מה הטעות הכי גדולה של החיים שלכם?

שהתאהבתי

שנולדתי

שטעיתי

שנתתי לילד הזה להיכנס לחיים שלי לפני 4 שנים

שלא קפצתי מהגג שהייתה לי הזדמנות

שלא ידעתי איך להמודד עם הבעיות שלי ועשיתי טעות חמורה.

כרגע אין ומקווה גם שלא יהיה

לא לעבור בית ספר

שנפגשתי עם החבר הכי טוב שלי ב21 בנובמבר 2018. אמנם זו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי אי פעם, אבל אני לא מתחרטת עליה, אחרת לא הייתי מי שאני.

להיות עם האקסית

שגזרתי וצבעתי את השיער

שנרשמתי לסטיפס

פגעתי במישהו בדרך נוראית. לא יכולתי לעמוד במחשבה שהוא עצוב ופגוע בגלל משהו מטומטם שאני עשיתי

שהתקלחתי עם כלור אתמול בבוקר אל תשאלו למה חחח

שנשברתי וסיפרתי

אני לא מתחרטת על דברים שעשיתי אף פעם, כי להתחרט לא יקדם אותך לשום מקום
אז אין לי כל כך, אבל אם זה חייב להיות משהו, אז נראה לי אולי על שבמשך כל השנה שעברה שתקתי ונתניהו לילדים בשכבה לעצבן אותי, עד שהתפוצצתי

לא ללמוד סינית

שביקשתי אח

דווקא זה שלא קפצת מהגג , מראה שאת יודעת שזה יכול לשנות לפעמים ואת עוד בחיים, שלי זה קושי לשחרר וסיבוכים , כי המוח שלי נוטה לגרום לי לחשוב מחשבות מעצבנות במקרים האלה ודי קשה לשחרר, בגלל שזה מצב רגשי ועדין, אז המוח נוטה להיות מעצבן, והרבה דברים פה, להציק לאתאיסטים הייתה טעות חמורה, אמ נגיד לשכנע לחזור בתשובה אבל זה נחשב הצקה, חוסר הבנה, גם לאנשים שיש להם הפרעה נפשית, דיכאון, רוב הפעמים היו לי מלא חפירות פה , וגם לגבי הפרעת אכילה , לגבי אותן בנות, המוח גרם לי להיות יותר מדי היסטרית בגלל שזה היה מצב רגשי מדי וכל זה, אז המוח שלי שיגע אותי להיות בחרדה ממש, כי זה מצב חמור, וחירום, והן היו עלולות למות ועוד כמה סיבות .. אז נלחצתי ממש למרות שיכולתי להסביר את עצמי וגם לשחרר באותו הרגע אבל היה לי קשה לעשות את זה בגלל חרדה,פחד וחשש ודאגה וגם שזה היה מקרה של סכנת חיים ונפשות פה , והזמן נגיד תמיד לא לטובת אף אחד, והיה די מאוד קשה לשחרר ולהבין את זה שזה פוגע בלא כוונה, אבל זה פגע איכשהו, הכוונה אמנם הייתה טובה אבל זה פספס את הכוונה והמטרה האמתית ככה שהן נפגעו עמוקות יותר מזה וממני וטרגירים , די מאוד מתחרטת על זה, אבל אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה ולומר כל שנייה סליחה ולחזור על זה אז אני מנסה לתקן טעויות ולצמצם נזקים. אני יודעת שאני חופרת להן יותר מדי בגלל זה, העניין שזה הפרעות אכילה וזה לא בדיוק עניין שאפשר להקל עליו ראש ולהיות שאננים ממש, יודעים, הפרעה נפשית, מחלה נפשית, משהו שקשה להיות רגוע, אז כל הפעמים לפעמים הייתי היסטרית מדי בגלל הפחד לאבד אותן למחלה , וזה, ובגלל גם מקרה שמישהי שניסיתי לעזור לה , היא הלכה לעולמה , באשפוז, דיכאון וזה, מקרה לא קל..

שקראתי את השאלה הזאת

מ

שהצהרתי בפני הכיתה את הדעות שלי

כמעט עשיתי חרם על מישהי בכיתה, ובכללי הייתי די רעה אליה

יש יותר מידיי טעויות אין אחת שבולטת באופן במיוחד וכולן מכרסמות בי
אני אגיד אחת מהן- שאני ואח שלי (היינו קטנים מאוד) רצינו לקחת את אחותינו הקטנה שבדיוק נולדה לטיול לקחנו אותה בעגלה (עגלה לא מהסוג עם חגורה מהסוג השני אם אתם מבינים מה אני אומרת של תינוקות קטנים שרק נולדו) ואז במדרגות הכניסה לבית העגלה הידרדרה ואחותי נפלה/קיבלה מכה. (הזיכרון מעורפל אני לא זוכרת איך זה קרה בדיוק). להגנתי הייתי בת 7 ואחי היה בן 5-6 היינו קטנים

שלא דיברתי יותר

את האמת שאין כזאת.
אמנם עדיתי הרבה טעויות בחיים שלי אבל כולן הובילו אותי למי שאני היום. אני לא מאןד אוהבת את המקום שלי היום ואת מי שאני אבל אני יודעת שאין לי סיבה להתחרט על משהו שעשיתי. אם עשיתי אותו כנראה הוא היה נראה לי נכון באותו רגע. אין סיבה להתחרט על משהו שכבר נעשה, זה סתם יגרום חייסורי מצפון.

לסמוך על חברה שלי
זה היה ממזמן סלחתי לה על זה ואנחנו חברות אבל באמת היה טעות לסמוך עליה.

hollyweed אני איתך.

סאן אין בגיל 14.
סתם, אין לי טעות ספציפית שאני ממש יכולה להצביע עליה שהרסה לי את החיים, אבל אני כן מתחרטת על הפעמים שבהן לא הייתי נחמדה לאחרים או סבלנית אליהם, במיוחד לקרובים שלי. ואולי גם על העובדה שמעולם לא פיתחתי קשר עם סבא.

שעשיתי ס*ס בגיל מוקדם מתוך לחץ חברתי

שלא סיפרתי שאנסו אותי

נולדתי

הילד שלי

להתאהב

לפחות הטעות שלי כרגע, שהייתי ככ תמימה בכמה ימים

שהתחלתי לראות פורנו....

אני מכור לפרונו
אני מכור לשירים
אני מכור לשאננות

שאמרתי לחבר הכי טוב שלי בכיתה ז שאני מאוהבת בו למרות שלא ידעתי מה זה אומר בכלל וזה היה מטומטםם ועד עכשיו אנחנו לא מדברים עולה לכיתה י

שנשארתי במקומות שלא היו טובים לי

נולדתי

שלא התגברתי על החשש שלי להשתחרר עוד מגיל קטן . אני נורא מצחיקה והכל . אבל סגורה לאפשרויות . ולכיף ..

שנכנסתי לפה

שביקשתי אחות לא אכפת לי כמה מינוסים אני אקבל אתם לא מכירים אותה

פגעתי באנשים שיקרים לי

שלא ידעתי איך להתמודד עם הטעויןת שלי והמשכתי רגיל כאילו כלום .
שהכרתי אנשים מסוימים.
שפגעתי באנשים וידעתי שאני פוגעת בהם

לא הקשבתי לרופא

סיפרתי לאמא שלי על זה שאנסו אותי.
לא איכפת לי מהמינוסים, היא סיפרה לכל העולם ועכשיו כל הבית ספר יודע

טוב, לספר למישהו זה דבר אחד, אבל להפיץ את זה ברבים, זה באמת לא נעים , היא לא הייתה לספר לכול העולם על זה, ידוע שזה מאוד מאוד אישי ומידע רגיש .

שעברתי חרם

שהתחברתי לילדות שעשו לי רע