אכלתי מלא היום ולא הצלחתי להקיא הכל ואני מרגישה מאוד שמנה ואין לי מושג איך להתמודד עם עצמי והבולמיה מחזירה אותי לדיכאון

שואל השאלה:
לא רוצה לעלות במשקל

אני כן רוצה להפטר מהבולימיה אבל אין לי דרך בלי לעלות במקל.

חח תעשי אז הרבה ספורט

שואל השאלה:
עושה
זה חלק מההפרעה

טוב את לא אמורה להקיא את האוכל שלך. זה פשוט מוזר ולהיות שמנה זה לא רע וזה גם לא טוב אבל אם את רוצה לשנות את זה את תהיי חייבת לעשות משהו בנושא כמו להתאמן ולאכול בריא ולהפסיק עם הגאנק פוד

אני יודעת שאת מאוד מאוד חכמה, אז אני מפחדת להגיד משהו שיפגע יותר ולא יועיל.. תביני שהכל מגיע מכוונה לעזור

אל תתמקדי בקלוריות, פשוט תאכלי 3 ארוחות ביום, תעשי ספורט, ואת תהיי בריאה ותצאי מזה. לא לספור קלוריות, תני לעצמך לאכול בריא, ולאכול בריא זה אומר לפחות אלף קלוריות ליום
את יכולה להצליח

שואל השאלה:
תודה על העזרה אחי
יאללה החלמתי.


איפה שמעת פה *גאנק פוד*
בילמסתי על אוכל, לא גאנק.

אני מתאמנת הרבה, תאמין לי... ואני לא רוצה לאכול בריא. אני רוצה לחזור לאנורקסיה וחהפטר מהבולימיה.

שואל השאלה:
לא רוצה אני ממש מפחדת מהאוכל אני לא רוצה לאכל אותו, או שזה מתחת ל300 ביום או שזה באסלה. אם אני אוכל בריא דרך אגב בכוונה להחלים זה פשוט יהפוך לאורתורקסיה שזאת הפרעה אחרת. אין לי איך להפסיק עם זה לבד

מה לדעתך יוציא אותך מזה?

שואל השאלה:
לא חושבת שאי פעם אצא מזה, אבל התקופה שהייתי בה במצב הנפשי הכי טוב הייתה באשפוז (במשקל גבוה)

יפה, מה היה שם שונה מהרגיל?
מה גרם לך להרגיש טוב יותר?
לדוגמא הצוות, המטופלות האחרות, התחושה שמישהו מכתיב לך מה תעשי במשך היום, השמירה עלייך?..

שואל השאלה:
מה שהיה שונה שם זה שפשוט זאת מציאות אחרת, זה מקום בטוח וסגור.

כן, זה באמת נשמע כמו מציאות אחרת לגמרי מחיי היום-יום, זה בטח נותן סוג של מוטיבציה להשתנות (זו רק דעתי, אני לא יודעת איך את רואה את זה).
מה הכוונה במקום בטוח וסגור?
יש משהו שתוכלי לאמץ משם ולהכניס אותו לחיים הפרטיים שלך? למציאות שלך?

*אני משום מה נורא מפחדת להכעיס אותך או להציק, אז תגידי אם את מעדיפה שאפסיק*

שואל השאלה:
התשובה שלך מעצבנת אבל קיבלת פרח כי אתה ממש חתיך

וואט דה אל תאכלי פשוט רגיל. זה שפעם אחת אכלת הרבה לא יעשה אותך שמנה.
ואין עם זה שום בעיה. חוץ מזה בלי קשר שלד זה לא דבר יפה. עדיף להיות מלאה מאשר שלד

תקשיבי יפה שלי מחר יום חדש פשוט מחר תקפידי לאכול כמו שצריך
מבינה אותך אבל אל תתני לזה יותר מידיי משמעות זה אפילו לא חצי קילו של שומן

יקרה כולם רוצים בטובתך, בבקשה עשי מה שצריך לעשות, את מספיק חכמה לדעת שגם בולימיה תזיק לך יותר מהפרעה הקודמת שלך, יש לך זכות לחיות טוב יותר. תקשיבי אני אוהבת את זה מתוך דאגה אליך, את חייבת לחיות.. את יותר חשובה מכל דבר אחר.. בבקשה תעזרי לעצמך הפעם. למרות שאת לא חושבת ככה, אין לך ברירה אחרת. אני מקווה שאני לא גרמתי לך להרגיש רע יותר מדי, אבל קשה לי לראות אותך ככה במצב הזה. עדיף שתתקשרי אליה ,בשביל עצמך ובריאות שלך ,את לא יודעת להמשיך ככה לפגוע בעצמך. :'(

אני פשוט מתחננת ממך תלכי לקבל עזרה.
לא מגיע לך לסבול בשום דרך לא אנורקסיה ובולימיה..

היי,אני בטוחה שזה לא עובר את ה3000 קלוריות.הכל בסדר...אל תקיאי זה רק יחמיר את המצב,באמת שיש לך גוף מהמם לדעתי

שואל השאלה:
אוקיי וואו שנייה

אנונימית 1 הנחמדה מאוד-
הכוונה היא שזה פשוט מציאות אחרת, עסוקים כל היום בלעשות שטויות וצחוקים, כולם מבינים אותך...

ואי אפשר

אנונימית 2-
אני לא רוצה להיות במשקל בריא אבל... התשובה שלך לא מועילה.

אנה-
הייתי באנורקסיה ועברתי פשוט לבולימיה בגלל האשפוז.

יוני בלוך ואורה ושמחה-
אני ממש לא רוצה לעלות במשקל :(

פרחי-
❤

זה עובר את ה4000.

באמת שאני בטוחה שזו הגזמה... בבקשה תפני לטיפול כשתחזרי לארץ;(

למה את לא רוצה שהפסיכיאטרית תדע? היא יכולה לעזור לך. הרבה תגובות כאן אומרות לך 'פשוט תאכלי רגיל' וכו', אבל הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית לכל דבר, ואני לא אומרת את זה כדי לפגוע אלא כי אני מכירה את זה ממקור ראשון. הפתרון הוא לטפל בנפש, בעזרת אנשי מקצוע שיודעים איך להתמודד עם זה. נשמע שיש בחייך אשת מקצוע כזו ואת יכולה לפנות אליה, או לכל אדם אחר שיכול לעזור. בבקשה אל תתייאשי, יש פתרונות, חבל שתמשיכי להרגיש ככה, מגיע לך להחלים ולהרגיש טוב, וזה אפשרי.

רן
בבקשה

תעזרי לעצמך..

לשמור על משקל זה חא שיום אכלת הרבה ושני אתה בצום . אלא לספור קלוריות ולשמור על מספר קלוריות בודקים לפי מחשבון bmr וככה יודעים מה צריך לאכול. אם אני אוכל 10000
קלוריות זה לא ישפיע כי הגוף מקבל את זה בהפתעה אז הוא ינסה לשרוף את זה ולחזור למשקל שלו

בהצלחה בלהרוס לעצמך את הקיבה, להגיע לגלגל חוזר של ירידה ועלייה במשקל, חולשה, סימנים בכל הגוף, דופק לב חלש, שיער נושר ועור חיוור ואפור. והכל בגלל מה? כי היית יותר מידי עצלנית בשביל להתחיל לאכול נכון ולשלב עם זה ספורט. בהצלחה בלקצר את החיים שלך בגלל מספר על המשקל.

אני האנונימית הנחמדה (אעא קראת לי נחמדה), את יכולה להאחז בזיכרון משם, מזכרת כלשהי, משהו שיקשר בינך לבין המצב הנפשי הטוב שהיית בו כשהיית שם

אה ואני מתלהבת מזה כי אם את זוכרת.. הייתה שאלה כאן על מחוננים ואת ועוד משתמשת עניתן עליה. אני הייתי השואלת ושאלתי אתכן מלא מלא שאלות, כתבת מלא דברים שבעיני מייחדים אותך.. אני מעריצה את זה מאוד. את כישרון מהלך, נגינה, חשיבה ומה לא
תעריכי את עצמך, את באמת באמת בסדר. באמת. את מודל להשראה ולחיקוי.

התגובות כאן ממש מחפיצות נשים דברו בשפה יפה

שואל השאלה:
אנונימית אני פשוט שונאת אותך.
עופי לי מהשאחה

שואל השאלה:
דיברתי על זאת שכתבה לי שאני עצלנית

ואנונימית נחמדה ❤

שואל השאלה:
בכללי כל מי שלא מבין בהפרעות אכילה ולא מנסה לעזור לכו מפה אתם רק עושים רע

כולל אותך בריין

חח אל תדאגי... את לא שמנה!
וחוץ מזה אם את עדיין לא מרוצה מהמשקל שלך את לא חייבת להקיא הכל... את פשוט יכולה לעשות ספורט ולהוריד את המשקל שצברת .
צירפתי לך אפילו סרטון שיכול לעזור.
https://youtu.be/7z0uxlmqe40

כפרהה
דבר ראשון בלי קשר - יוצא לי פה להגיד לך שראיתי אותך בהמון שאלות, ואני מאוד אוהבת את הציניות שלך, וגם את התשובות הישירות שלך.

ועכשיו לעיקר - דוגרי? אני לא הכי מבינה בהפרעות אכילה.
אבל אני בדיכאון וגם בתקופות של אכילה רגשית ואז כועסת על עצמי שאני אוכלת הרבה וכאלו....אני יכולה להגיד לך שדבר ראשון אם עלית במשקל ואת בולימית זה קשה נכון, אבל יש עוד המון בנות כמוך שיצאו מזה, ואני מאמינה שגם את תצאי מזה עם כמה שזה קשה ומתיש, כי את חזקה.
העצה שלי זה לנסות למצוא משהו שאת באמת אוהבת לעשות ונותן לך מוטיבציה, ופשוט לנסות להתמקד בו ובאמת להינות, וככה גם לא תיהי עסוקה בלאכןל הרבה, אבל גם לא תחזרי לאנורקסיה.
אני לא יודעת אם זה עזר איכשהו, לא ישנתי כל הלילה ואני כותבת שטויות אבל אני מקווה שיהיה בסדר.

היו לי גם הפרעות אכילה ואושפזתי ובגלל זה אני מדברת מניסיון
תסבלי עם האמת

שואל השאלה:
את אומרת לי שאני עצלנית כי יש לי הפרעת אכילה. תודה לך.
זה לא משהו שפאקינג בחרתי, זה משהו שמלווה אותי מגיל צעיר מאוד. זאת לא דיאטה שהסתבכה וזה לא ילדה בת 13 שמחליטה שבשביל להגיע למשקל 20 היא לא תאכל.

אם היו לך הפרעות אכילה לא היית כותבת את התשובה הזאת.

תקשיבי, את צריכה להבין שאת חייבת לעזור לעצמך גם אם אינך רוצה בכלל, זו הדרך היחידה לחיות, אין לך ברירה אחרת מזו, את בעצמך מודעת לזה ואת יכולה לשקול את זה וגם להתמודד עם האמת.את צריכה להבריא וזה לא אומר שאם תעלי במשקל,תהיי לא רזה, אולי יש לזה משמעות אחרת, אולי בריאות, אושר, חיים.אגב התפיסה שלך על משקל לא נכונה, זה בגלל שנקודת המבט שלך על משקל ורזון לא חיובית וגם די מושפעת מרגשות שלילים מדי. כולנו רוצים לעזור לך אבל כל עוד לא תרצי לעזור לעצמך ולשנות את זה, תהיי תקועה במצב הזה, וזו האמת, אנו יכולים רק לתת עצות וזה אבל כל עוד לא תעזרי לעצמך, זה לא יעבוד, רק את יכולה לעזור לעצמך או ההפך מזה..

דיי בבקשה אני מכירה אותך פה כבר הרבה זמן ואני לא רוצה שיקרה לך משהו

דבר ראשון, אל תקיאי. אני מתחננת.
אם הבולמיה מחזירה אותך לדכאון הלחמי בבולמיה
אגב, את יכולה לדבר איתי אם תרצי. לא שזה יעזור יותר מידי
אבל תדעי שהאופציה לדבר עם נערה מדוכאת אקראית על דברים בשש בבוקר קיימת
תתקשרי לפסיכיאטרית שלך. לפני שהמצב יחמיר עוד יותר. יועיל לך שהיא תדע

ותקשיבי אני רצינית איתך שלהקיא זה משמין כי זה עוצר לך את החילוף חומרים, חוץ מיזה שאת מקיאה את לא מוציאה אותן קלוריות כמו שאת מוציאה מלמטה.
אם את עוברת לאנורקסיה או ארתורקסיה את לא תוכלי לצאת מיזה ואת בחיים לא תיהי רזה מספיק כי המשקל שלך כל הזמן ירד ב5 קילו ואז יעלה אותם ואז ירד ויעלה עד שתתעלפי ויקחו אותך לאשפוז.
את כבר לא במצב הזה כדי להיות רזה מספיק, זאת התמכרות והרגל שפוגעים בבריאות שלך

אני אומרת שאת עצלנית כי את מעדיפה ללכת בדרך הפשוטה. הפרעות אכילה לא בהכרח מתבטאות בלהקיא או להרעיב את עצמך אז זה לא תירוץ. את רוצה להרזות? תעשי את זה בדרך הנכונה והמשקל הנמוך ישאר ליותר זמן ולא תעלי את זה אחרי שנייה כי אכלת קצת יותר. את לא תרגישי כאילו שאת עומדת ליפול בכל פעם שאת עושה צעד. תעשי את זה בשביל עצמך.

אנונימית - הפרעות אכילה הן בשום מצב לא הדרך הפשוטה, הן הפרעה נפשית בדיוק כמו חרדה, דכאון או כל דבר אחר שלא ביקשת ולא מעמיד אותך כאשמה אם את סובלת ממנו. אין פה העדפה ואפילו אין לזה באמת קשר לאוכל. זה הכל עניין של שליטה ופגיעה עצמית. לא צריך לבייש אנשים שסובלים ממצבים כאלה. את זו שצריכה להתבייש.

הכוונה שלא תרדי במשקל אלא לפחות שתהיי בריאה ומאושרת, עזבי משקל ודיאטה, פה מדובר בחיים שלך ואני בטוחה שאת מבינה מה יותר חשוב באמת , אולי את צריכה לבקש מפסיכיאטרית שלך שתעזור לך להתגבר על דברים קשים שעברת שתוכלי לחיות ? אם זה מפוסט טראומה כנראה שצריך למצוא משהו שיעזור לך להתגבר על זה וגם על הפרעות אישיות גבולית, אני אהיה כנה, ייתכן שזה לא יהיה קל , ויהיו דברים שצריך לטפל בהם , מעבר להפרעות אכילה , ייתכן שהייתה לך טראומה ממשהו קשה מדי

שואל השאלה:
לאלא את יצאת בסדר, דיברתי עם האנונימית

אה אוקי. אז את אומרת שזה מפוסט טראומה , כנראה שעברת דבר שהיה לך מאוד קשה בחיים, אני מניחה שזה אולי מוות או טרגדיה ענקית שבגללה יש לך צלקת נפשית, לגבי הפרעות אישיות גבולית, אני מקווה שגם בזה יהיה אפשר לטפל, כלומר שיש דברים שצריך לקחת בחשבון ולטפל בהם, טראומה יכולה להיות מדברים כמו תאונות , פיגועים, בריונות ועוד מלא . אולי הפסיכיאטרית שלך יודעת איך לטפל בזה יחסית , אני מניחה שיש לה ניסיון והיא די מקצועית במקצוע הזה של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה יותר מאתנו . למרות שיש מקרים ודברים שידרשו מלא עבודה קשה, מאמץ וגם שיהיה מאוד קשה לטפל ולהקטין אותם. אז אני מקווה בשבילך, שאולי יום אחד תצליחי להתגבר על זה או להקטין את זה, מובן שזה לא יהיה קל ממש, נפש האדם הוא דבר שברירי ודי בטוח שטראומות הן דבר שקשה להתגבר עליהן, גם הפרעות כאלה הן משהו שדרוש עדינות והמון עבודה קשה.

תגידו אתם באמת לא יודעים לקרוא.. תסתכלי לרגע כי אני כתבתי בפירוש שהבחירה היא להרעיב את עצמך ולא לגבי ההפרעת אכילה עצמה. זה כמו להגיד שמישהי מלאה לא יכולה להיות עם הפרעת אכילה.

שואל השאלה:
אני לא מרעיבה את עצמי אבל, אני בולמית- לא אנורקסית.
מה את רוצה מחיי לעזאזל

שואל השאלה:
ואת ערכת את התשובה, אפשר לקרוא את הגרסה הקודמת

בולמיה בשלבי ההתחלה זה גם מבחירה, אחרי זה הגוף כבר מתרגל.. בכל מקרה רק הוספתי טקסט לתשובה וזה לא שינה את הנקודה.

אני פשוט לא אתווכח כי כנראה שזה באמת לא נוגע אלייך אז אין סיבה להמשיך. לא ניסיתי להשמע ככ תוקפנית אבל זה יצא ככה בהתחלה אז מצטערת.

שואל השאלה:
אין לך הפרעות אכילה חמודה. אם היו לך לא היית מזיינת את השכל שלי על זה שדיאטה זה יותר קשה.

מה לא מובן במה שאמרתי... הדרך הפשוטה היא ההרעבה לא הפרעת האכילה כי זה לא משהו שבוחרים. להרעיב את עצמך זה כן והפרעות אכילה לא מתבטאות בהכרח בהרעבה אלא בדימוי. אני לא פניתי בניסיון לבייש אותה אלא בתור מישהי שעברה את כל התסמינים האלה ויודעת כמה שזה קשה.

שואל השאלה:
אני לא מעדיפה כת ההפרעות אכילה, איח לי ברירה.
וזאת לא הדרך הפשוטה בכלל, מי במוחו הצלול יבחר להיות עם הפרעות אכילה לעזאזל?!?

ההפרעות שלי בכלל נובאות מפוסט טראומה והפרעת אישיות גבולית, הן לא התחילו כי בהכרח רציתי להרזות פשוט בגלל הדברים האלו אני יותר רגשיה ופגיעה לטריגרים.

אני לא יכולה לרדת במשקל ולהשאר בריאה, ברגע שאני מתחילה אני מדרדרת להפרעות אכילה.