17 תשובות
שואל השאלה:
תודה על התשובה
אם אתה מכיר אתאיסטים פה אשמח שיחשפו לשאלה. ממש מעניין אותי מה הם אומרים
תודה על התשובה
אם אתה מכיר אתאיסטים פה אשמח שיחשפו לשאלה. ממש מעניין אותי מה הם אומרים
אנונימית
לצערי אין לי על מה להשען, חוץ מעל עצמי. לפעמים גם לקבל עזרה מהחברים הקרובים.
הייתי פעם מאמין, והחיים בתור אדם מאמין היו הרבה יותר נוחים.
הייתי פעם מאמין, והחיים בתור אדם מאמין היו הרבה יותר נוחים.
איש חכם בשם קרי קינג פעם אמר
שדת זה כמו קביים לאנשים שהם חלשים מדיי להתמודד עם החיים בעצמם
אני לא מאמינה באלוהים ולא מרגיש שחסר לי מישהו להשען עליו
שדת זה כמו קביים לאנשים שהם חלשים מדיי להתמודד עם החיים בעצמם
אני לא מאמינה באלוהים ולא מרגיש שחסר לי מישהו להשען עליו
אנונימית
שואל השאלה:
האמונה היא לא לאנשים חלשים . מי שאומר ככה הוא חלש שהושפע מדעות החברה. מי שמאמין הוא החזק
האמונה היא לא לאנשים חלשים . מי שאומר ככה הוא חלש שהושפע מדעות החברה. מי שמאמין הוא החזק
אנונימית
חונכתי בצורה מאוד חילונית - אמא חזרה בשאלה בגיל מאוד צעיר, ואבא אתאיסט (ומהכועסים...). אני לא יודעת אם אני אתאיסטית בהגדרה, כי אני מוכנה לקבל את הרעיון שאולי יש איזו ישות אי שם. אני לא מנהלת את חיי על סמך זה, אבל משתעשעת במחשבה לפעמים.
בזמנים קשים אני מסתמכת על עצמי, על הידיעה שאני יכולה לעבור את זה, על חברים קרובים, משפחה ובן הזוג שלי, על המחשבה ששום דבר נוראי לא יקרה (מקסימום לא אתקבל לעבודה הזו/מקסימום ארגיש מבוכה מול קהל, לא מתים מזה), על המחשבה שהזמן זז קדימה והדבר הקשה יעבור ("מחר בשעה הזו המבחן יהיה מאחוריי"). אם את רוצה להציע מקרה ספציפי לדוגמא, אשמח לענות לך גם עליו, כי כרגע אנחנו מדברות קצת באוויר.
היו שני מקרי קיצון שזכורים לי מהתקופה האחרונה, שבהם עשיתי משהו שמאוד לא אופייני לחינוך שלי, מתוך מצוקה.
הראשון - לפני כמה חודשים החתולה האהובה שלנו הלכה לאיבוד. חיפשנו וחיפשנו, ובשלב מסויים נדרתי שאם נמצא אותה, אתרום 100-200 שקל לארגון כלשהו (ואנחנו זוג סטודנטים אז זה הרבה). בסופו של דבר, לשמחתי, מצאנו אותה, ותרמתי. אז כן, זה הרגיש לי כמו עסקה עם גורם חיצוני, למרות שזה לא קרה מהרגע להרגע.
השני - בחודשיים האחרונים ניסיתי לעבור טסט. נכשלתי שלוש פעמים והרגשתי אבודה. גם ככה יש לי חרדה מנהיגה. כמה דקות לפני הטסט הרביעי, ישבתי באוטו וחיכיתי לבוחן, ונזכרתי ששלחו לי לינק לאתר שיש בו תפילה שאמורה להיות ספציפית למעבר טסט. גם משהו מתהילים וגם תפילה מיוחדת כזו, כמו תפילת הדרך. קראתי את כל זה בלב באותו רגע, בידיעה שלהזיק זה לא יכול. עברתי דווקא בטסט הזה.
אני לא יודעת אם זה בזכות זה, כי היו עוד הרבה דברים שעשיתי בטסט הזה ולא בקודמים, ככה שקשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק גרם לי לעבור. יכול להיות שזה סתם היה בוחן נחמד, או שבגלל שזה כבר היה טסט רביעי, התחלתי להתרגל למעמד ולהיות פחות לחוצה.
העניין הוא שלמרות שזה עזר לי נפשית באותם רגעים קשים, אני לא רואה את עצמי חיה לפי עקרונות הדת. אני רוצה לנצל את שבת כיום חופש שבו אפשר לנסוע לטייל, לראות סרטים וסדרות, לאפות משהו טעים בספונטניות, ואפילו לנצל את יום החופש לנקיונות כדי להתחיל את השבוע החדש בבית מסודר.
אני אפילו צריכה לנהוג בשבת כדי לראות את המשפחה שלי, הם גרים רחוק וכידוע אין תחב"צ בשבת ככה שאין לי איך לבקר אותם בלי לנהוג אליהם.
אני רוצה ללבוש טישרטים שרואים בהם את המרפקים כשחם בחוץ, אני לא מרגישה חשופה כשרואים לי את הברכיים כשאני עם שמלה או ג'ינס קצר.
אני רוצה לאכול בכל מסעדה שמתחשק לי גם אם היא פתוחה בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות (על שמירת בשר וחלב אין לי מה לדבר כי אני טבעונית, שומרת גם וגם חח)
אני חיה שנים עם בן הזוג שלי, אנחנו לא מרגישים צורך להתחתן, אנחנו לא מביאים ילדים לעולם עד שנהיה יותר מבוססים כלכלית, לא יהיו לנו יותר משניים כי אנחנו רוצים להקדיש תשומת לב לכל אחד מהם וגם לעצמנו, ואנחנו לא רוצים שמישהו או משהו יתערב לנו באינטימיות (זמנים מותרים ואסורים ואופני מימוש של כל זה).
כל החוקים האלה הם הקרבה גדולה מדי של החירות שלי, לתפיסתי.
בזמנים קשים אני מסתמכת על עצמי, על הידיעה שאני יכולה לעבור את זה, על חברים קרובים, משפחה ובן הזוג שלי, על המחשבה ששום דבר נוראי לא יקרה (מקסימום לא אתקבל לעבודה הזו/מקסימום ארגיש מבוכה מול קהל, לא מתים מזה), על המחשבה שהזמן זז קדימה והדבר הקשה יעבור ("מחר בשעה הזו המבחן יהיה מאחוריי"). אם את רוצה להציע מקרה ספציפי לדוגמא, אשמח לענות לך גם עליו, כי כרגע אנחנו מדברות קצת באוויר.
היו שני מקרי קיצון שזכורים לי מהתקופה האחרונה, שבהם עשיתי משהו שמאוד לא אופייני לחינוך שלי, מתוך מצוקה.
הראשון - לפני כמה חודשים החתולה האהובה שלנו הלכה לאיבוד. חיפשנו וחיפשנו, ובשלב מסויים נדרתי שאם נמצא אותה, אתרום 100-200 שקל לארגון כלשהו (ואנחנו זוג סטודנטים אז זה הרבה). בסופו של דבר, לשמחתי, מצאנו אותה, ותרמתי. אז כן, זה הרגיש לי כמו עסקה עם גורם חיצוני, למרות שזה לא קרה מהרגע להרגע.
השני - בחודשיים האחרונים ניסיתי לעבור טסט. נכשלתי שלוש פעמים והרגשתי אבודה. גם ככה יש לי חרדה מנהיגה. כמה דקות לפני הטסט הרביעי, ישבתי באוטו וחיכיתי לבוחן, ונזכרתי ששלחו לי לינק לאתר שיש בו תפילה שאמורה להיות ספציפית למעבר טסט. גם משהו מתהילים וגם תפילה מיוחדת כזו, כמו תפילת הדרך. קראתי את כל זה בלב באותו רגע, בידיעה שלהזיק זה לא יכול. עברתי דווקא בטסט הזה.
אני לא יודעת אם זה בזכות זה, כי היו עוד הרבה דברים שעשיתי בטסט הזה ולא בקודמים, ככה שקשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק גרם לי לעבור. יכול להיות שזה סתם היה בוחן נחמד, או שבגלל שזה כבר היה טסט רביעי, התחלתי להתרגל למעמד ולהיות פחות לחוצה.
העניין הוא שלמרות שזה עזר לי נפשית באותם רגעים קשים, אני לא רואה את עצמי חיה לפי עקרונות הדת. אני רוצה לנצל את שבת כיום חופש שבו אפשר לנסוע לטייל, לראות סרטים וסדרות, לאפות משהו טעים בספונטניות, ואפילו לנצל את יום החופש לנקיונות כדי להתחיל את השבוע החדש בבית מסודר.
אני אפילו צריכה לנהוג בשבת כדי לראות את המשפחה שלי, הם גרים רחוק וכידוע אין תחב"צ בשבת ככה שאין לי איך לבקר אותם בלי לנהוג אליהם.
אני רוצה ללבוש טישרטים שרואים בהם את המרפקים כשחם בחוץ, אני לא מרגישה חשופה כשרואים לי את הברכיים כשאני עם שמלה או ג'ינס קצר.
אני רוצה לאכול בכל מסעדה שמתחשק לי גם אם היא פתוחה בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות (על שמירת בשר וחלב אין לי מה לדבר כי אני טבעונית, שומרת גם וגם חח)
אני חיה שנים עם בן הזוג שלי, אנחנו לא מרגישים צורך להתחתן, אנחנו לא מביאים ילדים לעולם עד שנהיה יותר מבוססים כלכלית, לא יהיו לנו יותר משניים כי אנחנו רוצים להקדיש תשומת לב לכל אחד מהם וגם לעצמנו, ואנחנו לא רוצים שמישהו או משהו יתערב לנו באינטימיות (זמנים מותרים ואסורים ואופני מימוש של כל זה).
כל החוקים האלה הם הקרבה גדולה מדי של החירות שלי, לתפיסתי.
תראי, הדעה שלי בגדול היא שממש ממש עדיף לנו שלא יהיה אלוהים (כמובן שאין לזה קשר לעובדות, ולא הייתי מעלה את זה בדיבייט על הקיום של אלוהים, אבל בעיקרון האלוהים של הדתות המונותאיסטיות בתאוריה הוא דמות נוראית), אני חושב שההגדרה היא אנטי-תאיסט, יהיה יומרני מצידי לקבוע שאין אלוהים, אבל אני בהחלט יכול לומר שני דברים:
1. אין לי סיבה להאמין באלוהים.
2. הייתי שונא לחיות ביקום עם אלוהים.
מה אני עושה בתקופות קשות? אני חושב שבסך הכל עוד לא הייתה לי תקופה נוראית של דיכאון או חרדות או משהו בסגנון ככה שאני לא יכול לומר בדיוק.
אבל אתאיסטים מקבלים כוח ממקורות אחרים, כמו בני משפחה וחברים למשל, ובכל מקרה עדיף לי להיות בתקופה רעה בלי אלוהים מאשר עם.
1. אין לי סיבה להאמין באלוהים.
2. הייתי שונא לחיות ביקום עם אלוהים.
מה אני עושה בתקופות קשות? אני חושב שבסך הכל עוד לא הייתה לי תקופה נוראית של דיכאון או חרדות או משהו בסגנון ככה שאני לא יכול לומר בדיוק.
אבל אתאיסטים מקבלים כוח ממקורות אחרים, כמו בני משפחה וחברים למשל, ובכל מקרה עדיף לי להיות בתקופה רעה בלי אלוהים מאשר עם.
התשובה פשוטה - נחליף אתאיסטים ביהודים מאמינים, ואותך בנוצרי מאמין. נקבל את השאלה הבאה - יהודים, למה אתם לא מאמינים בישו? אני יודע שהוא שומר עליי מלמעלה וזה עושה לי רוגע נפשי, איך אתם לא מאמינים בו?
אני יכול לשאול אותך בדיוק את אותה השאלה,
איך את מאמינה?
אני לא מאמין באלוהים משום שאין סיבה להאמין בו.
נכון, הרעיון שיש משהו למעלה אשר מקשיב לך בכל עט ומתרכז בך ונמצא שם בשבילך הוא יפה בעין אך למה שאאמין בו ואבסס דרך חיים כלשהי על פיו אם בתכלס אין שום ראיות לקיומה של ישות כזו?
גם אם ירגיש לי שיש אלוהים, למה שאפנה לרגש?
רגש זו לא ראיה, לכן ברוב הפעמים האינטואיציה הראשונית מטעה אותנו ויש להסתכל מזווית אחרת על המצב.
על מה אני נשען?
אני אישית פשוט מדבר על הדבר שקשה לי עם בן אדם שאני מספיק בוטח בו או עושה סוג של שיחת נפש עם עצמי.
יש לא מעט דרכים להתמודד עם מצב כלשהו; למשל הבנה שכל דבר בעולם הוא זמני, זה הכל תקופות אבל גם אתה צריך לעשות את המאמץ לצאת מהבור שאתה נמצא בו.
איך את מאמינה?
אני לא מאמין באלוהים משום שאין סיבה להאמין בו.
נכון, הרעיון שיש משהו למעלה אשר מקשיב לך בכל עט ומתרכז בך ונמצא שם בשבילך הוא יפה בעין אך למה שאאמין בו ואבסס דרך חיים כלשהי על פיו אם בתכלס אין שום ראיות לקיומה של ישות כזו?
גם אם ירגיש לי שיש אלוהים, למה שאפנה לרגש?
רגש זו לא ראיה, לכן ברוב הפעמים האינטואיציה הראשונית מטעה אותנו ויש להסתכל מזווית אחרת על המצב.
על מה אני נשען?
אני אישית פשוט מדבר על הדבר שקשה לי עם בן אדם שאני מספיק בוטח בו או עושה סוג של שיחת נפש עם עצמי.
יש לא מעט דרכים להתמודד עם מצב כלשהו; למשל הבנה שכל דבר בעולם הוא זמני, זה הכל תקופות אבל גם אתה צריך לעשות את המאמץ לצאת מהבור שאתה נמצא בו.
במצבים קשים אני לא נשען על כלום פשוט אומר טוב מאיפה אני ממשיך מפה ואיך אני משפר את המצב
אני ממש לא מאמין בה' אני מאמין בעצמי וברגעים קשים כשאין לי על מי להשען ואני יודע שגם אם אני אמות זה לא ישנה לאף אחד אני בכול זאת נשען על המחשבות שלי, על האמונות שלי. אני מאמין בעצמי המון אני חושב שלכול אדם יש הרבה יותר בפנים ממה שרוב האנשים סביבו רואים וחושבים ואפילו בעצמו. והאישה שסיפרה שהיא התפללה ואז זה עבד לה והיא עשתה עסקה עם אלוהים או משו אז זה נטו בא ממנה מהאנרגיות ומהאמונה. שלה אנחנו גם מתעסקים בטלפתיה עם אנשים ביומיום אני לפחות וכן אני גם גורם לדברים לקרות ואני לא הייתי מאמין לזה אם לא הייתי רואה אתזה קורה וקורה לי וכמו שהיא הצילה את החתול כשהיא אמרה הפעם באמת אני אתרום נדבה 100 שח אם אמצא את החתול.עם הטלפתיה אני מדבר עם בנאדם חושב על משו בלב ואני ישר יודע שגם הוא חושב עלזה ואני משתמש בזה באותו רגע וככה הוא מבסוט עליי וזה עוזר לי ואם אני פתאום מרגיש משהו ממש חזק פתאום החבר שלי עם מלא חברים אומר שהוא רוצה לעשות ככה וככה שמפריע לו ככה והוא רוצה לעשות ככה. בדיוק מה שהרגשתי
אני אישית אגנוסטיקנית, בזמנים קשים אני פשוט מאמינה שהטוב יגיע בלי קשר לאלוהים, אני מאמינה שזה יעבור.
יושר אינטלקטואלי?
אדם אחד אמר פעם שלהיות אתאיסט זה כמו לעמוד על קצה צוק. החיים שלנו קשים אבל אין שום דבר שנוכל לעשות מעבר ללחיות אותם. אני מקנאה באותם האנשים שמאמינים, להם קל יותר משום שהם בטוחים שהכל מתוכנן ובסוף יהיה להם טוב.
אני אוהבת להשוות את האמונה לסמים, נותן לך רוגע וכוח אבל זאת אשליה רגעית בלבד.
אדם שחי בלי סמים חי במציאות וכך אני מעדיפה לחיות.
אני אוהבת להשוות את האמונה לסמים, נותן לך רוגע וכוח אבל זאת אשליה רגעית בלבד.
אדם שחי בלי סמים חי במציאות וכך אני מעדיפה לחיות.
אין דבר טפשי מלצור לך דמות להישען עליו
אני סומך ונשען על עצמי. אני חי בגלל שאני יודע שאם אני אשרוד את כל הסבל שאני חווה עכשיו או בתקופות קשות, העתיד שלי יהיה טוב יותר
אהבתי את ההשוואה מיקה
תודה ^