היי, אני בת 17 וחצי. אני לא מבינה את החיים, אני לא מבינה אפילו את עצמי, אף פעם לא הצלחתי ללמוד כמו שצריך

וגם אם כן, שכחתי את החומר לאחר תקופה מאוד קצרה (ואחרי הרבה מאוד תרגול לבד ולחץ).
אני לא יודעת אף נושא, לא אנגלית לא מתמטיקה לא כלום. אני גרועה בהכל.. ואני באמת לא מבינה את החיים. אני לא יודעת איך להמשיך, אני לא מבינה סיטואציות (כמו סיטואציות חברתיות), אין לי חברים ואני מרגישה כלכך בודדה. אני לא מבינה בצבא או בכל הדברים האלה, ואני יודעת שלא משנה מה יהיה לי ממש קשה באופן שזה יפגע בי נפשית. הייתה שנה אחת, כיתה י, שבאמת הקפדתי לבוא כל יום, בערך בחודשיים האחרונים פרשתי מהסיבות שבאמת הרגשתי שיש עלי יותר מדי, התנדבתי בהרבה מקומות ולא היה לי זמן לעצמי, רק תרמתי מעצמי וכל הזמן לא הפסקתי להלחץ והייתי בוכה במבחנים.. אני יודעת שאני נשמעת מתבכיינת, אבל באמת קשה לי. לא עשיתי יא. רוב השנים שלי בבית הספר, לא באמת הלכתי. לא הקפדתי כי באמת היה לי קשה. אני יודעת שחפרתי אבל..כנראה הייתי צריכה לפרוק..

העניין הוא, שאני באמת לא יודעת איך אסתדר בחיים.. מה לעשות..איך להבין..
אפילו צו ראשון (שאין לי מושג בדיוק מה זה) לא קיבלתי (והרבה ילדים מקבלים כבר בגיל 16).
אני לא מבינה כלום, אני יודעת שאני נמצאת על הספקטרום או משהו כזה של האוטיזם? ושיש חי ADHD. יכולים לעבור יומיים שאני לא ישנה, ואז ישנה כמה שעות בודדות ומתעוררת שוב עם כאבי ראש ובחילות. אני לא מצליחה לישון כמו שצריך, מניחה שזה מהלחץ התמידי.. אני חושבת שיש לי גם חרדה חברתית, מאוד קשה לי בחברת אנשים.
רוב מה שאני יודעת, למדתי לבד ובעצמי דרך ספרים או האינטרנט וכו'..

הייתי רוצה להשתנות :(