ההורים שלי מעצבנים אותי!

לא אכפת להם מה אני מרגישה בשיט, הם רק עסוקים בלהלל את אחותי הגדולה כל היום ולהתעסק עם האחים הקטנים שלי כל היום לא אכפת להם ממני בשיט וזה מעצבן יש לאחים שלי חדר וגם לי ולאחותי יש חדר עכשיו יש לי אח בן 13 עם אוטיזם שרצה לישון על המיטה של אחותי איתי בחדר אני לא יודעת למה הסברתי לו יפה שהוא צריך לישון בחדר שלו עם אח שלו והוא לא הקשיב לי הבעיה היא שהוא לא ישן בכלל הוא רק דיבר והפריע לי לישון יש לי מבחן היום באנגלית ואני לא ישנתי כל הלילה ולא אכפת להם בכלל מה אני מרגישה ולפעמים בא לי לקחת את הדברים ולעוף מהבית אחת ולתמיד! אבל אני לא יכולה כי אם אני אעשה את אני אפסיד הרבה מזה אמא שלי לא מקשיבה לי בכלל אכפת לה רק מעצמה אתמול הם טירטרו אותי ויצאה שהלכתי מהאזור הים עד לבית שלי ברגל וזה כמעט שעתיים הליכה בשיא החום אבל מה? לא אכפת להם מזה אכפת להם רק מאחותי הגדולה ומהאחים שלי שאחותי כועסת עליהם הם קוראים לזה "פריקה" שאני כועסת או מעיזה להביע רגשות הם קוראים לזה "חוצפה" אמא שלי אומרת לי שאני ילדותית ומפונקת אבל היא חושבת שאני לא יודעת שהיא בוגדת באבא שלי לפעמים בא לי לצרוח לה את זה מול כל המשפחה שלי אחת ולתמיד לא אכפת להם בכלל ממה שאני מרגישה *לדבר איתם זאת לא אופציה* מה לעשות?