נמאס לי מהמשפחה החרא שלי

יש לי תאומה שהיא כביכול מוצלחת יותר ממני, יש לי ציונים גבוהים יותר אבל היא עוזרת לאמא שלי מבשלת איתה ומנקה ואני עוסקת בדברים אחרים אני אוהבת לנגן ולצייר.
אף פעם לא הרגשתי חלק מהמשפחה תמיד אוהבים אותה המשפחה אוהבת אותה מביאים לה מתנות ולי כלום תמיד זה היה כך ולמדתי להסתדר כבר לבד.

מה ששבר אותי זה יום שישי שעבר, הייתה סעודת שישי וההורים הזמינו את המשפחה ועשינו ארוחה דוד שלי התחיל להשוות בנינו והחמיא לאחותי ואמר לה שבחורים יעופו עלייה בגלל שהיא טובה והחמיא לה על זה שהיא מבשלת ומנקה וכל זה ואז הוא התחיל להגיד עליי דברים ושאל מה אני עושה אמרתי לו שאני מנגנת על שישה כלים (פסנתר, גיטרה, תופים, כינור, צ'ילו, יוקלילה) ושאני אוהבת לצייר ויש לי כבר ציורים שממליצים כבר לקנות אותם ומציעים לי להצטרף לתחרויות ציור ונבחרות ספורט.
הוא שאל אותי את יודעת לבשל? לאמא את עוזרת? על העתיד חשבת ואז הוא אמר "זה לא יעזור לך בחיים את צריכה למצוא מישהו ולהביא ילדים ולגדל, תלמידי מאחותך" ואז התעצבנתי וצעקתי עליו "אני לא מתכוונת לגדל ילדים ולהיות עקרת בית במשך כל החיים שלי אני הולכת לעשות משהו מעבר משהו שאתה אף פעם לא היית מצליח, אתה אל תדבר עליי אתה מובטל שהולך רק לבית הכנסת וחוזר ומקבל כסף מהמדינה אתה לא הצלחת ואתה מעיר לי ההראות" ואז הוא אמר יודעים מי המוצלחת במשפחה והסתכל על אחותי. כל המשפחה שלי עושה ממני צחוק ומחשיבה אולי כבושה נמאס לי כבר.
בערב הם אמורים להגיע שוב אני לא רוצה לראות אותו לא לדבר איתו ולא לסעוד איתו, מה עושים?