לאנשים שחזרו בשאלה או בתשובה

בחור בקבוצה בוואטסאפ שהסביר לי כמה שהשבת חשובה וכמה חלק בעולם הבא ודברים בסגנון.
ומפה לשם אני שומר כבר 8 שבתות עד עכשיו בלי לחלל.

פשוט נפל לי האסימון שמכריחים אותי לעשות דברים שאני לא רוצה ואני לא יכולה לשאול שאלות לגבי זה.
מגיל קטן כבר הבנתי שזה דפוק אז עזבתי את הדת בסביבות כיתה ה'.

חזרתי בתשובה, ברוך ה', כתוצאה מחשבון נפש, כי למדתי עד מה זה חמור לחלל את השבת. עם הזמן הבנתי עד כמה זה חמור לא לשמור את כל המצוות. הפסוקים הם מדברים בעד עצמם...

שואל השאלה:
אפשר לשאול אם היית דתי רפורמי לפני זה או חילוני "מן השורה"?^

אני לא יודעת אם לקרוא לזה חזרה בתשובה..
נולדתי דתייה-מסורתית, לא הכרתי הרבה מצוות שאני צריכה לעשות אך בכל זאת הגדרתי את עצמי בתור דתייה.
בכיתה ט' התחלתי להתחזק יותר היה לי בבית ספר מן מגמה כזאת שהיא רשות ושם לומדים תורה אבל בצורה מאוד משחררת ושונה, והתאהבתי בשיעור הזה, חיכיתי לו כל הזמן, הבנתי בעצם שאני לא כאן כדי להיות בין לבין ואני צריכה להחליט באיזה דרך אני הולכת, בחרתי בלב שלם ללכת לפי התורה כי זאת האמת, וכיום אני עדיין ממשיכה להתחזק ולעלות תמיד.
אולי החזרה בתשובה שלי לא קיצונית אבל מאוד מאוד משמעותית בחיי ואני מודה לה' על ההזדמנות הזאת.

לא הייתי מגדיר את עצמי רפורמי באותו זמן, כי רפורמי - זה מי שיודע את התורה וסובר שצריך "להתאים אותה לזמן", חלילה. אני מעולם לא הייתי כזה. הידע שלי בתרוה היה מש מצומצם ואני הייתי מאמין ושומר דברים שהייתה לי אליהם מודעות. מסוימת, זה כל. בגלל שנולדתי במשפחה לא דתייה, בחוץ לארץ (אוקראינה) וגרתי שם עד גיל 12.

למדתי מכיתה א במקום דתי-חרדי, תמיד אהבתי להתפלל, ללמוד תורה ואחריכמה שנים לקחתי את זה גם לקיום מצוות בפועל וממש ב"ה מאושרת.

ההגדרה היא:
חוזרים בתשובה....יוצאים בשאלה.

חשבתי ואני עדיין בתהליך.

בשאלה
התכנחתי בבית דתי תהיתי אלוהים באמת קיים ואם כן מה גורם לי לבטל אותי ...
המחשבה נבעה כי הייתי בבית ספר דתי ממש בכיתה דתייה (זה מחולק )
שם גרמו לי להרגיש לא אני עם הבגדים המכוסים התחלתי להבין שזה לא בשבילי גם אם הוא קיים או לא בקיצור הייתי מעורערת עד שהחלטתי להישאר באותה הסביבה רוב החברות שלי דתיות שמקבלות את זה