תקשיבו כנסו דחוף אני במסע לפולין ואתמול היה היום הראשון למסע

זה בסדר שאת לא עצובה
וזה בסדר גם שצחקת
לשים שירים של עדן חסון בקול רם זה קצת פחות מכבד. בשביל כל אלה שמנסים "להתחבר"
אם לבקש סליחה או לא - בחירה שלך. את מכירה את הבנות האלו. תעשי מה שאת חושבת.
אל תתאמצי "לחוות" את המסע. מה שיהיה יהיה.

זה בסדר שלא בכית וגם זה כנראה דרך בתת מודע שלך לצאת מהמוד ה"עצוב"
מה שחשוב זה שכשהיית בגטו כיבדת את המקום, מה שאחרי זה... לא משנה.

פשוט עדיף שלא לשים שירים בכללי במסע הזה. ואם זה לא מעניין אותך תהיי בטלפון או משו

שואל השאלה:
אבל לבקש מהם סליחה? כאילו בתכלס זה לא משנה הן בטח שכחו את זה אבל לא נעים לי עכשיו וגם הן די ביחד כזה

את לא צריכה לבקש מהן סליחה למרות שהן צודקות, אבל תחשבי שוב למה יצאת למסע הזה. זה בסדר שלא בכית ושלא הרגשת עצב נורא, אבל אם את כבר שם אז תנסי להתנהג בצורה שמכבדת את המעמד, כמו בן אדם בוגר. זה מסע רציני

שואל השאלה:
אמרתי לעצמי שמעכשיו אני לא אעשה דברים כאלה אבל יצאתי ממש ממש לא מכבדת?

בעיניי? מאוד, אבל הכרת בטעות שלך והחלטת להשתדל שלא לעשות את זה יותר אז זה לא בלתי נסלח.

כן, יצאת מאוד לא מכבדת.
למה? כי כשאתם שמים ברמקול שירים כאלה ואחרים אתם כופים את השמחה שלכם על אנשים שעדיין מנסים לעכל את מה שראו וזה ממש לא מקל עליהם.
רוצים עדיין לשמוע מוזיקה? שיהיה לבריאות, און בזה שום דבר רע, אבל תעשו את זה עם אזניות, לא עם רמקול ששומעים לאורך כל האוטובוס, כי זאת פשוט כפייה ואנוכיות.

הייתי במסע לפולין לפני כחצי שנה ומתי שניסיתי להרגע ולעכל מה ששמעתי, הרגשתי וראיתי, אנשים מאחורה שמו מוזיקה שמחה ולא משנה כמה דיברו איתם הם עדיין המשיכו לכפות את השמחה שלהם עלי ועל אחרים וזה רק הפך את המסע הזה ליותר גרוע.
אז בבקשה, בכל לשון של בקשה, אם את רוצה לשמוע מוזיקה תשמעי אותה בצורה אינטימית שלא תגרום לאחרים להרגיש לא בנועם.