יש לי זיכרון רע משהו שאני לא רוצה לזכור ואני לא מצליחה לשכוח אותו יש דרך לשכוח את זה? :(

הדרך היחידה היא להמשיך כרגיל בחייך. ולא לחשוב על מתי תשכחי את זה.
ופשוט יבוא יום ואת כבר לא תחשבי על זה

מה זה ?

שואל השאלה:
אפשר להגיד שזה כמו סוג של טראומה..
אני זוכרת את זה עוד מהיסודי וזה אף פעם לא נעלם

לדעתי יש שתי דרכים: או להדחיק - לחפש הסחות דעת, לראות סדרה, לשמוע מוזיקה וכו',
או להתמודד - לחשוב על זה מכל הכיוונים ולהרגיע את עצמך שזה רק זכרון וזה מאחורייך. אפשר גם לנסות שיטה בודהיסטית כזו - כל פעם שהמחשבה עולה, לדמיין שאת פונה אליה ואומרת: "שמעתי והבנתי, תודה לך, מחשבה, עזרת לי להבין משהו. עכשיו אני משחררת אותך".

ואם זו טראומה רצינית כמו שכתבת, אולי שווה ללכת לטיפול מקצועי.

המוח זוכר דברים לא שגרתיים, אין מה לעשות, אבל אנשים עצובים/ בדיכאון הם אנשים ששקועים בעבר.. תתקדמי הלאה ותתרכזי בהווה ובעתיד, לא בעבר

אנחנו בני אדם. זה בסדר לכל אחד יש טראומות אם זה בגלל אנשים ואם מהחברים או מהמורים...
באלך לספר. אולי תרגישי הקלה. אני אשמח לשמוע

שואל השאלה:
כשהייתי בכיתה ב' עברתי חרם שנמשך עד כיתה ד' עברתי לבית ספר אחר בגלל שעברתי דירה אבל משום מה גם שם עברתי את אותו הדבר עד כיתה ו' היו מחרימים אותי בגלל שאני רוסיה.. ילדים היו עושים לי דברים ממש אבל ממש רעים וכל הדברים האלה פשוט נשארו לי בזיכרון והם גורמים לי לחוסר ביטחון בגלל זה כל דבר שאני אומרת היום או כותבת למישהו מלחיץ אותי, אני מפחדת מה תיהיה התגובה לדברים הכי פשוטים ואז אני חושבת על אותם דברים שאמרתי או עשיתי שוב ושוב וזה מחשבות ממש מכאיבות ויוצרות זיכרונות כואבים חדשים

נשמע ממש כואב.
צלקת שלא שוכחים..
באמת סיפור עצוב וילדים ללא רחמים פשוט איכס......
ממש כואב הלב לשמוע את זה.

אבל היי אין דרך להתייאש כולנו עוברים מכשולים. השאלה איך את בוחרת לחיות עם זה.
להיכנע לעבר ולתת לו להשפיע עליך או לקום ולהיות חזקה.
חשבור את כל ההרגלים שחשבת שאומרים עליך לא לפחד להעיז.
היי אני מכירה את ההרגשה.
אל תפחדי.
תאמיני בעצמך.
אוהבים אותך

שואל השאלה:
תודה רבה אין לך מושג כמה אני מעריכה את זה

בכיף נסיכה..
תמיד פה בשבילך לתמוך ולהקשיב.
אוהבת המון