קטע כתיבה שלי (העליתי עוד פעם כי לא היו תגובות )

אני מסתכל עליה והעולם עצר מלכת
אני חושב עליה ולא יכול להמשיך ללכת.
כל יום מחכה לסוף השבוע ,
מדמיין אותה על הספסל הקבוע,
אותו הספסל שהתנשקנו בפעם הראשונה ,
הספסל שמאז הפך שלי ושלה.
אותו הספסל ממשמש כעילה,
עילה לרגש עילה לשמחה.
המקום מקום השקט,
מקום בו מצאתי לי מקלט משגרת החיים הצולבת.
והנה הגיע סוף השבוע,
ואני כבר מחכה לה בספסל הקבוע
רואה אותה ונזכר לשנייה,
איך חיי השתנו מאז אותה נשיקה ראשונה .