בבקשה תעזרו לי, בנות, בנים מה לעשות אני עובדת עצות

ראיתי אותו בתחילת חטיבת הביניים בפעם הראשונה.. בכיתה ז'.. ישר היה משהו בו שמשך אותי. היה בינינו קטע(ומה זה קטע בכיתה ז' :/ הוא התחיל איתי באינסטגרם אבל לא קרה מעבר) אחריי זה נהיינו חברים לכיתה.. רק פעם אחת יצאנו עם חברים ביחד. ולא דיברנו אפילו פעם אחת כי התביישנו..
עם השנים האהבה שלי כלפיו גדלה.. קרו רגעים שפשוט אני לא יודעת איך להסביר אבל זה גרם לי לאהוב אותו יותר. הדרך שבה הוא מסתכל עליי הורגת אותי. נפגעתי ממנו מלא.. אבל זה לא שהוא פגע בי זה פשוט שהוא היה עם בנות אחרות מולי, אבל למה שהוא לא יהיה? הריי לא היה בינינו קטע קטע במציאות. תמיד היו את המבטים, כאילו כל מבט בינינו אומר אני אוהב אותך וזה הדדי. הוא היה איתי שנתיים בכיתה ובכיתה ט' עבר לכיתה אחרת. זה גרם קצת להתרחקות. בכיתה י' בכלל התרחקנו וראיתי אותו רק איזה פעמיים כל השנה.. נכון שהיו תקופות שלא חשבתי עליו בערך אבל ישר הכל היה חוזר בבום.
היום אני כיתה י"א , ואני אוהבת אותו כל יום יותר ויותר.
יש בינינו מבטים, מלא! אפילו כשאנחנו לא מדברים כבר הרבה זמן.. תמיד כשהוא עם חברים בהפסקות הוא מסתכל עליי... עם בנות אחרות תמיד הוא היה מריץ אבל איתי? הוא מתבייש! אפילו שחברה שלי בכיתה ט' אמרה לו שיחבק אותי הוא התבייש וניסה להתחמק מזה
ואני לא מבינה את זה
למה שינסה להתחמק, אם הוא מרגיש כלפיי משהו..
גם הוא אמר לחברה שלי שאני לא יפה לדעתו ושנה אחריי סתם ככה הוא ניגש אליי ואמר לי "איזו יפה את" הלב שלי היה בעננים. אני באמת לא מבינה אותו.
כל החברות אומרות לי " מה את מוצאת בו, הוא טיפש, הוא לוקח רטלין, יש לו הפרעות קשב וריכוז, הוא לא לומד טוב, למה את צריכה אותו?" ואני אומרת להם שאני צריכה אותו כי אני אוהבת אותו. אני לא יודעת למה אני אוהבת אותו כל כך.. אני תמיד מדמיינת דברים עליי ועליו שהיו יכולים לקרות אם היינו יחד. אבל למה אני סתם מפנטזת? הריי אנחנו לא מדברים..
איך לשחרר ממנו? איך להפסיק לדמיין דברים? כי הריי לא קורה כלום
אז למה לי סתם לפתח אשליות ולסבול?