שאלה קצת פילוסופית נראלי על מטרות

האדם לא נהנה מלהיות 'תקוע' במקום, הוא תמיד שואף להתקדם

זה נשמע שהבעיה שאת מציגה היא יותר עמוקה וכנראה מגיעה מחייך האישיים, הדרך למטרה היא החלק הכיפי כי בדרך עובדים קשה, מכירים אנשים, מתנסים בדברים שונים, כלומר חיים. לא בגלל שכשנשיג את המטרה נהיה מאושרים, מי שמחפש משהו כדי להיות מאושר לא יהיה אף פעם מאושר, תמיד יהיה משהו נוסף שצריך. יש משפט שאומר: "אין דרך אל האושר, אושר זאת הדרך."
בהצלחה !

שואל השאלה:
אה אז הקטע פה זה גיוון כאילו? בגלל זה אנחנו עושים את זה?^

את עושה את זה בשביל שמחה רגעית. האדם אף פעם לא יצליח להגיע לאושר אמיתי כי הוא תמיד ישאף לעוד משהו ועוד משהו, אבל הדברים הקטנים האלו עושים טוב על הלב לכמה זמן וזה הדבר היחיד שיש לנו בגדול

יש לנו מטרות כי יש לנו שאיפות, והן לא חייבות להיות מה שאת חושבת, למצוא אהבה זאת מטרה למשל, להקים משפחה ולגדל ילדים זאת מטרה, לשמח מישהו שאנחנו אוהבים זאת מטרה.
אם את רוצה לגוון את יכולה, יש כאלה שאוהבים חיי שגרה, כל אחד ומה שעושה לו טוב בחיים.

שואל השאלה:
אבל בתכלס זה לא לגמרי אשליה האושר בהשגת המטרות לא? כי נגיד כשאדם מתקדם בחיים ומשיג משהו כמו למשל להיות בתזונה נכונה אז הוא גם יהיה כנראה יותר מאושר גם לטווח הארוך שאחריי, ולא רק להנאה רגעית נכון? אז גם התהליך עצמו יכול להיות מהנה אבל הוא כן יכול לשדרג את החיים שאחרי השגת המטרה אני צודקת?

נכון, למרות שרוב בני האדם "יתרגלו" מאוד מהר למצב החדש וירצו משהו נוסף, בגלל זה צריך למלא את החיים בדברים אמיתיים ולא במטרות ריקות, בנוסך כפי שאמרתי, להיות מאושר זאת בחירה ואין דרך להגיע לשם.

שואל השאלה:
אז בעצם ניתן לסכם את מה שאמרנו פה לארבע סיבות כלליות להגשמת מטרות:

1) גיוון בחיים, תקיעות ושגרתיות מוחלטת משעממת את האדם, ושינויים יכולים לרגש אותו.

2) הנאה מהדרך עצמה להשגת המטרה- העיסוק עצמו עושה לנו טוב על הלב ומספק תחושת הנאה.

3) ההנאה מהאנדרלין שנובע מהמוטיבציה של השגת המטרה (מדובר על ממש הורמונים חיוביים שמשתחררים בהקשר זה). תחושת המוטיבציה נובעת מהריגוש של ההתקדמות והגיוון הקרב בחיים.

4) המטרה עצמה תקדם אותנו בחיים (יכול להיות קידום מכל מיני בחינות למשל אישיותי, חומרי, פיננסי וכו') ותוביל אותנו אל מקום מאושר יותר בחיינו.


זה מה שאני הבנתי אשמח לתוספות ו/או הארות..

יש איזשהו סיפוק בהשגת הדברים שהצבנו לעצמנו, אבל אז שוב מגיע הדחף להתקדם להשתפר ולהשיג משהו אחר טוב יותר. אז כל החיים אנחנו במרדף תמידי.

אחרי שאת משיגה משהו בחיים שלך או מטרה כל שהיא... את לא עומדת עליה... את לא נתקעת עליה... המטרה ההבאה שלך הופכת להיות יותר גדולה... וכך הלאה... ועם הזמן את והיכולות שלך והשאיפות שלך גדלות... מה שנותן לך כוח, חוכמה ודביקות במטרה...

אני מאמינה שאנחנו יוצרים דברים מתוך מחוייבות מסויימת לעולם. לפעמים יש צורך עז ליצור, והתירוץ הוא שזאת מטרה. אבל לפעמים אנחנו רוצים משהו עד כאב. לפעמים אנחנו רוצים לברוא משהו מעצמנו. אם זה ציור, נגינה, לשחק דמות. אני חושבת שגם העולם הוא יצירה, סוג של משהו מסתורי, סוג של אשליה. כל מיני צבעים, כל מיני תחושות, כל מיני תרחישים וזוויות שונות. לא ברור איך בדיוק התחיל ונברא. אבל ברור שהוא נוצר, ולכן לנו יש את הדחף ליצור בחזרה, כשהעולם בעצם נותן לנו השראה ואנחנו יוצרים את הדרך שלנו מתוך ההסתכלות שלנו. זה הטעם לדעתי. הטעם זה האומנות שנמצאת בכל פעולה שלנו. ההישג אף פעם לא יעשה אותך מאושרת יותר, אבל התחושה שאת מוציאה ובוראת מעצמך משהו חדש, היא שתגרום לך לאושר. ככה אני רואה את זה

שואל השאלה:
וואו מהמם תודה^^

שואל השאלה:
תודה אבל נראלי חוץ מאלה שהמשמעות שלהם בחיים הן הנאות רגעיות כמו אוכל בלבד/:

שואל השאלה:
אתה חכם תודה!