יש לי בעיה עם חברים שלי (המשך למטה)

אז היו לי הרבה חברות מאוד טובות במשך כמה שנים. אבל עם הזמן הן התחילו להיפגש יחד בלי להזמין אותי והן כל הזמן המציאו תירוצים כמו- "לא חשבנו שאת בבית" או "אמרו לנו שלא היית פנויה" למרות שזה היה שטויות גמורות. והמצב הזה כבר נמשך מעבר לשנה אבל זה החריף כשעלינו לחטיבה. הן כל הזמן מעלות את המפגשים ולסטורי/לסטטוס ותמיד כשאני רואה את זה אז אני בוכה שעות.
הגעתי למצב שיש לי חברים שהם גדולים ממני אבל הם תמיד נוסעים בכל הארץ ואף פעם אין להם זמן לבלות איתי. אני בסדר עם זה אבל אני עדיין מרגישה בודדה.
והגעתי למצב שיש לי שני חברים הכי טובים שהם בנים ואחד לא לומד איתי בבית ספר (הוא חבר ילדות) וגם יש לי עוד שניים-שלושה ידידים, אבל הם כבר לא ממש רוצים להיפגש ולבלות איתי.
החלטתי להתחיל לנתק קשר עם החברות שלי שכל הזמן נפגשות בלעדי, גם אם זה במודע אצלן או לא, והגעתי למצב שהאנשים היחידים שאני מדברת איתם כל החופש אלה שני בנים.
כל החופש הייתי בבית חוץ מכמה פעמים שנפגשתי עם הבנים האלה, וחוץ מזה אני יושבת כל היום בבית וזה מרגיש לי מאוד בודד.
אני לא בן אדם שמתחבר בקלות לאנשים, גם כי הרבה אנשים חושבים שאני מוזרה (מה שנכון) כי תחומי העניין שלי שונים בהרבה משאר הבנות.

אתם חושבים שעשיתי את הדבר הנכון? מה אתם מציעים לי לעשות עכשיו?

(סליחה שזה ארוך)