6 תשובות
שכל מי שיהודי יכול לעלות לארץ ולקבל אזרחות, החוק תקף גם לאישתו, ילדיו ונכדיו.
זה לא חוק השבות? ^
החוק בסך הכל מעגן את הזכויות של הרוב היהודי כמדינה יהודית לדאוג להקצאת משאבים או קרקעות להתיישבות יהודית על מנת שיהודים יוכלו לממש את הזכות שלהם לעלות לארץ ולהתיישב. הוא מדגיש גם את השפה העברית כשפה הרשמית של המדינה היהודית . כל הזכויות הבסיסיות של מיעוטים עדיין נשמרים כרגיל.
https://main.knesset.gov.il/activity/legislation/laws/pages/lawbill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=565913
https://main.knesset.gov.il/activity/legislation/laws/pages/lawbill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=565913
מה שהראשונה אמרה זה חוק השבות, וביבי ממש לא חוקק אותו
חוק הלאום בעצם מבדיל ומפריד, ומכיר בדרוזים כאזרחים סוג ב'.
חוק הלאום בעצם מבדיל ומפריד, ומכיר בדרוזים כאזרחים סוג ב'.
אנונימית
חבר כנסת לא יכול לחוקק חוק, הוא פשוט מעלה את החוק לכנסת והיא מחוקקת את החוק בהנחה שיש רוב קולות, חוק הלאום, הינו חוק יסוד המבקש לעגן את זהותה היהודית של המדינה, על מאפייניה וסמליה, והועבר בכנסת בקריאה שלישית בתאריך 19.6.18 ברוב של 62 קולות בעד מול 55 קולות נגד (ושני נמנעים).
ולשאלתך, חוק הלאום קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי. החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל מדינת ישראל, דגל ישראל והתקווה כהמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית, שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל, וכי הערבית לא תיחשב שפה רשמית אלא שפה בעלת מעמד מיוחד.
ולשאלתך, חוק הלאום קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי. החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל מדינת ישראל, דגל ישראל והתקווה כהמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית, שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל, וכי הערבית לא תיחשב שפה רשמית אלא שפה בעלת מעמד מיוחד.
חוק הלאום ממשיך בקו האתנוקרטיה ליהודים בלבד. לא שפעם הייתה פה דמוקרטיה.
למעשה, ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה.
גם חוק האזרחות וגם חוק השבות הם חוקים מפלים בבירור. מקום המדינה ב-48' עד 66' חל הממשל הצבאי על ערבים *אזרחי המדינה* (במסגרתו גם נעשה טבח כפר קאסם ב-56' שאחריו מעולם לא פוצו הקורבנות ונכפתה "סולחה" על התושבים). במועצה העליונה של מנהל מקרקעי ישראל אין ערבי אחד בין 14 הנציגים אבל יש לקק"ל 6. הדמוקרטיה העיקרית כל השנים הייתה פריבילגיה בלעדית ליהודים, ערבים קיבלו זכויות פחותות ויכולת להשתתפות במוסדות ופרקטיקות בעלות אופי דמוקרטי כל עוד זה לא פגע במבנה האתנוקרטי הממסדי של המדינה. הדמוקרטיה שניתנה לערבים אזרחי ישראל הייתה לא יותר מקוסמטית.
חוק הלאום הוא פשוט עוד שלב בדרך לטיהור האתני החלקי. המהות של חוק הלאום, כמו מהותה של כל הממשלה הזו והציונות כולה היא לא להעלים כליל ערבים מהמפה. הם צריכים את הנוכחות הערבית בשביל מראית העין הדמוקרטית. המהות היא צימצום הערביות והערבים לכדי גורם חסר כוח ומשמעות פוליטיים שלא יוכל להתנגד ולקרוא תיגר על המבנה האתנוקרטי של המדינה. איך? דרך צימצום הנוכחות הערבית במנגנוני המדינה, צימצום הייצוג הערבי וצימצום השטח הערבי. כל זה תוך מתן פירורים של זכויות, שבמדינה דמוקרטית אינן תלויות בדבר, למי שמשתף פעולה עם המנגנון האתנוקרטי. הסיבה שזה טיהור אתני היא לא ברצח עם חסר הבחנה אלא להיפך, דווקא בפגיעה המאוד ממוקדת, מאוד מכוונת במוקדים ספציפיים שמהווים יסודות גרעיניים של זהות קבוצתית כמו הדגל הפלסטיני, ההיסטוריה והנרטיב הפלסטינים על הנכבה והכיבוש, השפה הערבית וסממני הזהות הקבוצתיים - הם מי שעל הכוונת ומי שתחת אש. הניסיון להכחיד את הזהות, תחושת השייכות והקבוצתיות דרך הפירוק הממשי של הקהילתיות, הסולידריות ושותפות הגורל הם המאפיינים של הטיהור האתני הישראלי בפלסטין. הרעיון מעולם לא היה "בלי ערבים" אלא "מקסימום שטח עם מינימום ערבים".
והם נעשים בעזרת כלים מדינתיים כמו הפרדה בין אזרחים ולא-אזרחים, איומים על כל ניסיון סולחה עם חמאס, גיוס משתפ"ים וזריעת חוסר אמון בקהילות וכמובן הפירוק הפיזי הממשי של קהילות, בהריסות בתים וגירוש הן בגדה המערבית והן בתוך שטחי 48' וצימצומם לתוך גטאות פריפריאליים של אוכלוסיה אקלקטית.
למעשה, ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה.
גם חוק האזרחות וגם חוק השבות הם חוקים מפלים בבירור. מקום המדינה ב-48' עד 66' חל הממשל הצבאי על ערבים *אזרחי המדינה* (במסגרתו גם נעשה טבח כפר קאסם ב-56' שאחריו מעולם לא פוצו הקורבנות ונכפתה "סולחה" על התושבים). במועצה העליונה של מנהל מקרקעי ישראל אין ערבי אחד בין 14 הנציגים אבל יש לקק"ל 6. הדמוקרטיה העיקרית כל השנים הייתה פריבילגיה בלעדית ליהודים, ערבים קיבלו זכויות פחותות ויכולת להשתתפות במוסדות ופרקטיקות בעלות אופי דמוקרטי כל עוד זה לא פגע במבנה האתנוקרטי הממסדי של המדינה. הדמוקרטיה שניתנה לערבים אזרחי ישראל הייתה לא יותר מקוסמטית.
חוק הלאום הוא פשוט עוד שלב בדרך לטיהור האתני החלקי. המהות של חוק הלאום, כמו מהותה של כל הממשלה הזו והציונות כולה היא לא להעלים כליל ערבים מהמפה. הם צריכים את הנוכחות הערבית בשביל מראית העין הדמוקרטית. המהות היא צימצום הערביות והערבים לכדי גורם חסר כוח ומשמעות פוליטיים שלא יוכל להתנגד ולקרוא תיגר על המבנה האתנוקרטי של המדינה. איך? דרך צימצום הנוכחות הערבית במנגנוני המדינה, צימצום הייצוג הערבי וצימצום השטח הערבי. כל זה תוך מתן פירורים של זכויות, שבמדינה דמוקרטית אינן תלויות בדבר, למי שמשתף פעולה עם המנגנון האתנוקרטי. הסיבה שזה טיהור אתני היא לא ברצח עם חסר הבחנה אלא להיפך, דווקא בפגיעה המאוד ממוקדת, מאוד מכוונת במוקדים ספציפיים שמהווים יסודות גרעיניים של זהות קבוצתית כמו הדגל הפלסטיני, ההיסטוריה והנרטיב הפלסטינים על הנכבה והכיבוש, השפה הערבית וסממני הזהות הקבוצתיים - הם מי שעל הכוונת ומי שתחת אש. הניסיון להכחיד את הזהות, תחושת השייכות והקבוצתיות דרך הפירוק הממשי של הקהילתיות, הסולידריות ושותפות הגורל הם המאפיינים של הטיהור האתני הישראלי בפלסטין. הרעיון מעולם לא היה "בלי ערבים" אלא "מקסימום שטח עם מינימום ערבים".
והם נעשים בעזרת כלים מדינתיים כמו הפרדה בין אזרחים ולא-אזרחים, איומים על כל ניסיון סולחה עם חמאס, גיוס משתפ"ים וזריעת חוסר אמון בקהילות וכמובן הפירוק הפיזי הממשי של קהילות, בהריסות בתים וגירוש הן בגדה המערבית והן בתוך שטחי 48' וצימצומם לתוך גטאות פריפריאליים של אוכלוסיה אקלקטית.