8 תשובות
וואו, גרמת לי לחשוב אחרת על היקום
כן זה בתת מודע
אף פעם לא יצא לי לחשוב על זה
הם לא צריכים את העיניים שלהם כדי "לראות" בחלומות, אז כן זה אפשרי למרות שאני לא יודעת אם זה באמת קורה.
אבל בהנחה שכן, מי שעיוור מלידה בטח לא יחלום על המציאות כפי שאנחנו רואים אותה אלא כפי שהוא מדמיין אותה
אבל בהנחה שכן, מי שעיוור מלידה בטח לא יחלום על המציאות כפי שאנחנו רואים אותה אלא כפי שהוא מדמיין אותה
אנונימית
הם חולמים עם ריחות, מגע, שמיעה.
אבל לא רואים את החלומות שלהם.
אבל לא רואים את החלומות שלהם.
החלומות, גם סוריאליסטים ביותר שביניהם, הם פרי הזיכרון שלנו. כל מה שאנחנו חולמים עליו הוא דבר שבצורה כזאת או אחרת נתקלנו בו בעולם האמיתי.
במקרה כזה, אם האדם נולד עיוור הוא לא מסוגל לראות חלומות ואין לו את הבסיס או הכלים על מנת לדמיין את מה שהוא לא מסוגל לראות במציאות.
במקרה כזה, אם האדם נולד עיוור הוא לא מסוגל לראות חלומות ואין לו את הבסיס או הכלים על מנת לדמיין את מה שהוא לא מסוגל לראות במציאות.
נראלי שהן רואים בדיוק כמונו את החלומות כי העניים שלנו עצומות וגם שלהם אז בדוק אנחנו לא רואים את החלומות דרך העיניים, כנראה שאנחנו מדמיינים אותם
זה תלוי.
אם האדם עיוור מלידה או מגיל צעיר מאוד, המוח לא זוכר או יודע איך זה לראות. החלק במוח שאחראי על ראייה הומר לבצע תפקיד אחר, כנראה להגביר חושים אחרים. אם הם התעוורות בגיל שהם יכולים לזכור, אולי הם יזכרו תמונה או שתיים בודדות, משהו שהיה משמעותי מאוד בילדות שלהם, אבל לא יותר מזה.
במקום זאת, הם יחלמו עם שאר החושים. הם יחלמו על צלילים, הם יוכלו להרגיש את המרחב מסביבם, לזהות מרקמים, ריחות, טעמים. הם עדיין יוכלו לזהות מקומות שהם מכירים, כמו הבית שלהם או הרחוב, כי יש להם חוש התמצאות. זה כמו שאת תמיד יודעת איפה היד שלך בלי לראות אותה, או שאם תכסי את העיניים שלך את עדיין תצליחי להתמצא פחות או יותר בבית שלך. להם זה פשוט יותר קל, כי הם לא יכולים להסתמך על ראייה.
אם האדם התעוור בגיל מבוגר יותר, הוא כן יראה בחלומות.
זה כמו שאדם שלאחרונה איבד את השימוש ברגליים שלו עדיין יוכל לחלום איך הוא רץ, או הולך, או רוכב על אופניים. כל עוד האדם זוכר איך לראות, הוא יוכל לראות בחלום.
אבל ככל שאדם עיוור ליותר זמן, ככה החלומות שלו יתחילו להתמקד יותר בשאר החושים, כי יש בהם יותר שימוש. בעיקר בחוש השמיעה ובחוש המישוש.
אם את רוצה הסבר יותר מפורט, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "האיש שהעז לראות". זה ספר ממש מדהים על סיפור אמיתי :) אדם שהיה עיוור רוב חייו קיבל את ההזדמנות לחזור לראות.
אם האדם עיוור מלידה או מגיל צעיר מאוד, המוח לא זוכר או יודע איך זה לראות. החלק במוח שאחראי על ראייה הומר לבצע תפקיד אחר, כנראה להגביר חושים אחרים. אם הם התעוורות בגיל שהם יכולים לזכור, אולי הם יזכרו תמונה או שתיים בודדות, משהו שהיה משמעותי מאוד בילדות שלהם, אבל לא יותר מזה.
במקום זאת, הם יחלמו עם שאר החושים. הם יחלמו על צלילים, הם יוכלו להרגיש את המרחב מסביבם, לזהות מרקמים, ריחות, טעמים. הם עדיין יוכלו לזהות מקומות שהם מכירים, כמו הבית שלהם או הרחוב, כי יש להם חוש התמצאות. זה כמו שאת תמיד יודעת איפה היד שלך בלי לראות אותה, או שאם תכסי את העיניים שלך את עדיין תצליחי להתמצא פחות או יותר בבית שלך. להם זה פשוט יותר קל, כי הם לא יכולים להסתמך על ראייה.
אם האדם התעוור בגיל מבוגר יותר, הוא כן יראה בחלומות.
זה כמו שאדם שלאחרונה איבד את השימוש ברגליים שלו עדיין יוכל לחלום איך הוא רץ, או הולך, או רוכב על אופניים. כל עוד האדם זוכר איך לראות, הוא יוכל לראות בחלום.
אבל ככל שאדם עיוור ליותר זמן, ככה החלומות שלו יתחילו להתמקד יותר בשאר החושים, כי יש בהם יותר שימוש. בעיקר בחוש השמיעה ובחוש המישוש.
אם את רוצה הסבר יותר מפורט, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "האיש שהעז לראות". זה ספר ממש מדהים על סיפור אמיתי :) אדם שהיה עיוור רוב חייו קיבל את ההזדמנות לחזור לראות.
באותו הנושא: