אני מרגישה כאילו שכל הבנים חושבים שאני מפגרת ומכוערת

בבית ספר הרבה בנים צוחקים עליי ומקללים אותי ואפילו את אמא שלי והכול בגלל ילד אחד מהכיתה שלי שעושה את הכול הוא מרכל עליי עם כולם וכולם חושבים שאני סתומה ומכוערת הוא גם ממש שובניסטי שהוא צוחק על הגובה שלי (אני ממש ממש ממש גבוהה) ואני מרגישה כאילו בחיים לא יהיה לי חבר כי פשוט כולם פשוט נמוכים ואז צוחקים שאני "ג'ירפה" כי הם שובינסיטים ברמות... אני לא רוצה לבוא לבית ספר לראות את כל הילדים ובעיקר לא את הילד הזה אפילו מדברים עליי אחרי השיעור בהפסקה בשיעורים ומחוץ ללימודים פעם אחת גם הוא פתח לייב שהוא ריכל עליי וכולם צחקו עליי... רק מהמחשבה של להתחיל שנה ממש קשה מחדש עם כל הילדים הרעים האלה עושה לי לבכות (וגם בנות צוחקות עליי אבל הרוב בנים) וזה לא רק מהכיתה זה גם השכבה.... אני ממש אהבתי את עצמי לפני שעשו לי את זה כל השנה הזאת והיו עוד מלא סיפורים שאיחלו לי דברים רעים וקיללו גם את אמא שלי... מחוץ לבית ספר אני מרגישה טוב ושלמה עם עצמי בבית ספר הבטחון ברצפה ואני לא מסוגלת להסתכל על אף אחד בבית ספר שלי וגם היה לי מלא פאדיחות השנה... רק מלחשוב על היום הראשון אני רוצה לבכות.
אני יודעת שחפרתי ממש.. הייתי חייבת לפרוק את זה.......