אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מחכה שיגמר החופש הגדול.

כל שנה אני נהנית בחופש ולא רוצה שהוא ייגמר, אבל הפעם זה שונה.
שנה הבאה אני עוברת לבית ספר חדש, והחברים שלי מהבית ספר הישן לא מתאמצים לשמור איתי על קשר, ורק פעם ב אני נפגשת עם ילדים חדשים מהבית ספר החדש. בקיצור - אין לי חברים כרגע.
אז יוצא שרוב הזמן אני יושבת בבית, ואני מרגישה שהחיים שלי נהיו חסרי משמעות, אין לי למה לקום בבוקר ואני לא תורמת לאף אחד.
אני הולכת לפעמים לשחות בבריכה ליד הבית שלי (כן, לבד), לפעמים אני הולכת לחדר כושר, לפעמים אני עוזרת לאמא שלי בעבודה, אבל זה כבר מתחיל להיות משעמם. לפעמים אני מנסה ליזום מפגשים עם חברים מהבית ספר הקודם/החדש, אבל לרוב זה לא מסתדר.
פשוט אין לי משמעות לחיים. כל היום אני יושבת מול הטלוויזיה או המסך של הפלאפון, וזה כבר נמאס. וזאת הסיבה שאני מחכה שיתחיל כבר הבית ספר, יהיה לי קצת עניין, תהיה לי סיבה לקום בבוקר, אני אפגוש חברים... אני אפילו מחכה שיביאו לי שיעורי בית, שלפחות תהיה לי איזה מטרה בחיים, משהו שאני צריכה לעשות. אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל זה המצב שאני הגעתי אליו. מה אני יכולה לעשות? מישהו מזדהה?