9 תשובות
זה שיחה על תכלית החיים, זה ארוך ומורכב, את יכולה לפנות אלי בפרטי
גם אני שאלתי את עצמי את זה פעם אבל אז הבנתי שאם אין טעם צריך להוסיף טעם
שואל השאלה:
אני לא רוצה לפנות לעוד מישהו בפרטי
רק רציתי לפרוק כי אין לי למי
כולם אומרים לי את אותו הדבר
לא אכפת לי
אני מרגישה איך שאני מרגישה וזהו
אני לא רוצה לפנות לעוד מישהו בפרטי
רק רציתי לפרוק כי אין לי למי
כולם אומרים לי את אותו הדבר
לא אכפת לי
אני מרגישה איך שאני מרגישה וזהו
אנונימית
תאמיני לי שכל זה בראש שלך, את בוחרת לראות כך את הדברים, את לא צריכה שלאף אחד יהיה אכפת ממך את חייבת שלך יהיה אכפת מעצמך
ולזה אני מקשרת את המשפט הידוע "עם אני לא אוהב את עצמי אז מי יאהב"
תני לעצמך כבוד את הרבה יותר טובה ממה שאת חושבת.
תאמיני בעצמך כי את זו את והאמת בתוכך ועם רק תסכלי בליבך תמצאי שכל החרדות והפחדים זה בראש שלך ואת בוחרת להסתכל על התמונה
אני בטוחה שאת כל העולם בשביל ההורים שלך, וכל בן אדם משיג את החברים שלו לפי האופי שלו אין אחד שנשאר בלי חברים
ולזה אני מקשרת את המשפט הידוע "עם אני לא אוהב את עצמי אז מי יאהב"
תני לעצמך כבוד את הרבה יותר טובה ממה שאת חושבת.
תאמיני בעצמך כי את זו את והאמת בתוכך ועם רק תסכלי בליבך תמצאי שכל החרדות והפחדים זה בראש שלך ואת בוחרת להסתכל על התמונה
אני בטוחה שאת כל העולם בשביל ההורים שלך, וכל בן אדם משיג את החברים שלו לפי האופי שלו אין אחד שנשאר בלי חברים
וואו הייתה תקופה שהייתי חושבת שאם אני אמות למי זה באמת יזיז?..
גם עם בשלב הזה בחיים מרגישים חרא ממש צריך לדעת לעבור את זה וזה יכול לחזק אותך או לשבור אותך
גם עם בשלב הזה בחיים מרגישים חרא ממש צריך לדעת לעבור את זה וזה יכול לחזק אותך או לשבור אותך
שואל השאלה:
הייתי כבר בתקופה כזאת
אבל עכשיו זה יותר קשה
עכשיו אין מישהו לצידי ואין מישהו שבאמת יעזור לי
אני לא יכולה להתפרק ליד חברות שלי כי אני לא רוצה להסביר להן מה קורה איתי ואין לי למי לפרוק יותר
כי מי שהיה לי הלך ממני
ואני מניחה שהנה עוד מישהו שפשוט עזב
וזאת הסיבה שאני לא סומכת על אנשים. בסוף כולם עוזבים
הייתי כבר בתקופה כזאת
אבל עכשיו זה יותר קשה
עכשיו אין מישהו לצידי ואין מישהו שבאמת יעזור לי
אני לא יכולה להתפרק ליד חברות שלי כי אני לא רוצה להסביר להן מה קורה איתי ואין לי למי לפרוק יותר
כי מי שהיה לי הלך ממני
ואני מניחה שהנה עוד מישהו שפשוט עזב
וזאת הסיבה שאני לא סומכת על אנשים. בסוף כולם עוזבים
אנונימית
אני מבינה אותך ואלה שלא עוזבים פוגעים זה קשה מאוד אבל את חייבת להשאר חזקה זאת רק תקופה תזכרי גם אם היא ארוכה
תאמיני בעצמך יותר
תאמיני לי שאמא זאת אמא והכי עוזר לפרוק רגשות ליד אמא.
את צריכה להיות חזקה כל החיים שלפניך, במקום לחשוב על כל החיסרונות שלך תחשבי על ההיתרונות
אני מציעה לך לשמוע את השיר- את יפה זה שיר כל כך יפה ואני חושבת שזה יעזור לך
תאמיני לי שאמא זאת אמא והכי עוזר לפרוק רגשות ליד אמא.
את צריכה להיות חזקה כל החיים שלפניך, במקום לחשוב על כל החיסרונות שלך תחשבי על ההיתרונות
אני מציעה לך לשמוע את השיר- את יפה זה שיר כל כך יפה ואני חושבת שזה יעזור לך
יקרה,
שאלה שנדמית כל כך פשוטה אך בעצם מאוד מורכבת.
התחושה הזאת שאין אף אחד לצידנו, שאין כתף שאפשר להישען עליה. לא חברים, לא משפחה, בדידות מוחלטת.
אני רק יכול לתאר לעצמי כמה קשה היא התחושה שבמקום לתרום לעולם הזה כמו שהיית רוצה לעשות, את עושה את ההפך. מאין תחושה שאת מבזבזת את המקום שבו את דורכת ובמקומך היה יכול לעמוד מישהו שהיה מוסיף לעולם ולא "מבזבז" את האוויר שבו.
נשמע שתחושות הכישלון והאכזבה העצמית כל כך עמוקות, כאילו הן עוטפות אותך כמו עננה שחורה שלא מאפשרת לאף קרן אור להיכנס. עד כדי כך עד שאת מקווה שלא תמשיכי להתקיים בעולם הזה...
את כותבת בתגובות שזו לא הפעם הראשונה שאת מרגישה את התחושות האלה, רק שהפעם התחושות חזקות יותר והעננה עוד יותר כהה וכבדה. אני מניח שההצתברות הזאת של תקופות קשות בחיים רק גורמות לחלקים החיוביים בחיים שלך להתגמד לעומת החלקים הקשים.
ציינת שאת מרגישה שאין לך לא אל מי לפנות ולמי לפרוק את הרגשות שלך. לכן אני רוצה להכיר לך את האתר שבו אני מתנדב, אתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין בו תוכלי להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. אנחנו נמצאים כאן איתך ועבורך על מנת למצוא ביחד את הדרכים להקל על הקושי והכאב.
הצ'אט פעיל כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות באתר: https://sahar.org.il/
כאן בשבילך,
מתנדב סה"ר
שאלה שנדמית כל כך פשוטה אך בעצם מאוד מורכבת.
התחושה הזאת שאין אף אחד לצידנו, שאין כתף שאפשר להישען עליה. לא חברים, לא משפחה, בדידות מוחלטת.
אני רק יכול לתאר לעצמי כמה קשה היא התחושה שבמקום לתרום לעולם הזה כמו שהיית רוצה לעשות, את עושה את ההפך. מאין תחושה שאת מבזבזת את המקום שבו את דורכת ובמקומך היה יכול לעמוד מישהו שהיה מוסיף לעולם ולא "מבזבז" את האוויר שבו.
נשמע שתחושות הכישלון והאכזבה העצמית כל כך עמוקות, כאילו הן עוטפות אותך כמו עננה שחורה שלא מאפשרת לאף קרן אור להיכנס. עד כדי כך עד שאת מקווה שלא תמשיכי להתקיים בעולם הזה...
את כותבת בתגובות שזו לא הפעם הראשונה שאת מרגישה את התחושות האלה, רק שהפעם התחושות חזקות יותר והעננה עוד יותר כהה וכבדה. אני מניח שההצתברות הזאת של תקופות קשות בחיים רק גורמות לחלקים החיוביים בחיים שלך להתגמד לעומת החלקים הקשים.
ציינת שאת מרגישה שאין לך לא אל מי לפנות ולמי לפרוק את הרגשות שלך. לכן אני רוצה להכיר לך את האתר שבו אני מתנדב, אתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין בו תוכלי להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. אנחנו נמצאים כאן איתך ועבורך על מנת למצוא ביחד את הדרכים להקל על הקושי והכאב.
הצ'אט פעיל כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות באתר: https://sahar.org.il/
כאן בשבילך,
מתנדב סה"ר