אם הייתם יכולים להיפגש עם עצמכם של לפני חמש שנים לחצי דקה. מה הייתם אומרים לעצמכם?

תתכונן למוות שהוא לא שלך

תיהי חזקה לא משנה מה קורה בסוף הכל יסתדר

תפסיקי להביך את עצמך

אל תלך על בנות בשם ניקול

תתעלמי ממה שאומרים לך

"אל תנטוש. תדאג להיות בקשר עם אלה שאתה מפחד שישפטו אותך."

אני מניחה שהייתי מחבקת את עצמי ואומרת לעצמי "אל תהיי ביישנית עם הבן של החברה הכי טובה של אבא"

אל תהיי עם ראש כל כך סגור

תהי חזקה תתעלמי ממה שאומרים אלייך,
איך אני עומדת לקבל מחזור
את תודי לי בסוף אני מבטיחה לך..

אל תתני לאף אחד לחסום את הרגשות שלך ולהתכנס בתוך עצמך, את שווה כל כך הרבה ולא נותנת לאף אחד לראות את זה. תחייכי, אף אחד לא שווה את הדמעות שלך.

"תאכלי."
לפני חמש שנים הייתי בכיתה ד', בכיתה ד' אכלתי ארוחה וחצי ביום, קצת יותר קצת פחות. עכשיו אני לא יכולה לאכול עד שאני שבעה, אני צריכה להפסיק לפני לא משנה כמה רעבה אני אחר כך

תעשי שיעורי בית.
לא הייתי עושה שיעורי בית מאז כיתה ג ועכשיו ממש קשה לי לשבת ולהשקיע בלימודים. אני מסוגלת לעשות הכל במשך שעות, חוץ מללמוד. אני יכולה לכתוב, לקרוא, לסרוג, לראות סדרות וסרטים ליוטיוב, כל דבר שבא לי במשך שעות רצופות, חוץ מללמוד. זה הדבר היחידי שקשה לי לעשות, וזה כי התרגלתי לא ללמוד.

תפסיקי להתקיים עכשיו ליפני שיש לך "חברים"

תפסיקי לנסות לשכנע את העולם ואת עצמך שאת חזקה..
את לא... וזה בסדר!

להפסיק להיות יצורה

קודם נותנת סטירה
"תתאפסי על עצמך, את לא באמת בדיכאון וזו סתם תקופה תאמיני לי.
אל תהיי דרמתית ואל תקחי דברים אישית, תנסי לעבוד על הביטחון שלך ואהבה עצמית, ותפסיקי כבר להוריד מהערך שלך כי לכל השיט הזה יש השלכות עתידיות ואת פשוט מעוררת רחמים .
בנוסף ציוני הבגרויות איכזבו אותי אז תשקיעי כי את יכולה להצליח."

בטח הייתי מתבכיינת אחרי שהייתי שומעת את זה.

תמצאי חברות חדשות

אל תאמיני לאף אחד ואל תקשיבי לאף אחד, תעמדי על שלך.

לעשות דברים מפגרים שאני כלכך מצטערת עליהם היום