זה הגיוני להתאהב בדמות מספר?

התאהבתי פעם בדמות במשחק
הגיוני

כן

כן זה קורה לי כל הזמן

לא.
*הולכת לחבר שלי דראקו*

כן זה נורמאלי

אני אמנה לך אותם
קרטר (תיכון לילה)
סטפן ומקסון (המועמדת)
הרדין (אחרי ש..)
ועוד מלא

ברור! קוראים לזה קראש ספרותי

שואל השאלה:
אומיגד קרטר ומקסון!

שואל השאלה:
דארקו חבר שלי סליחה לאכזב...

אלה אם כן..

אני עדיין לא החלטתי מי אני אוהבת יותר

שואל השאלה:
איך אפשר!?

שואל השאלה:
יש לך המלצות לספרים? אני סיימתי עכשיו תיכון לילה ואני נואשת לספר אחר שיעביר לי את הגעגוע

הזיה ספר ממש טוב זה טרילוגיה נראלי
אחרי ש.. פשוט מושלם

דראקו בוגד בך.

שואל השאלה:
את מכירה את 36 שאלות שבזכותן הכרתי אותך?

שואל השאלה:
הוא שווה את זה.
את מוכנה לחלוק בו?

לא הייתי קורא לזה התאהבות

אולי הערכה, או אינספירציה, או הקשרות. אולי אפילו פינטוז
אבל לא להתאהב בדמות
אולי לאהוב את הדמות, אולי לאהוב את הרעיון של להיות עם הדמות, אולי לאהוב את התכונות שמחבר הספר נתן לדמות. או אפילו אוהבת לחשוב על הרעיון איך הדמות הזאת תגיב אליך.
אבל "התאהבות" הוא מצב אקטיבי, שדורש סיבה ותוצאה, משהו שישמור את המצב הזה

דמויות בספר הן סטטיות. מה שנכתב הוא מה שקורה, לא פחות ולא יותר
הפיתוח של הדמות כבר קבוע. והוא בשליטה מלאה של המחבר. הדמות היא לא שולטת, ולכן כל דבר שאת מדמיינת עליו הוא פרי מוחך, ולא דבר שהדמות באמת עושה
מכאן את לא מתאהבת בדמות, אלא בדמות שאת יצרת בעלת התכונות שמתן מחבר הספר. לכן הייתי קורא לזה יותר "הערכה" או אולי "פנטזיה", בעיקר אם זה מגיע לאיזור מיני

זה לגיטימי, אין מה להתבייש
ספר טוב זה ספר שגורם לדמיון שלך להפתח ולתת חיים לדמויות, זה בריא לגמרי לדמיין דמות שנראית טוב, ובעלת איכויות מושכות. ולראות את עצמך איתם. זה אומר שקראת משהו שיכול לפתוח לך את המחשבה

לא לא לא
אני כן יכולה להתאהב בדמות

שואל השאלה:
אני מניחה שכשאת מתארת את זה ככה זה נשמע הגיוני אבל מצד שני אני לא הכי מסכימה, כלומר אני לא הייתי מאוהבת אף פעם, אולי רק פעם אחת..
אבל אני באמת מאמינה שאני מתאהבת בהן.
אבל אני מניחה שמבחינה מסויימת אני באמת מעריכה את הפעולות שלהן..
אבל מצד שני אני כותבת.
אני רוב הספר סוקרת את צורת הכתיבה והעלילה ואם דמות מסויימת מצליחה לגרולם לי לקוות שהיא תיהיה קיימת אז אני חושבת שזה נחשב קרש.
כי רוב הקרשים הם אף פעם לא ממומשיפ

נחלוק אותו.
וקראתי 36 שאלות.
זה ספר ממש ממש ממש טוב

אני בן. בכל מקרה את כותבת? אז את יכולה לתת חיים לדמויות שלך
אותו דמות שאת רוצה לכתוה, את יכולה לשים באיזה סטואציה שאת רוצה ולתת לה את האינטרקציה עם הסביבה ולגרום לה לתפקד

רק אל תצרי דמויות מושלמות סתם, הדמויות הכי מעניינות הן דמויות הם הרבה מימדים ופגמים

תני לדמיון לפרוח

שואל השאלה:
תאמין לי שאין לי דמויות מולשמות, אבל תודה על טיפ וסורי אם כתבתי בלשון נקבה

שואל השאלה:
דרך אגב אתה כותב?
נ.ב אני אוהבת את התשובות שלך

הכל טוב כמו שאמרתי יש לי אובססיה להארו מ super lovers ויש לו חבר

היי דמויות מושלמות יכולות לעבוד. אבל רק עם ה"שלמות" נכנסת לתוך הסיפור, כמו מכשול או משהו
למשל על זה שהדמות מצליחה בכל דבר בלי להתאמץ, ולא מוצאת שום אתגר או עניין, אז היא רודפת אחרי דברים יותר ויותר קשים ופשוט לא מצליחה למצוא משהו שיתאים ליכולות שלה, והיא מתוסכלת מזה?

זה יכול להיות מעניין

ואני פחות כותב, אבל אני קורא הרבה. אבל תודה מאוד נחמד מצידך :)

שואל השאלה:
36 שאלות זה באמת ספר טוב!

שואל השאלה:
אני חושבת שהדמות המושלמת שמצליחה בהכול היא בעצמה לא מושלמת באמת. כלומר רוב הסיכויים שדברים אצלה ובסביבה שלה לא מושלמים.

אבל כן זה באמת יכול לשמש סוג של מכשול

הנה רעיון שעלה לי בראש, אם כבר אנחנו על נושא של התאהבות

בחור "מושלם", שרמנטי, חכם, חתיך, מצליח בהכל, וכל הבנות נופלות לו על הרגליים
הוא כל יום סוחף מישהי אחרת, יש לו גל מעריצות מאחוריו ואין לו לילה שקט. והוא נעשה מזה ארוגנטי ואגוצנטרי, לא רואה כלום מלבדו והסיפוק המיני שלו

בסוף נמאס לו מזה שהוא כל הזמן שוכב עם מישהי אחרת רק על ידי כך שהוא קורא לה, ומחפש מישהי שתיתן לו קצת אתגר

בסוף הוא רואה מישהי שלא שמה עליו. שלא מסוגלת לעמוד בפני הארוגנטיות שלו, ובגלל שהיא מסרבת לו הוא מתעצבן ורודף אחריה, כי מי היא שתגיד לו "לא" לסקס?
בסופו של דבר מרוב הרדיפות האחריה כולן מתחילות לראות את הפרצוף האמיתי שלו, והכיעור מתגלה. והוא מאבד הכל בנסיון להשיג את הבחורה שלא רצתה אותו

לבסוף אחרי שהבין איזה חרא בן אדם הוא וכשהוא הגיע לקרשים, היא תאמר לו שהיא שנאה איך הוא היה בעבר שוויצר. אבל עכשיו כשהבין מה הוא שווה, היא תיתן לו הזדמנות
ובסוף אותו אדם איבד הכל, היופי, הבנות, הכבוד, האגו, ונשאר לבד, רק עם מושא ליבו


מה דעתך?

שואל השאלה:
בו נגיד שקראתי באיזו אפליקציה הרבה סיפורים בסיגנון, אבל הם העבירו מסר קצת עקום שהגבר תמיד מקבל את מה שהוא רוצה ועוד כמה דברים מזעזעים.
אמ.. אבל כשאתה כותב את זה ככה זה נשמע פתאום שאפשר להכניס לתוך זה משהו יותר עמוק.

אבל אני פחות חושבת שזה הסיגנון כתיבה שלי, אני אוהבת לקורא רומנטיקה אבל כותבת יותר על דברים פסיכולוגים והתמודדויות שונות בשילוב רומנטי קטן.
אבל הי, אותי קנית ממזמן!
(עוד מישהו שכותב הרבה כמוני (: )

כן הגיוני,
אבל מעצבן כי הוא מצוייר
חחח

אני האמת נמנע כמה שיותר מסיפורי רומנטיקה. הסיפורי רומן שקראתי שבאמת נסחפתי מהם מאוד נדירים דווקא. סיפורים כמו סינדר והלך עם הרוח

הכוונה היא לא שזה מישהו שמקבל הכל. אלא יותר הצורך שלנו לרצות כמה שיותר ולהשיג גם את מה שאי אפשר, והתחרות המתמדת הזאת והמפלה שהיא יכולה לגרום

יותר דמיינתי שהספר יתרכז בגיבור ולא בזוגיות. ואיך הוא מאבד הכל במרדפו אחרי הבלתי אפשרי, עד שהוא נשאר בלי כלום, ונהיה על הקרשים
ובסוף, כשנראה שהוא לא יכול להפסיד יותר. זה מתי שהוא זוכה לפחות בנחמה שבגללה איבד הכל. לא דמיינתי סוף טוב, אלא סוף מנחם. שנועד לגרום לכך שנרגיש אמפתיה אליו, כששאר הסיפור שנאנו אותו


אני בהחלט מעריץ אבל של מותחנים פסיכולוגיים. ספרים כמו גמביט המלכה, או האריה הזהוב. או אפילו הסיפור שאינו נגמר

זה הסמים שלי

שואל השאלה:
עם סמים כאלו לא צריך סיגריות!
ויודע מה עכשיו אחרי שהסברת את הרעיון יותר אני מתחילה ממש לאהוב אותו.
וצודק רומנטיקה זה כמעט תמיד מתמקד בזוג ולא בדמות.
והאריה הזהוב קראתי

שואל השאלה:
אני חושבת שקראתי אותו אני לא ממש בטוחה רגע! אני מנסה לחפש את הספר אצלי בבית

כן? על הפיראט שבגד בצי האנגלי, שבזמן מלחמה נפגע מכדור וכמעט מת, ועכשיו הוא בלי ידיים, רגל ועין, מכוסה ברדס, ונחטף על ידי פושע הוולנדי נמלט, משועבד, ומצווה עליו לחטוף את אשתו של הקפטן שירה בו בזנזיבר?

שואל השאלה:
מי כתב אותו?

ווילבור סמית

שואל השאלה:
אה דודה שלי הביאה את הספר בשביל לשפר לי את האנגלית, עכשיו נזכרתי למה אני זוכרת אותו

ואלה? אהבת?

אני קניתי אותו לפני שנתיים כי שכחתי להביא ספר איתי לפולין, בדיוטי פרי

הוא הציל לי מה שיכל להיות אסון של עשרות שעות נסיעה באוטובוס

איכשהו סיימתי אותו בול לפני שהטיסה חזרה נחתה. אז וואלה 60 שקלים שהושקעו בחכמה

שואל השאלה:
אני אגיד לך מה, אני הרבה שנים שנאתי אצ השפה האנגלית. הרבה חוויות לא נעימות איתה ומורים לא ממש נחמדים בדרך ודיסלקציה על הפרק.
כשקראתי את הספר לא הבנתי הרבה ודודה שלי עזרה לי וזו הייתה הפעם השניה שבאמת התחלתי לרצות ללמוד אנגלית.
אז אם אתה שואל על העלילה אני מניחה שאני צריכה לקורא אותו שוב פעם כדי להזכיר בהכול, אבל ממה שזכור לי זה היה מסע מעניין.
וספר שאני לא אמורה לשכוח.

לי מעולם לא הייתה בעיה עם אנגלית

האמת היא שאני לא ממש קורא בעברית. פשוט הרבה יותר קל למצוא ספרים באנגלית

שואל השאלה:
אני מסכימה איתך, אבל לצערי האנגלית שלי לא באה בקלות.

וואו, קרה לי המון.