עובדת".

איך לעבור על הביישנות:
- למצוא מישהו ביישניית יותר ממך, ולעזור לה.
- לחפש את הקשה: למשל לתקשר למוקד קווים ולשאול מתי הקו הבא יגיע. (יש כאלו שמתביישים גם מזה). אם תעשי את זה כל יומיים למשך חודש - את כבר לא תתרגשי בכלל.
- להפנים שכולם כמוך. ולחפש עבודה זה דבר שעל אחד עושה. ושלכל אחד יש את הפעמים האלו שהוא יוצא / מרגיש מוזר.

היה לי כזה אם אבא שלי רק שהוא היה מכה אותי שהגעתי לגיל 16 נתתי לו אגרוף לפנים ואמרתי לו שאם הוא ימשיך להכות אותנו אני אהרוג אותו הוא עזב תבית לפני 4 שנים היום אני בן 20 וכולם יותר מאושרים כולל אמא שלי
תקחי תעניינים לידיים

אז די עם החוסר ביטחון הזה. פשוט תפיסיקי לעזור לו להפוך את עצמך למסכנה. אם באמת אין לך ברירה כמו שאת מתארת את זה אז תתגברי על החוסר ביטחון.