מה זה אומר המשפט הזה?בפירוט

"בין עזה לרפיח" (כלומר בדרום הארץ) תעמוד דום ולא תשמש עוד ככלי נשק במלחמות; גם הירח יהיה נוכח ויזרח מעל "פסגת החרמון" (כלומר בצפון). דודו ברק מתייחס כאן לפסוק "...שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, פרק י', פס' יב) וכאילו הופך את משמעו. ואז, באותו הרגע שבו 'השמש יידום וילבין הירח', בקנה התותחים "יוטענו" פרחים ולא פגזים, ובצריחי הטנקים יוצבו בנות ולא לוחמים, וחיילים רבים "ישובו לעיר" כלומר יפסיקו להילחם. התיאור של הפזמון יוצר תמונה של שינוי כללי, של חגיגה שגם השמש והירח שותפים לה, עולם שבו הדברים כבר אינם כפי שהיו בעבר, שכן התותחים משמשים עתה כאגרטלים והחיילים חוזרים לביתם במקום להיות מוצבים בקו האש.

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/cmtv/cp/homepage/regfiles/%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d%20%d7%91%d7%a7%d7%a0%d7%94.doc


https://milog.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d_%d7%91%d7%a7%d7%a0%d7%94/m


http://japaninadishpan.blogspot.com/2013/07/blog-post.html

תעיין גם באלה, תראה אם אתה מוצא משהו