ההורים שלי גורמים לי להפוך להיות ילדה דכאונית. מה לעשות?

למה הכוונה?

למה הם גורמים לך להיות כזאת?

מה הם עושים ?

לבלות פחות זמן איתם/ לדבר איתם על זה.

שואל השאלה:
הם כל הזמן מקללים אותי, מעליבים אותי ופוגעים בי בלי לשים לב.
פעם הייתי ילדה שמחייכת כל היום, עכשיו אני רק בוכה וכל מה שבאלי זה לא להיות פה יותר, וזה רק בגללם.

למה הם עושים את זה? תגידי להם שיפסיקו ואם זה מוגזם את יכולה לנסות ללכת לדבר על זה עם סבתא שלך אולי ?היא יכולה לעזור

את יכולה להתייעץ קודם כל עם יועצת או עם מנהלת או בכללי עם בן אדם שאת סומכת עליי ב100% או פשוט מאוד לדבר איתם ולהגיד בגלוי כל מה שאת מרגישה
מצטערת שאת מרגישה ככה :(

זה לא בגללם זה בגללך, את פשוט בוחרת להפיל עליהם את זה.

שמחה ועצב זה משהו שאת יכולה לשלוט עליו בחיים שלך, אם משהו עושה אותך עצובה תתנתקי ממנו ואם משהו עושה אותך שמחה תתחברי אליו.
כשמקללים אותך אל תתייחסי, כשמעליבים אותם תסנני את זה,
זה הכל, אם הייתי נותן לכל "הלוואי שלא היית נולד" לדכא אותי לא הייתי פה נראה לי היום, פשוט זורקים * וממשיכים הלאה.


וממליץ לא ללכת ליועצת אם את אוהבת ת'מצב הנוכחי בבית איכשהו, כי הם עלולים לנפח את הסיטואציה עד כדי להוציא אותך מהבית לפנימיה או יחשבו שהם מתעללים בך ברמה כזו שאת צריכה אומנה

שואל השאלה:
אני לא יכולה לדבר איתם. ניסיתי לדבר כמה וכמה פעמים, והם פשוט אומרים לי "סתמי."
ואני לא יכולה לפנות לסבתא כי זה לא יעזור

בת כמה את?

בת כמה את אגב?

אני מבינה אותך לגמרי ! מותר לך לבכות ולהתפרק , אבל זה לא הפתרון. אל תייחסי לזה חשיבות למרות שזה קצת קשה לקבל כאלה דברים מההורים שלך אבל זה בסדר אל תדאגי!!!! תהיי שמחה תיפגשי עם חברות תהיי עסוקה בדברים אחרים. או שפשוט תשבי איתם לדבר על זה אם לא ביחד אז בנפרד פשוט תגידי לאמא שלך למשל, אני רוצב לדבר איתך ואני רוצה שתקשיבי לי אנחנו מגיעות למצבים לא נעימים ואת גורמת לכך אני לא מבינה למה אתם מקללים אותי אני לא אמורנ לקבל קללות מהבן אדם שהביא אותי לעולם, שבי לה על המצפון תגידי את מה שיש לך להגיד. ואני בטוחה שאת ממש מקסימה .תחייכי החיים יפים!

שואל השאלה:
15 עוד שבועיים

תנסי לדבר על זה עם מישהו מקצועי אולי?
שיתחיל הבית ספר תפני למורה או ליועצת

חד משמעית היועצת. זה בן אדם קרוב - רחוק שבאמת יכול לעזור לך ולהבין אותך. אם את רוצה תנסי להתייעץ עם אנשים קרובים שמכירים אותך ואותם - חברות, בני דודים, דודים .. בסופו של דבר את תעברי את זה :)

מה שלי אישית עזר בגיל שלך זה לצאת מהבית, בקושי הייתי מבלה זמן בבית אם להגיד את לך את האמת הייתי כל הזמן עם חברים, או עובד, או מתנדב, בשלב מסוים בחרתי לעזוב לפנימיה, יש לך גם את האופציות האלה, לא כל ההורים מושלמים וזה נכון שהם יכולים להעיק עלייך ברמות כאלה, אין טעם אבל לחפש אשמים בסיטואציות שאת נמצאת בך, הכי חשוב זה למצוא פיתרונות לבעיות ולנסות להסתכל על הדברים החיוביים ולנפח אותם ולא לשים לב ככ לשליליים במצבים האלה, הורים לרוב אומרים דברים מאוד מעליבים מבלי לשים לב, הם גם בני אדם,לא מחייב שבני אדם טובים אבל הם כן אנושיים.

תנסי - ללכת לפנימייה
למצוא פעילויות יותר מחוץ לבית,
להיות יותר עם חברים,
להתבודד יותר מהם ולעשות מה שבא לך,
לא לקחת מילים שהם אומרים לך קשה ובצורה רצינית, כאילו אם הם מקללים אותך אז הם בשפל המדרגה,תרחמי עליהם במקום להיעלב.


לגבי היועצת, שוב בתור אדם שהיה בפנימיה מלא חברים שלי הוציאו ככה מהבית, חבר טוב שלי התעצבן על אמא שלו כי היא קיללה אותו פעם אחת (בצורה מוגזמת משאר הפעמים) והוא נעלב ממנה, הלך ליועצת ואמר לה שההורים מקללים אותו ומורידים לו, ומתעללים בו נפשית, הוציאו אותו מהבית וההורים איבדו ה חזקה על הילד שלהם, הייתי כמו אח שלו דיברנו על זה מלא ולהגיד לך את האמת הוא התחרט על זה ברמות קשות, לא העריך חדר לבד, מחשב, וזמני שינה.

יועצת זה פיתרון טוב במקרים שבאמת אין בבית, ויש התעללות חריפה

שואל השאלה:
ללכת לפנימייה אני לא יכולה כי אני בכיתה מיוחדת ואני לא רוצה לעזוב את המסלול הזה
ואין לי חברים להיות איתם.

חברים זה משהו שאפשר לרכוש, זה שאין כרגע לא אומר שלא יהיה אף פעם.
בשביל זה צריך לצאת ולפגוש אנשים, בגיל שלך את יכולה ללכת להתנדב בהרבה מקומות, לנזקקים, לבעלי חיים, שם אפשר לפגוש אנשים וזו יכולה להיות תעסוקה מעולה לזמן שלך, שתבנה אותך גם יותר כבן אדם ותעצב את האישיות שלך.

ההתנדבות שלי בצער בעלי חיים הצילה אותי כשהייתי צעיר לברוח מהכל וללכת ללטף כלבים וגורי חתולים חח

כל אחד כנראה מוצא את הדרך שלו להתמודד עם זה

בת כמה את אם אפשר לשאול

תביעי את הדעה שלך ותעמדי על שלך,תגידי לאמא שלך מה זה סתמי ? תגידי לה אני מדברת איתך ברצינות תפסיקי לדבר אליי ככה אני לא זבל שלך , אין מה לעשות אם לא תדברי ככה זה לא יפסק , אני לא יודעת פשוט תעמדי על שלך זה לא משנה מי זה .

שואל השאלה:
קורל, כתבתי שאני בת 15 עוד מעט.
ו - שוקו או(נס) קפה ? - אין לי מקומות איפה שאני גרה שאני יכולה להיות בהם.
ואין לי חברים כי כולם שונאים אותי והחברות היחידות שהיו לי התרחקו ממני כי התחילה לי הפרעת אכילה.

יש לך סבתא או סבא ? את יכולב להיות אצלם אולי? דודים? בנות דודות?

למב שונאים אותך? עשית משהו לא בסדר ? או סתם ככה?

שואל השאלה:
לא עשיתי שום דבר, שונאים אותי סתם.
ואין לי משפחה, הדבר היחיד שיש לי זה ההורים שלי.

ניסית להתחבר ? את ביישנית קשה לך להתחבר אולי ? וגם אם כן זה בסדר גמור

את לא יכולה לשנות כלום אם אין לך באמת הרצונות לשנות לעצמך את החיים. יש לך אפשרות לצאת לפנימייה אבל את מתרצת לעצמך תירוץ שאת מסלול מיוחד. אני 100% בטוח שהם יסדרו הכל אם תפני לרווחה או למנהלת בבית ספר

תדברי איתם על זה שזה מפריע לך ואת לא יכולה שנם מקללים ומדברים אלייך לא טוב
תדברי עם חברנ קרובה עם דודה או דוד או בת דודנ סבתא זה באמת פיתרון היא האמא שלהם היא יכולה לדעת איך לפתור את זנ או פשוט לצעוק לרגע להגיד די תתנו לי להביע את כצמי ואז אתם תגידו תבקשי שיתנו לך להביע את כצמך ולהגיד שזה עושה לך רע

שואל השאלה:
the prince - אתה חמוד חח
קורל- כן, ניסיתי להתחבר אבל אני בכיתה קטנה אז ריב הכי קטן עם מישהי הופך חצי כיתה עליי
זה שאחרי קורל- אני לא מתרצת לעצמי. אני בכיתת מחוננים, ואני לא מתכוונת לזרוק את זה לפח רק בגלל שההורים שלי קצת חרא.

להגיד להם