בנים איך מה הייתם עושים או מגיבים אם הייתם מגלים שאנסו את חברה שלכן ??

הייתי הורגת את מי שאנס אותה והולכת לנחם אותה

מתעצבן על מי שעשה את זה
ומנסה לתמוך בה כמה שאפשר

שאנסו אותה כשאנחנו במערכת יחסים או לפני? ואני מניח שפשוט יושב לבכות איתה ומנסה לעודד אותה ומנסה לגרום לה (לא בלחץ) להציף את הנושא כדי שהוא ישלם.

גם אם אני לא בן

מחבק אותה חזק
ולא משחרר

ומאתר את האנס

קודם כל הולך אליה ואז אומר לבן אדם שהוא עשה את הטעות של החיים שלו כשהוא נכנע ליצרים החולניים שלו, ושהוא מלוכלך מדי שאבזבז עליו כוח ואפגע בו ואסתכן הענישה - למרות שמרוב שהוא פיסת זבל אנושית לא חושב שהיה אכפת לי מצפונית גם אם הוא היה מת. יכול להיות שגם הייתי מצלם ושולח לאמא שלו עד שהוא ייעצר

אין לך מה לדאוג, אם הוא אוהב אותך זה לא אמור לשנות כלום, רק לקרב

שואל השאלה:
לא אנסו אותי, סתם שואלתי

הולכת לתביעה משפטית ודואגת שהחרא ישלם.

דבר ראשון מחבק אותה, חיבוק ארוך שתדע שיש שם מישהו בשבילה. אחר כך הייתי מברר מה היא רוצה, אם היא רוצה לדבר על זה אז אני אהיה שם בשבילה ואקשיב להכל, אם היא רוצה לא לעשות את זה כרגע אני אחכה בסבלנות שהיא תהיה מוכנה. אם היא תרצה להגיש נגדו תביעה אני אהיה בזה איתה עד הסוף, אעזור בכל מה שצריך. אם היא לא רוצה אני אנסה לשכנע אותה נגד, אבל אם לא אצליח אז אני אקבל את הבחירה שלה. בהמשך אני אהיה רגיש יותר למצב שלה, גם אם זה אומר שלא נשכב בזמן הקרוב, עד שהיא תרגיש בשלה ומוכנה, לתת לה לקחת את הזמן שלה. בסופו של דבר הכי חשוב זה לא לנסות להיות זה שיושיע אותה וללכת להרביץ לאנס ולעשות רק נזק, אלא להיות שם בשבילה כשהיא הכי צריכה.

וואוו, זה יטריף כל גבר לדעתי, אני אישית הייתי סוגר חשבון אם אותו בן אדם, אם לא קובר אותו, אבל זה לא חוקי וגם בעייתי לעשות את זה אז כל הדרך להיות לצידה ולתמוך בה ולדאוג למרר את החיים של אותו אנס, גם כל אנס בכללי אני מתעב אותם, הם אנשים ביזיון שמגיע להם לחיות בבושה

קודם כל מרגיע אותה,אומר לה שתתאר איך הוא נראה ומתלונן למשטרה,לא נרגע עד שלר תופסים אותו

אני יודעת שאני לא בן, אבל בתור מישהי שעברה תקיפה מינית זה מה שהייתי עושה:
הייתי מבקשת ממנה רשות לחבק אותה, ואם היא הייתה נותנת לי, הייתי מחבקת אותה חזק חזק ואומרת לה שהכל יהיה בסדר, שאני תמיד פה בשבילה, שזאת לא אשמתה, שהיא לא חייבת לדבר על זה ובטח שהיא לא חייבת לפנות עם זה למשטרה אם היא לא מוכנה. הייתי תומכת בה לא משנה מה ולא הייתי עוזבת אותה. הייתי שואלת אותה מה שלומה כל 10 דקות, כי ה ר ב ה יכול לקרות ב10 דקות. כשהיא יוצאת לסרט או עם חברות, הייתי נשארת ערה עד שהיא תתקשר אליי ותגיד לי שהיא בבית. הייתי מעודדת אותה ללכת לטיפול פסיכולוגי, וממליצה על שיטת הemdr, כי זה מה שעזר לי. הייתי דואגת שהיא לא מתדרדרת לפגיעה עצמית, ואם היא כן, הייתי מחבקת אותה שוב ואומרת לה שהכל יהיה בסדר, שזה ישתפר ושזה יעבור. הייתי דואגת שהיא לא מתדרדרת לעישון, סמים או אלכוהול. הייתי בוכה ביחד איתה, ואז מנגבת לה את הדמעות ואומרת לה שאני פה איתה. אבל מעל הכל? הייתי נותנת לה את המרחב שלה ואת הזמן שלה להחלים, כי זה מה שהכי חשוב.