עד כמה זה גרוע שהתחלתי לכתוב בלי שאני מכירה בעל פה את הדמויות בסיפור שלי? מרגישה שעשיתי את הטעות הכי גדולה שיש.

זה בסדר גמור.

שואל השאלה:
אתם בטוחים?? כי אומרים שהדמויות זה הדבר הכי חשוב.

זה חשוב, אבל את צריכה להכיר אותן יותר בפן האישי ולהתחבר אליהן מאשר לזכור כל פרט קטן בחיים שלהן.

שואל השאלה:
אני לא מצליחה לעשות את זה. אני חושבת להפסיק בכלל לכתוב.... הגעתי עד השלב של העריכה ועכשיו נתקעתי. אני לא מפסיקה לבכות בגלל זה.

היי הכל בסדר, תתייחסי לזה כטיוטה, אם הרעיון כבר בער בך אז עדיף לכתוב כמה שיותר כדי שלא תשכחי. אם את רוצה עכשיו להתחיל להתעמק בדמויות ואז לעשות שינויים בעקבות זה זה עוד אפשרי! קחי נשימה עמוקה וקצת הפסקה מהסיפור, נשמע שאת כרגע קצת מוצפת ממנו, תחזרי אליו כשאת רגועה. אין לך זמן קצוב, קחי את הזמן בלהתעמק בדמויות ובעלילה ותעשי כמה שינויים שאת צריכה, גם להוריד פרקים שלמים זה דבר שסופרים או תסריטאים עושים בתהליכי כתיבה. הכל בסדר, שום דבר לא אבוד:)

כמה כבר כתבת?

שואל השאלה:
כתבתי את כל הסיפור.
אני מרגישה שהבעיה היא שהדמות הראשית שלי לא מספיק מפותחת, ואני לא מכירה אותה מספיק טוב.
הבעיה היא שאני שונאת לענות על השאלונים האלה.

היי זו את שוב שדיברנו?
שמעי, אם השאלונים זה מה שמערער אותך אז שכחי מזה. נסי לחשוב מה בחוויית הקריאה הספציפית שלך היה לך חסר, נסי לדייק את זה יותר מ"הדמות לא מפותחת". מה בה לא מפותח?
ושאלה- כבר נתת לאנשים אחרים לקרוא את הסיפור?
כי הרבה פעמים במהלך הכתיבה אנחנו מתרגלים לדברים שאנחנו כותבים ואז ההתפתחות והעומק שלהם נראים לנו משעממים או שטחיים למרות שכשחשבנו עליהם בפעם הראשונה זה הטריף לנו את השכל ולמרות שכנראה גם מי שיקרא את זה בפעם הראשונה יסחף מאוד וזה ירתק אותו. וכשכותב משתעמם כשהוא מתרגל למה שהוא כתב אז בדרך כלל מוסיפים עוד ועוד ומשפצים עוד ועוד וזה כבר מעמיס על הקורא שלא הספיק לעכל עוד את מה שאנחנו כבר עיכלנו בהתחלה והוא מקבל מלא מידע לפרצוף שהוא לא יודע איך לאכול. בקיצור, אם מישהו אחר שנתקל בסיפור בפעם הראשונה יקרא את הספר תהיה לך נקודת מבט קצת יותר רחבה על העניין.

שואל השאלה:
נתתי לאמא שלי לקרוא, דווקא בכלל לא היו לה הערות על הסיפור.
אני מרגישה שאין לדמויות קשיים, הכל הולך יותר מדי בקלות.

תשאלי אותה לגבי הקשיים והדאגות הספציפיות שלך על הסיפור ותיראי איך היא מגיבה. אגב, יש לה איזשהו ניסיון בכתיבה או איפשהו בתחום? כי אמהות לפעמים יכולות להיות יותר מדי מגוננות, בעיקר אם אין להן ידע בתחום. אולי עדיף לפנות למישהו שקצת פחות מכיר אותך אבל מבין קצת יותר בכתיבה וספרות, אולי איזשהו מורה שהיה לך שהערכת או משהו בסגנון..

שואל השאלה:
אין לה ניסיון בכתיבה בכלל. היו לה הערות על האורך, ועל דברים שלא הגיונים- על הדמויות לא היו לה הערות.
לצערי אני לא מכירה אנשים שמבינים בכתיבה וספרות

אממ. אני לא הכי מבינה בדברים האלה אבל אולי אם תפני לאיזושהי הוצאה לאור יהיה שם איזשהו מבקר ספרות בדרך? הסכנה היא שהוא כנראה לא יהיה הכי רגיש אבל אולי זה דווקא מה שאת צריכה...? וגם זה כנראה יעלה כסף, השאלה היא עד כמה את מוכנה להשקיע בזה. אולי אפשר גם להצטרף לאיזשהו קורס או קבוצת כתיבה אפילו בפייסבוק או ביוטיוב או משהו כזה ואולי יהיה שם מישהו שתוכלי ליצור איתו קשר לגבי זה, פה הסכנה אבל שאולי הוא יהיה לא אמין.

שואל השאלה:
אני לא חושבת שיש מישהו יותר ביקורתי ממני לגבי מה שאני כותבת. אני חושבת שהבנתי למה גם יש לי מחסומי כתיבה.

כשמתחילים לכתוב יש כל כך המון טעויות שיכולות לקרות, אנשים נכנסים ליותר מידי פרטים, חורים בעלילה, דמויות שמבוססות על ארכיטיפים יותר מידי, פרטים שפתאום סותרים אחד את השני וכו'...
מציע לך לקחת צעד אחורה, לחשוב על מה את רוצה לספר-מה עומד מאחורי מה שאת כותבת- נסי לכתוב קטעים קטנים על הדמויות שלך או להכין מעין תרשים שלהן, זה יעזור לך לראות את זה מולך ולחשוב.
יש גם אתרים שעוזרים לך לתכנן סיפורים, דמויות, כרונולוגיה וכו' אם תרצי אוכל לשלוח לך ולייעץ לך.
יצא לי לכתוב שני סיפורים חובבים לתחרות כתיבה יוצרת ואני די שמחתי מהתוצאות, אז מאוד ברור שאני לא מומחה אבל אני יכול לתת לך כמה עצות בפרטי אם את צריכה עזרה.
ותזכרי, כשלון הוא הדרך להצלחה, הסופרים הכי מוצלחים כתבו שמונה מאות טיוטות שהם רצו לשרוף.

רוצה לעסוק בו*

זה לאו דווקא רע, להפך זה משהו שיכול לבנות אפקט של מסתוריות, והקוראים יסתקרנו לגלות עוד פרט ועוד פרט על הדמויות. מה שאני ממליצה לך כל כמה זמן לעצור ולראות האם הפרטים מתחברים לתמונה כללית כלשהוא, כי לפעמים מרוב הלהב של הכתיבה אפשר לשכוח לציין פרטים מאוד מהותיים לסיפור. ובלי קשר, כל הכבוד על זה שאת יושבת וכותבת זה משהו שאני הייתי רוצה מאוד לעזור בו אבל לא יודעת איך להתחיל אפילו. בהצלחה ❤

שואל השאלה:
לקחתי הפסקה של חודשיים מהסיפור. אני יודעת שאני יכולה לזרוק את כולו לפח, כי יש לי מעל אלפיים הערות על מה שכתבתי.
אם הייתי מתכננת לפני, זה לא היה קורה.