4 תשובות
ככל שהתבגרתי המצב החברתי שלי נהיה יותר פח
ח
ח
הכל נהיה יותר חרא:)
הכרתי אחלה אנשים, והילדים מהמגמה שלי בכלל היו פצצה. היה כיף
בעיר שלי יש מעבר מיסודי (א-ח) לתיכון (ט-יב), אז אני אענה לך מה השתנה אצלי מבחינה חברתית כשעליתי לכיתה ט.
כשעליתי לכיתה ט ראיתי בזה הזדמנות גדולה ליצור רושם ראשוני טוב יותר וחברים רבים וטובים יותר כי ביסודי לא היה לי טוב מבחינה חברתית בכלל, אולי לקראת הסוף אבל הרושם הראשוני שנוצר ביסודי לא היה טוב, די התעללו בי. בכל מקרה, כבר בחופש הגדול לפני תחילת שנת הלימודים בתיכון הייתי בקבוצות וואטסאפ עם ילדים שמיועדים להיות איתי בשכבה/בכיתה ובקורסי קיץ ונפגשתי איתם ודיברתי איתם, היה לי המון ביטחון ועשיתי גם פה ושם שטויות ששלחתי לילדים שאני לא מכירה בוואטסאפ הודעות והם כנראה נבהלו ולא ענו.
אני תמיד הייתי מאוד שקטה וביישנית ובתחילת שנת הלימודים הרבה אנשים שהכרתי אמרו לי את זה ומאוד נעלבתי י חשבתי שעשיתי שינוי ענק והייתי כל כך שמחה וגאה בעצמי ואז הפסקתי לדבר עם כולם, נהייתי הרבה יותר סגורה, אפשר לומר פשוט סגורה, ממש קשה לי עכשיו לדבר עם אנשים חדשים, בדרך כלל שאני נמצאת עם אנשים שאני לא חברה טובה שלהם, אני נהיית די משותקת וקשה לי גם פיזית לדבר. חווית המעבר שלי בסופו של דבר לא הייתה משהו. לא הצלחתי להשיג את מה שרציתי ואולי אני גם לא אשיג כבר, אבל כרגע, בכיתה יא, די מעריכים אותי, יש לי 2 חברות, ואני מוכרת בשכבה בדרך מטומטמת מאוד, הרבה מורים כשהם מחלקים מבחנים הם אומרים ציון הכי גבוה או סתם אומרים מי קיבל ציון מאוד גבוה ואז במתמטיקה ובעוד מקצועות אמרו את השם שלי וכולם דיברו עליי, חלק שנאו אותי וקינאו בי וחלק העריכו אותי (גם עזרתי להרבה אנשים, אני מאוד נחמדה).
סיכום:
המעבר הוריד לי את המוטיבציה והבטחון והיה לי חרא אבל אחרי שנתיים אני כבר בסדר כי יש לי את המורים, המורים תמיד דואגים לי עכשיו, בטח בגלל שאני מהציונים הגבוהים ואם ישמרו עליי במצב טוב, הממוצע השכבתי לא ירד אבל לא אכפת לי, אני מאמינה שכן רואים בי בן אדם שביר ורוצים להיות שם לצדי, כשצחקו עליי בשיעור מתמטיקה המחנכת שלי הייתה לצדי ובכל דבר.
כשעליתי לכיתה ט ראיתי בזה הזדמנות גדולה ליצור רושם ראשוני טוב יותר וחברים רבים וטובים יותר כי ביסודי לא היה לי טוב מבחינה חברתית בכלל, אולי לקראת הסוף אבל הרושם הראשוני שנוצר ביסודי לא היה טוב, די התעללו בי. בכל מקרה, כבר בחופש הגדול לפני תחילת שנת הלימודים בתיכון הייתי בקבוצות וואטסאפ עם ילדים שמיועדים להיות איתי בשכבה/בכיתה ובקורסי קיץ ונפגשתי איתם ודיברתי איתם, היה לי המון ביטחון ועשיתי גם פה ושם שטויות ששלחתי לילדים שאני לא מכירה בוואטסאפ הודעות והם כנראה נבהלו ולא ענו.
אני תמיד הייתי מאוד שקטה וביישנית ובתחילת שנת הלימודים הרבה אנשים שהכרתי אמרו לי את זה ומאוד נעלבתי י חשבתי שעשיתי שינוי ענק והייתי כל כך שמחה וגאה בעצמי ואז הפסקתי לדבר עם כולם, נהייתי הרבה יותר סגורה, אפשר לומר פשוט סגורה, ממש קשה לי עכשיו לדבר עם אנשים חדשים, בדרך כלל שאני נמצאת עם אנשים שאני לא חברה טובה שלהם, אני נהיית די משותקת וקשה לי גם פיזית לדבר. חווית המעבר שלי בסופו של דבר לא הייתה משהו. לא הצלחתי להשיג את מה שרציתי ואולי אני גם לא אשיג כבר, אבל כרגע, בכיתה יא, די מעריכים אותי, יש לי 2 חברות, ואני מוכרת בשכבה בדרך מטומטמת מאוד, הרבה מורים כשהם מחלקים מבחנים הם אומרים ציון הכי גבוה או סתם אומרים מי קיבל ציון מאוד גבוה ואז במתמטיקה ובעוד מקצועות אמרו את השם שלי וכולם דיברו עליי, חלק שנאו אותי וקינאו בי וחלק העריכו אותי (גם עזרתי להרבה אנשים, אני מאוד נחמדה).
סיכום:
המעבר הוריד לי את המוטיבציה והבטחון והיה לי חרא אבל אחרי שנתיים אני כבר בסדר כי יש לי את המורים, המורים תמיד דואגים לי עכשיו, בטח בגלל שאני מהציונים הגבוהים ואם ישמרו עליי במצב טוב, הממוצע השכבתי לא ירד אבל לא אכפת לי, אני מאמינה שכן רואים בי בן אדם שביר ורוצים להיות שם לצדי, כשצחקו עליי בשיעור מתמטיקה המחנכת שלי הייתה לצדי ובכל דבר.
באותו הנושא: