החיים שלי הם חרא גדול הכל הולך לי רע!

אוקיי אז ככה, אני רואה שאת לא מרוצה מהמצב שלך ולפי מה שאת מתארת זה יותר ממוצדק. כרגע את טוענת שאין לך חברים שבאמת אכפת להם ממך, תמצאי מסגרות שזה כן קורה, אנשים באמת אכפת להם, לא חסרים אנשים כאלה. חוץ מזה, נכון, יש הרבה אנשים חראות בעולם, צריך להתמודד עם זה ולמצוא את מי שלא. אבל הכי חשוב: אל תתאבדי. זה פתרון בלתי הפיך ותמידי לבעיות שתאמיני לי שהן יחלפו בסוף. חוץ מזה, זה יכאב להרבה יותר אנשים ממה שאת חושבת שזה יכאב. בנוגע לזה, או לדברים אחרים, אני יותר מאשמח אם תפני אליי בפרטי

שואל השאלה:
כולם בבית ספר שלי חרא אני מנסה ומנסה ואני ילדה שלא יכולה לפגוע בנמלה...



למה כולם כן ואני לא

אני מכירה את התחושה הזאת. אני גם חווה אותה לעיתים מאוד קרובות, קשה לי לפגוע באנשים ולראות אנשים פוגעים זה בזה. תמצאי אנשים (לאו דווקא בבית ספר) שכיף לך איתם ושאת מרגישה איתם בנוח לעשות מה שבא לך. גם אני חווה שוב ושוב את התסכול שכולם (בפרט בנות) פוגעים אחד בשני ולעיתים גם בי ופשוט אני לא מסוגלת להחזיר. אני מצאתי גם בבית הספר וגם מחוצה לו אנשים שבאמת אכפת להם ממני ולי מהם, ושכיף לנו ביחד והם רגישים לא פחות ממני.

שואל השאלה:
אין לי איפה להכיר אני בבית כל היום כי אין לי עם מי לצאת וזה כיף שיש ען מי להסתובב בבית ספר ורק לי אין

היי. אני רק רוצה להגיד שדבר ראשון, את מדהימה כפי שאת ומי שלא רואה את זה דפוק. דבר שני, תני לי לספר לך סיפור מהחיים שלי: הייתי אובדנית מאוד מגיל קטן, מלאבד את סבא וסבתא שלי שאהבתי מאוד ומזה שלא היו לי חברים. אני עכשיו בכיתה י"ב, ועדיין אין לי חברים, אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב. הבנתי שהאנשים שכרגע איתי בבית הספר, אני לא יתקע איתם לעד. זאת השנה האחרונה שלי איתם ואני לא הולכת לראות אותם יותר. למה שיהיה אכפת לי אם הם סנובים ולא רוצים להתחבר איתי? מי שלא רוצה הפסד שלו. ועוד יותר, בגלל שיש לי הרבה זמן פנוי אני משקיעה בלימודים ותחביבים, במקום לבזבז את כל הזמן על חברים ומסיבות. אני מנגנת בפסנתר, אני מציירת, אני מטפסת הרים. הכל אני עושה לבד. ותכלס, אני לא צריכה עוד מישהו כדי שיהיה לי כיף. כל מה שאני צריכה זה לאהוב את עצמי כמו שאני. עם הרבה זמן ללמוד ורצון לעזור לאנשים כמוני, אני רוצה ללמוד רפואה (פסיכיאטריה). ועכשיו, בגלל שלא בזבזתי את שנות התיכון על חברים ומסיבות, אני יכולה לממש את החלום שלי. שיקפצו לי הילדים בכיתה שלי. לא הייתי צריכה חברים, הצלחתי בכוחות עצמי, הרגשתי טוב בכוחות עצמי. היחידה שהרימה אותי בזמנים נוראיים היא אני. ככה הבנתי, כל עוד אני שמחה עם מה שאני עושה אני יעשה את זה. אני לא צריכה אנשים אחרים כדי להיות מאושרת, אני רק צריכה להיות טובה ולאהוב את עצמי. ואת יודעת מה? הנעימות שלי כנראה משכה עוד אנשים, כי אנשים אשכרה התחילו לדבר איתי בבית ספר. חברים זה כיף, אבל הכי חשוב שתדעי שלהיות לבד לא מוכרח להיות רע. תלמדי, תעסקי בתחביבים שלך. את לא חייבת אף אחד חוץ מעצמך כדי להיות מאושרת. ורק שתדעי שאני אוהבת אותך בדיוק כמו שאת.
מקווה שעזרתי :)

בימינו אני חושבת שלא מחייב להיפגש, אפשר להכיר אנשים בווטסאפ, אני חלק מקבוצה סביב נושא מסויים (לא ניכנס למה) ותמיד יש לנו דיונים מעניינים ואנחנו מעודדים אחד את השני כשקשה. אם את כל היום בבית, תנסי לראות אם יש אנשים שאת יכולה להגיע אליהם או שהם יגיעו אלייך. אם זה באמת בלתי נסבל תבדקי אולי את האפשרות של לעבור בית ספר? חוץ מזה, בקטע אחר, כדאי אולי לעשות פעילות גופנית, זה גורם להפרשת הורמונים בשם אנדרופינים שגורמים לאושר. זה יגרום לך להרגיש יותר טוב אם תמצאי את הספורט שאת אוהבת, אני למשל אוהבת מאוד לרוץ ריצות ארוכות, זה משחרר אותי ונותן לי שקט.

שואל השאלה:
אני מדברת עם אנשים בווצאפ
אבל זה לא כמו חברים אמיתיים שאפשר ללכת איתם


ולאנונימית באמת שריגשת אותי אבל לי יש עוד 6 שנים עד שאני מסיימת.. ואמא שלי כבר כועסת עליי שאני כל היום בבית לבד

אולי תנסי למצוא מסגרת אחרת או נוספת? חוג, קורס, בית ספר אחר, תנועת נוער... או שאם את מתחברת לדברים כמו ספרי/סדרות/קומיקסי מדב ופנטזיה, אנימה, משחקי וידאו וכו', את יכולה לנסות ללכת לכנסים על הנושאים האלו ולנסות להכיר שם אנשים. את החברה הכי טובה שלי פגשתי באירוע באוניברסיטת תל אביב של הרצאות לנוער, עוד חברה טובה פגשתי באייקון ועוד אחת בדיזינגוף סנטר כשהלכתי לראות מה זה האירוע של הארי פוטר שהיה שם. אני מדברת איתן על בסיס יומי למרות שאנחנו גרות רחוק, ואנחנו נפגשות בסביבות הפעם בחודש ככה. לפני שהכרתי אותן בקושי דיברתי עם אנשים, והייתי ממש בודדה. איתן זאת היתה פעם ראשונה שהרגשתי מה זאת חברות אמיתית.
פגיעה עצמית לא תמצא לך חברים. היא לא תפתור לך את הבעיות. היא רק תפגע בך ובסובבים אותך. יש מישהו שם בחוץ שאכפת לו ממך, יכול להיות שאת פשוט לא מכירה אותו עדיין.

שואל השאלה:
ניתקתי קשר עם חברות מהעבר והם עשו לי רע ואני מנסה לחדשות ואני לא מצליחה כל כך רע לי שבאלי כבר להתאבד נמאס לי כל יום אני חוזרת הביתה בתחושה רעה

תחפשי אנשים שקשורים לדברים שאת אוהבת לעשות, לתכונות שיש לך, למסגרות שיש לך שאת אוהבת

שואל השאלה:
חבל שאני לא יכולה לתת לכם עוד פרחים באמת שהלוואי והיו לי חברים כמוכם

למה שלא יהיו? את מוזמנת לפנות אליי בפרטי ונחליף פרטים ונתחבר :)

לי אין אפילו חברים בווצאפ אבל אני מאמין שתמצאי...

היי יקרה,
אני שומע את המצוקה הנוראית שאת נמצאת בה, נראה שאת מרגישה שכולם לא הולך לך ושהתעייפת מתחושת הבדידות שמכבידה עלייך עד כדי כך שאת לא מוצאת סיבה לחיות ורוצה להתאבד.
אני מתאר לעצמי שכתבת את ההודעה הזאת מתוך איזשהי תקווה שמישהו יכול לעזור, או לפחות ינסה לעזור לך בהתמודדות עם תחושת הבדידות והמחשבות האובדניות שנראה שלא מרפות ממך. מאין זעקת שבר לעולם, למישהו שנמצא מהצד השני של המסך, ושאולי יהיה לו אכפת מספיק כדי לענות לך ולהציע כתף להישען עלייה.
אז יקרה, תרשי לי להציע לך מקום שבו תוכלי לדבר עם מישהו שאפכת לו, ויהיה שם כדי להציע לך כתף תומכת והרבה מקום לפרוק ולשתף, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואנחנו מפעילים צ'אט שפעיל בכל ערב מתשע ועד חצות, שם תוכלי לדבר עוד הערב בשיחה אחד על אחד עם אחד המתנדבים שלנו, בצורה אנונימית לחלוטין ולשתף ברגשות שבוודאי מציפים אותך עד כאב. לא בטוח שיהיו לנו תשובות לאיך את יכולה להצליח לרכוש חברים חדשים, אבל נוכל להיות איתך יחד בכאב כשאת מרגישה שאת לא מצליחה להכיל אותו יותר.
שלך,
מתנדב סה"ר.

שואל השאלה:
תודה רבה