אני עכשיו אצל דודים שלי וגם סבא וסבתא שלי באו, מול בני דודים שלי וגם הדודים מול כולם סבתא שלי אמרה לי-"יש לך כזו משחה

תהיי מי שאת, כי את הכי מדהימה ככה ואל תנסי להשתנות, אם הדברים האלה באמת מפריעים לך כי את רוצה לשנות אותם! אז זה משהו אחר. אל תקשיבי בחיים לדברים שאנשים אומרים.
לגבי סבתא שלך - תדברי איתה על זה, תסבירי לה שזה היה לא במקום, ושלהבא לא תעשה דברים כאלה. כבר אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה, המשפחה כבר בטח לא זוכרת את זה והם לא מייחסים לזה חשיבות, תעצרי את הדמעות, ותלכי לדבר עם סבתא בהזדמנות.
ואם בשניה אחת שמישהו אמר משהו הורסת לך את כל התהליך של ההשלמה עם עצמך כנראה שלא באמת היה שם משהו, ברגע שיש משהו לא משנה מה אנשים יגידו זה לא יזיז לך..

שואל השאלה:
אני וסבתא שלי לא הכי פתוחות כאלו אני לא פתוחה איתה, אני פשוט לא רואה סיבה להקשר אליה כי אני לא מרגישה פתוחה ואין לי ביטחון לידה משום מה, זה לא שהיא עשתה משהו רע אני פשוט לא יודעת למה זה ככה

שואל השאלה:
בקיצור באתי להגיד שאני לא אדבר איתה על זה בחיים

זה לא קשור לפתיחות. אל תפרטי מולה.
תגידי לה "היי סבתא, הפריע לי שפתחת את הנושא הזה מול המשפחה ואני מבקשת ואשמח, שלא תעשי את זה יותר"

שואל השאלה:
זה לא יקרה אוף אני פשוט לא מדברת לידה על דברים כאלו אני בקושי מדברת איתה וממש מתפדחת מולה משום מה

אני מהכי מכירה את זה, יש קטע עם סבתות להוריד ביטחון.
אני לא יודעת למה זה, אבל לא משנה איזו סבתא זו ומאיזה רקע היא באה יש קטע עם להעיר על משקל (זה בעיקר), על טיפול בפנים, בשיער, בציפרניים ועל עוד כל מיני דברים
הן תמיד חסרות טקט, ואני אומרת את זה כי ככה זה גם אצלי וכי אני שמעתי עוד סיפורים כמו שלך מאנשים אחרים.
אני לא מבינה למה זה ממשיך לקרות, הן חושבות שהן מפתחות מודעות אצל הנכדים שלהן אבל בעצם זה לא עוזר, כי אם למישהי (או מישהו) יש בעיה אמיתית היעא תקבל מספיק פידבק מהחברה ככה שלשמוע את זה מהסבתא לא יעורר את המודעות העצמית שלה, אלא רק יכאב. לדעתי יהיה הכי טוב אם כל סבתא תשמור לעצמה את כל המחשבטות והביקורת על הנושאים האלה, ואז לנכדות יהיה ביטחון וכשהן יגדלו הן יחליטו אם לשנות את עצמן או לא, ומקסימום במקרה הכי גרוע הן יחיו חסרות מודעות אבל מאושרות.

בכל מקרה אני חושבת שאת לא צריכה לקחת את זה כל כך ברצינות. תלמדי להשלים עם ההערות שלה, תזכרי מה את שווה. תזכרי גם שאם את מכוערת זה לא כל כך נורא, ושאם יש לך חצ'קונים זה לא בהחרך הופך אותך למכוערת. ושתוכלי להסתדר ולהיות מאושרת בכל צורה חיצונית. (למרות שאני בטוחה שאת נראת סבבה וסתם מחמירה עם עצמך)
את לא צריכה להלחץ להרזות. חכי עם זה, שימי משחות או תעשי טיפולים לפנים שנראים לך שווים את המטרה הזאת. תמצאי סיבה אמיתית שבגללה את רוצה להרזות. (לא כי אמרו לך, כי את רוצה להתחזק לקראת תחרוית בספורט למשל). אם את עדיין אצל דודים שלך, אל תתביישי לראות אותם, תאמיני לי שהם ישכחו את זה תוך שניה ואולי גם קצת מבינים אותך.
אני חושבת שהכי חשוב שתקחי בפרופורציות מה שהיא אומרת ולא תבני על זה את הביטחון שלך, כי תכל'ס מה היא מבינה. וגם אם עכשיו קשה לך עם זה זה יעבור, כי כשתחזרי הביתה תפגשי שוב את החברים שלך או אנשים אחרים שלא יסתכלו על פרטים כאלה ושלא מבקרים אותך. בסך הכל כמעט לכל בת יש בעיות מהסוג שלך, ואם סבתא שלך בחרה להעיר לך אליהן זה לא צריך לפגוע לך בביטחון או לגרום לא להרגיש לא תקינה.

סבתא שלי גם כזאת אפילו יותר נורא תאמיני לי
לגביי החצקונים פשוט תתפחי את הפנים שלך יש סבונים ממש טובים ויש משחות נקודתיות
לגביי המשקל תבקשי מההורים שלך לקחת אותך לדיאטנית או שפשוט תנסי לאכול יותר בריא ולהמנע מדברים משמינים (אני אישית סופרת קלוריות וככה אני מרשה לעצמי לאכול גם דברים משמינים ופשוט שומרת על כמות הקלוריות שאני צריכה לאכול ביום)

אבל בכל מקרה- תאהבי את עצמך כמו שאת ואל תתני לה ולאף אחד להשפיע לך על הבטחון!!