אני התחלתי את השנה בתנועת הנוער בתור שכבגיסטית אצלי בישוב. אני מרגישה שממש לא כיף לי שם, שמבקשים ממני יותר מידי, המון ימי עבודה, ואני ממש לא מצליחה להתחבר לזה, בכלל לא, ואני שוקלת לפרוש. עכשיו אין לי מושג איך להגיד את זה, ההורים שלי יודעים, הם אומרים לי לתת לזה עוד הזדמנות, ואני פשוט לא רוצה, כי בסופו של יום זו החלטה שלי. אבל לא נעים לי להשאיר אותם שלושה מדריכים לבד, אבל התנועה עושה לי המון המון המון לחץ מיותר, בקטע שאני חושבת על זה כל יום, ואפילו ביקשתי מהמחנכת שלי שתסדר לי פגישה עם הפסיכולוגית בבית הספר. ואני מדברת איתכם על ילדים ונערים שממש רוצים רק לבוא למועדון וזה כמו בית ומשפחה שנייה בשבילם, בזמן שאני מתפללת שלא יקראו לי למועדון, ואני רק סובלת להיות שם. מה לדעתכם אני יכולה לעשות?