כל פעם שאני רואה שיש התחשבות באנשים עם מוגבלות מסויימת או בעיה באחד החושים (כמו כבדי שמיעה או ראייה...או מגבלות יותר קיצוניות (לא חושיות)) זה ממש מרגש אותי ונוגע לי בלב. אמרו לי פעם שהם כמו כולם ולא זקוקים ליחס מיוחד אבל אני לא מרחם עליהם, זה רק מאוד מרגש אותי במקום מסויים שעוזרים להם ומקלים עליהם. מה דעתכם?