תספרו על התקופה הכי רעה שהייתה לכם ואיך היא עברה? חייבת עידוד שזה הולך לעבור

שואל השאלה:
אני ממש מצטערת לשמוע

שואל השאלה:
תודה רבהה❤

היו כמה. תקופה שבא מישהו קרוב אלי התאבד, תקופה שבא אני חשבתי על זה גם, ואפילו ניסיתי, ולא מזמן, תקופה בא מישהו קרוב אלי התברר כחולה סופני. החיים קשים, אבל הם שווים את זה, בשביל החיוך האחד, בשביל האושר הפתאומי. למדתי להעריך את הכל ולהנות מהחיים כאילו הם רכבת הרים. בסופו של דבר יורדים במילא, למה עכשיו ולא בסוף הדרך?

כיתה ח אין לי מה להגיד עברתי הכל נפילות עליות

תקופה של כמה שנים שפשוט התמודדתי עם ריקנות, סוג של דיכאון ופשוט רצון למות. פשוט התחלתי לפרוק דברים בכתיבה ובדיבור עם אנשים ועם הזמן מצאתי אנשים שגם הבינו את מה שאני עוברת וניסו לעזור לי ולעזור לי למצוא דרכים שפחות ארגיש ככה

שואל השאלה:
katush
תודה על העצה עכשיו שומעת

עליתי לכיתה ז, אפס יכולות חברתיות שקטה בקטע אחר, עברתי בית ספר וזה רק החמיר, לא היו מדברים איתי, מלא קשיים בין אם לימודיים ובין אם חברתיים... שיעורי ספורט היו השטן, עבודות בקבוצות היו עלבון (כי לא היו לי חברים ותמיד היו מצרפים אותי לקבותה של אנשים שלא רצו אותי)... הייתי פוגעת בעצמי, בוכה כל לילה ממש תקופה נוראית..

יצאתי ממנה בטעות האמת, הייתי קטנה וכתבתי באסק פיפל משו אובדני, דיווחו עלי - הגיע לי משטרה הביתה ולקחו אותי לפסיכולוגית... זה סיפור די ארוך איך השתקמתי אבל עכשיו אני ממש אחלה, יש לי חברים, הרבה ביטחון, משתתפת בשיעורים ולא רועדת בכל פעם ששואלים אותי משהוא... אני מאד שונה מאיך שהייתי אז, אני כבר לא מזהה את עצמי הישנה.

ומאז הבנתי שגם התקופות הכי קשות עוברות, זה לוקח זמן אבל בין אם בעוד שבוע ובים אם בעוד שנה את תסתכלי אחורה ותביני שזה עבר ושעכשיו את במקום טוב יותר.

מה שעודד אותי זו הקריאה. לפני ככמה חודשים יצא הסרט אחרי ש, ובדרך מוזרה, הוא עודד אותי. התחברתי לדמויות בקטע אחר, קניתי את הספרים וקראתי אותם 20 פעם. בכיתי וצחקתי, כעסתי ושמחתי, מה לא?
אני ממש ממליצה לך על הסדרה הזו כי כשאת קוראת אותה היא מנתקת אותך מהעולם ומכניסה אותך לעולם מסורבל אחר.
חוץ מזה, בכללי, ממליצה לך לקרוא. זה מקום מפלט מדהים.
אוהבת ❤

שואל השאלה:
viktory וואו אני כל כך מצטערת על מה שעברת ועוברת תודה את מדהימה❤❤

שואל השאלה:
noa 33 אני כן קוראת ומאוד אוהבת את זה אשמח אם יש לך עצות לעוד ספרים ואני לגמרי אקח את העצה ואקנה את הספר הכי מהר שאפשר תודה מעריכה את זה❤

כמו שכתבתי, ממליצה על סדרת הספרים אחרי ש,
תיכון לילה,
בית הלילה,
אשמת הכוכבים,
אכתוב עוד כשאגיע הביתה ❤

שואל השאלה:
טוב תודה רבה❤❤

חרם של שבע שנים זה בנה אותי למי שאני היום אני מודה להם באמת כי בזכותם אני מי שאני

שואל השאלה:
וואו כל הכבוד מעריכה אותך❤^

עדיין לא עבר, אעדכן שיעבור

התקופה הכי רעה שלי היא מאז שנולדתי
בגלל שנולדתי עם דיכאון קליני
אז הכל תמיד עצוב ותמיד יש מחשבות רעות ואף אחד לא מבין את זה גם אם אני ממש מנסה להסביר
ויש עוד הרבה חרא שבא עם זה
אבל תביני שיש אנשים כמוני שלא מסוגלים להרגיש עוד משהו חוץ מהבאסה הזאת. את יכולה. תנצלי את זה. את תצאי מהתקופה הזאת...

שואל השאלה:
תודה רבה ❤

הייתה לי תקופה לא קלה בבית כי הייתי מטומטמת והתווכחתי על כל דבר. התעצבנתי מהכל וניסיתי להתאבד פעמיים. לשמחתי לא הצלחתי והנה אני היום. בנאדם חיובי, שחושב על המוות רק מדי פעם, ואם אני חושבת על המוות אני חושבת על זה בצורה מאוד חיובית. אז כן, הכל עובר. כל התקופות הרעות בחיים זמניות. עריכה: אוו יש לי עוד אחת. אני כרגע בכיתה ז' וכיתה ו' הייתה גם תקופה מאוד נוראית בשבילי. כמעט כל יום חזרתי בוכה. בעיקר אחרי הניתוח שלי, הרגשתי לא שייכת, החברה הכי טובה שלי שכחה ממני. למרות שכולם היו נחמדים אליי בכיתי בטירוף כל יום כי כמו סתומה הסתכלתי רק על השלילי למרות שניסיתי להיות חיובית, לא הסתכלתי על זה שאני פוגעת בעצמי. ראיתי רק שאחרים פגעו בי. ממליצה לך פשוט להיות הכי חיובית שיש.

שואל השאלה:
אנונימית אני נורא מצטערת ותודה על העידוד והעזרה❤

תקופה נוראית, חברות התייחסו אלי נוראי, כמו אל זבל. אחרי מאבק, ואחרי כמה שנים, פשוט שחררתי, אנחנו כבר לא חברות. הכל עובר בסוף, ועכשיו יש לי חיי חברה הרבה יותר טובים, באמת שהכל עובר

בדיוק לפני שנה- הפרעת אכילה
הדבר הכי נורא שקרה לי

האמת שעכשיו
מרגישה בודדה ושאין טעם לחיים, משועממת כל היום
יש לי 2 חברות בלחץ ואחת מהן בחול כל החגים (לחודש) אז אני בבית כל היום
ובנוסף הפרעות אכילה
מקווה שיעבור

שואל השאלה:
כל כך מצטערת שאת מרגישה ככה אבל מציעה לך לקרוא את מה שאמרו פה אולי זה יעזור^

הגירושים של ההורים שלי היו מאוד מכוערים והתלוו עם משטרה ועוד כל מיני סיבוכים, אבא שלי עזב את הבית וחזר בערך שלוש פעמים. כל הסיטואציה גרמה לי לסיוטים בלילה שהוא יחזור והתקפי חרדה. היא עברה כשתהליך הגירושים ניגמר וחברות שלי ממש עזרו לי, הן הקשיבו לי והיו שם בשבילי.

שואל השאלה:
וואו ממש מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה אבל כל הכבוד❤

בחופש הגדול אחרי כיתה ו' התחילה לי הפרעת אכילה
הייתה לי חברה רזה כמו מקל (שקל 27 בגיל 13!) כל הזמן דיברה על משקל ועל דיאטות ועל ספורט.
היה לנו מלא שיעורים על בריאות.
כולן דיברו על המשקל שלהן ושהן ממש רזות
אני הייתי 151 שוקלת 35 (רזה באופן טבעי) והייתי באמת נראת טוב, לא הייתי שמנה בכלל
אבל חשבתי שכן
החלטתי שאני צריכה לרדת קילו 1
משם הכל התגלגל
ירדתי 5 קילו והגעתי ל30 קילו
ירדתי קילו בשבוע ורופאה שלחה אותי לטיפול בתל השומר
הלכתי לפסיכיאטרית והיא אמרה לי לאן ללכת
הטיפול לא עזר וירדתי עוד 3 קילו
הגעתי ל27 קילו והתאשפזתי
זה היה היום הכי נורא בחיים שלי
רק בכיתי, ראיתי את הסוף
חשבתי להתאבד
כרגע אני בכיתה ח' בלי הפרעת אכילה אבל עדיין במעקב דיאטנית
הדיאטנית כל הזמן משקרת וכרגע אין לזה סוף
אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתך
אם את צריכה משהו את מוזמנת לפנות אליי לפרטי

תקופה שבה התמודדתי עם חרדה חברתית (עדיין מתמודדת, אבל זו הייתה תקופה קשה יותר בהרבה), עם דכאון, הרגשה של בדידות, חוסר אונים וריקנות. חשבתי שלעולם לא אצא מזה.
מה שעזר לי בסוף, זה שילוב של כמה דברים: המון כוח רצון, תמיכה של המשפחה, להיות בסביבת חברים טובים וכלים שקיבלתי מטיפול.
אני מצטערת לשמוע שאת עוברת תקופה קשה, אבל אני מבטיחה לך שזו רק תקופה. לא ידוע כמה זמן ייקח עד שהיא תיגמר, אבל זה יקרה. הכל עניין של זמן.
הכי חשוב זה שתשארי חזקה, אופטימית ולא תאבדי תקווה. התמיכה של המשפחה חשובה - אל תוותרי עליה. בנוסף, מוזיקה זה משהו שמאוד עזר לי ועדיין עוזר לי. שיר מסוים שתפס אותי - "שהכאב ימצא לו חברים" של ים רפאלי. תקשיבי למילים ופשוט תהני.
המון המון בהצלחה אהובה.

שואל השאלה:
תודה באמת ❤ואולי תחליפי דיאטנית

שואל השאלה:
אנונימית תודה רבה ממש ריגשת אותי אני עכשיו אשמע את השיר

ההורים שלי התגרשו..

כל החיים שלי זאת תקופה אחת גדולה וקשה אין לי כוח לפרט.. מה שעןזר לי זה חברים שאין לי ולחשוב על העתיד נראלי

תכלס החיים שלי היא תקופה קשה..
מגיל 13 בבדיקות בגלל מחלה שאלה אם אני מספר שיש לי את זה לא יודעים אז לא יודעים שאני מתמודד עם זה בכלל..

עם אמא שלי נראה לי הקשר התנתק לגמרי (אשמתי אבל לא אשכח מה היה לי איתה) עם המשפחה של אמא שלי לא מדבר איתה בכלל.. ונראה לי שזה לא ישתנה..
אין לי עניין בכלל להמשיך הלאה אני מראה מבחוץ את האושר המזוייף שאני מראה לכולם ואני בבית גם ככה כי פשוט בקושי משחרר רגשות..

קשה לי עם הכול.. יש חרדות אבל לא משהו קיצוני, אבל פשוט לא קל..

בגדו בי פעם אז לא מסוגל לתת אמון באנשים, אני תמיד מעלה דברים לראש, אני תמיד חושב ומסיק מסקנות סתם ככה..

2 דברים שמעלים לי חיוך..
מישהי שמדבר איתה, וחבר טוב שלי.
ושהם לא בסביבה.. אני על הפנים פשוט לא מראה את זה.

הייתי פורקת את מה שעןבר עליי בכל יום עם חברה, וככה לא הייתי צריכה להתמודד עם זה לבד. אם את צריכה לדבר עם מישהי, אני פה. אל תתביישי לפנות אליי או אל כל מישהו אחר ❤

מאוגוסט 2018 עד עכשיו- עדיין לא עברה והיא רק נהיית גרועה יותר

עברתי תאונה ממש קשה הייתי בבית חולים יותר משנה, ועכשיו ברוך השם אני חייה ושמחה ועומדת על הרגליים, והיה לי עוד מלא תקופות ממש קשות בבית הספר שהייתי ממש בודדה ועכשיו פחות
את צריכה להבין וכולם צריכים להבין שהכול הוא רק זמני והכול עובר בסופו של דבר ואנחנו בני אדם ובני אדם עוברים מכשולים וקשיים במהלך חייהם כי עם לא היה דברים קשים החיים שלנו היו משעממים , אוליי עכשיו זה נראה לך שזה לא יעבור ואת במצב קשה אבל זה יעבור, מוזמנת לדבר איתי בפרטי עם בא לך
סליחה על החפירה מקווה שעזרתי ❤

שואל השאלה:
.נתנאל. טוב תודה רבה מקווה שיעבור ותרגישי יותר טוב

שכחתי לומר אבל,
שהיא עוברת לאט לאט פשוט בזמן שלה.

שואל השאלה:
.נתנאל. באיזה כיתה אתה?

מאז שנולדתי חייתי תחת מסכות-מסכה של דתייה,מסכה של טבעונית..ועוד אבא שלי היה תמיד מעניש אותנו על דברים שטותיים והייתי פשוט אומללה.בבית הספר לא הייתי מקובלת,כי אני משקפופרית ומדברת ומתנהגת מוזר קצת אז ירדו עלי,צחקו עלי,השפילו אותי,מעכו לי את המשקפיים וגרמו לי לבכות אלפי פעמים..חזרתי הבייתה בוכה ואבא שלי היה קורא לי סמרטוט ככה כל יום..בכיתה ה' ההורים שלי התגרשו וזאת הייתה תקופת המשבר של חיי,הייתי בדיכאון ורציתי להתאבד..הכל פשוט התרסק וכמובן שהבכי לא עזר..אז לא הייתה לי ברירה פיתחתי עור של פיל,הפכתי לצינית שלא שמה ז*ן על אף אחד,למדתי לא לבכות ולא להביע רגשות ובעור שיניי יצאתי מהדיכאון.ואוי כמה שאני מתחרטת על זה..כי עם העור של הפיל הרחקתי ממני אנשים וכשלמדתי לא להביע רגשות-בעצם הדחקתי אותם כלכך רחוק שאני עובדת על להחזיר אותם במלוא עוצמתם כמו שהיו אליי.הביטחון גם הוא לא עלה מאז ופיתחתי חרדה חברתית אבל התבגרתי.למדתי להביע דעה ולהתבטא בצורה שפחדתי עד אז להתבטא בה.למדתי לעשות רק מה שטוב לי ושלא צריך הרבה חברות מזוייפות רק בשביל להיות מקובל-מספיק שלוש חברות אמת שיקבלו אותך בכל מצב.אז כן אני עם פסיכולוגית ועוד לא יצאתי בצורה מלאה מהקרשים אבל הדיכאון עבר.וטוב לי עכשיו.לא משנה מה קורה,ולא משנה עד כמה המצב נראה אבוד-יש אור בקצה של המנהרה.תנסי לראות אותו בתוך השחור.תשתדלי להיות אופטימית ולכל עזרה שבעולם אני כאן

שואל השאלה:
כולם :
תשמעו את השיר stop crying your heart out עכשיו!! ואחרי זה תגידו לי אם זה עזר או לא

כיתה ? חחח אני בן 19, וגם פטור מהצבא

שואל השאלה:
007 וואו פשוט תודה

שואל השאלה:
.נתנאל. אה אופסי חחח

שעליתי לכיתה ו' החלטתי לעשות קרחת כי עשיתי החלקה והשיער רק נהרס מזה, אז הסתובבתי עם פאה כי התביישתי (לא היה לי אז כל כך בטחון עצמי) והיה טקס של בית הספר שהכיתה שלי השתתפה אז באמצע הריקוד הפאה נפלה מול כל בית הספר ואני נהפכתי לסוג של בדיחה, הבנים היום מנסים להעיף לי את הכובע ובנות שחשבתי שהן "החברות" שלי צחקו עליי מאחורי הגב, זו הייתה תקופה ששאלתי את עצמי "למה אני לא רזה כמו שאר הבנות?" "למה אני לא יפה כמוהן?" ופשוט לקראת סוף השנה החלטתי שדיי, אמרתי לעצמי "אוקיי את לא רזה" "אוקיי איינשטיין את לא" "יפה את בדרך שלך" והגעתי למסקנה שבמקום לבכות על זה פשוט לצחוק על זה ולאהוב את עצמי כי כל עוד אני אוהבת את עצמי ונוח לי עם איך שאני זה הכי חשוב ולכל מי שזה לא בא לא טוב שיקפוץ

מגיל 8 עד גיל 19 הייתי בדיכאון קשה בשנתיים האחרונות עבדתי קשה נורא בכדאי לנצח את זה

התחלתי לסגור חובות
מעולם לא האמנתי שאצליח לעבור תיאוריה ולסיים שיעורי נהיגה , ופשוט זה קרה וכהיום המורה קבעה לי טזט חיצוני, כשעברתי טסט פנימי .

היה לי פחד מנשים חרדות מנשים
הייתי חסר ביטחוו וכהיום אני כהא בחצי הדרך

לקחתי דף וכתבתי את הדברים במובן חיובי, וקורא את זה לפני שינה ובבוקר .

הכלב שלי שהיה בן 9 חודשים ישנתי איתו 3 ימים אצל הווטרניר , אף וטריניר לא נתן לו צאנס וכהיום הוא בן 7 תכף

3 שנים עברתי גיהנום של מנהלי עבודות, ולא הפסקתי לקום כל בוקר ולחפש עבודה נורמלית רצינית , ומצאתי ברוך ה" (:

עם את רוצה עוד אוכל לכתוב לך בפרטי (:

רק אומר שאתה עובר משהו חרא אתה בסוף מתחזק

חברה הכי טובה שלי חלתה בסרטן, נשארתי הכי חיובים בשבילה, התקשרתי אליה כל יום בפייס תיים ונפגשתי איתה פעם בשבוע, אף פעם לא דיברתי איתה על המחלה, או על זה שהיא מסכנה, כי ידעתי שהיא שומעת מספיק מזה,
סך הכל התנהגתי ודיברתי אליה כמו תמיד, רק נתתי לה כצת יותר תצומת לב...
רק אחרי שהיא נצחה את המחלה והבריאה, המוח שלי הסכים לעצמו להתפרק, התחלתי להתמודד עם חרדות ולחץ תמידי...
בסופו של דבר התבגרתי על זה, כמובן שזה עדיין עצלי אבל אני לומדת להשתלט על זה,
אנחנו חברות.עד היום

אנונימית, את משהו מיוחד:)
דרך אגב, אני רוצה לעשות החלקה, זה באמצת מסוכן?

חח אופס, שתיכן

וואו וואו וואו חברים באמת שקשה לשמוע מה שעובר עליכם קראתי פחות או יותר הכל כמה שיכולתי והסקתי מכאן דבר אחד- תמיד היה יכול להיות גרוע יותר.
כל תגובה פה יותר גרועה מהשנייה, מה שהיה נראה לי קשה מאוד נראה קל יותר ליד תגובה אחרת.
חשוב שתדעו שאתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד- תמיד יש למי לפנות, עם מי לדבר, בין אם זה עם חברים ובין אם זה באנונימיות דרך ער"ן או כל דבר אחר.
כולם מתמודדים עם דברים קשים. לכולם יש בעיות. כל אחת שונה מהאחרת, וגם לא כולם יודעים על הבעיות של אחרים. מה שאתם רואים אצל אחרים, בבית ספר, צבא, אינסטגרם, פייסבוק, הרשתות החברתיות וכל השיט הזה, זה הכל שקרים. אנשים מציגים רק את הטוב. אבל לכולם יש שיט. אין אחד שאין לו בעיות. סמכו עליי.
בכל מקרה תיהיו חזקים, תכתבו, תיצרו, תעשו את מה שאתם אוהבים, תצאו החוצה, תיפגשו עם חברים, תשמעו מוזיקה. לא חסר איך להביע את הרגשות ולהוריד עוד אבן מהלב.
יהיה בסדר, מבטיחה :)
יאלה שנה חדשה בפתח- אתם מסוגלים לצאת מכל בעיה שיש לכם, גם אם זה אומר לאט לאט, צעד אחרי צעד.
יש לכם את זה :) פה לשמוע איך אתם מצליחים להתגבר ואתם תצליחו.
אגב, אולי אחת השאלות היותר חשובות שהיו פה, כל הכבוד לכולם על השיתוף.

תודה

עכשיו

התגייסתי

קיבלתי הפרעה נפשית חרדות וכאלה בגיל 15 ושמרתי לעצמי לא היה עם מי לדבר

וגילתי שאני לא יוכל בגלל ההפרעות להתגייס לקרבי וזה היה החלום שלי

עבר עלי תקופה מאוד קשה כל כיתה ט, בינתיים התקופה הנוראית הזאת משתקמת (אני עכשיו כיתה י) היא עדין לא לגמרי חלפה אבל כן יש לי רגעים יותר טובים ממה שהיה. אבל לא היה ועדין אין לי להוציא את כל מה שהרגשתי או קרה לי שנה שעברה אז פשוט הייתי כותבת את התאריך וכל הרגשות ומה שקרה לי בימים שהיה לי קשה בפתקים של הטלפון וזה עזר לי נורא

עברה עלי תקופה נורא קשה כשהייתי בכיתה ט ...
בכללי זה התחיל מזה שילד ניסה לאנוס אותי מול כל החברים שלו
המשיך מזה שאמא שלי העיפה אותי מהבית ( ובצדק) בגלל שמיררתי לה את החיים ..אני וחברות שלי היינו ישנות על ספסלים
וזה המשיך מתיק במשטרה על שכרות בציבור
ונגמר בזה שהייתי באישפוז של חודש בערך
אבל התקופה הזאת ברוך השם כבר מאחורי :)
הבנתי שאני צריכה להיות חזקה וגם לא מושפעת מהחברה וממה שאנשים אומרים עלי ... ואני צריכה להקשיב יותר לאנשים שבאמת חשוב להם ממני

אז היה לי תקופה של חרדות ופחדתי לצאת החוצה בשביל שאני לא אטעה ליד אנשים, וכל החיים שלי כמעט כל חברה/חבר שהיה לי הפסיק להיות חבר שלי איכשהו (לא בקטע זוגי) ובכללי אני די לבד ואין לי על מי לדבר עפ הכל אבל זה יעבור אני מקווה

קרה בשנה וחצי האחרונות
סבא שלי היה חולה באהלצימר ופשוט שכח ממני,
הוא נפטר, התפרקה המשפחה מצד אבא.
בערך 7 חודשים אחרי זה, כשהמשפחה כבר למדה להתמודד עם המציאות החדשה, הסבא השני שלי נפטר מהתקף לב ואז גם המשפחה מצד אמא התפרקה
אין חגים יותר

איבדתי את עצמי לגמרי, מכל בחינה פשוט כל דבר שהלך לי טוב התפרק.
ועברתי אתזה רק בזכות זה שתפסתי כת עצמי בידיים, נתתי לעצמי שתי כאפות ואמרתי שזה תלוי בי.

הייתי צריך לחכות 45 דקות שלמות בטקס ראש השנה המעצבן בבית הספר
45 דקות שלא אשכח לעולם

בקיצור מקוצר אשפוז במחלקה פסיכיאטרית
היום אני במקןם מדהים, ככ שמחה שאני שם

בכיתה ח נשרתי מהלימודים, נכנסתי לדיכאון, היו לי חרדות קשות ופחד מאנשים, כל המשפחה כעסה עלי ולא היו לי חברים
עברתי את זה בעיקר בעזרת הרבה תמיכה מההורים שלי סיפרתי להם את האמת ואיך אני מרגישה, הם באו לקראתי ורשמו אותי לפסיכולוג וגם בית הספר תמך ונתן לי זמן לחזור לעצמי. (לא לפני שניסו לתבוע אותנו)
אחרי כמה חודשים של עבודה עצמית והרבה כוח רצון אזרתי אומץ ונכנסתי לבית ספר חדש קיבלו אותי יפה וישר הכרתי חברים, גם שם היו לא מעט קשיים אבל עברתי תהליכים והתבגרתי ועכשיו אני שלמה עם עצמי וטוב לי.

זה כמה תקופות

אחת הייתה בכיתה ו', עברתי אותה בזכות חברי אינטרנט שלא היו מודעים לשיט שעברתי ועד היום לא מודעים. לא אפרט...

אחת הייתה בכיתה ח' כזה, כשהכרתי חברות מהבית ספר לחברה הכי טובה שלי, שלמדה בבית ספר אחר. מצאתי את עצמי לבד בזמן שהארבעה האלו הקימו חבורה בלעדיי ונהיו בסטיז... רבתי איתה המון, הקשר התנתק, וממש עצוב לי מאז.
עברתי את זה בזכות חברי אינטרנט אחרים, סטיפס, ועוד חברים רחוקים מהבית ספר שהקשר התחזק בזכות זה.

האחרונה היא ממש עכשיו. לפני חודשיים וקצת חברה שלי נהרגה בתאונת דרכים. קשה לי, אני לא אשקר. את תחילת כיתה י' אני מבלה בבכי ובכתיבה למישהי שלא תראה את זה,
בפחד המתמשך להתחבר לאנשים שיכול להיות שיעלמו לי מהחיים,
בפחד הזה של לבוא ליישוב של החברה הכי טובה שלי שם היא נהרגה,
בפחד הזה של לעלות על כלי רכב שנוסע על הכביש.
עברתי את השבוע הראשון בזכות מישהי מהמשצים, שטיפה התרחקתי ממנה... את ההתחלה של ההבנה אני עוברת בזכות חברה מדהימה שלי והמחנך המקסים שלי. ולפעמים, במעגלי השיח הקטנים האלו בשיעורי חינוך, אני מספרת את זה ל5-6 ילדים שאיתי במעגל. הם תומכים, לא לוחצים יותר מדי.
גיליתי על עוד שניים שהכירו אותה... אנחנו עוברים את זה ביחד.
מתחילת שנת הלימודים כתבתי לה 7 דפים מלאים ב"אולי תחזרי? כולם מתגעגעים אלייך." כתב פצפון, וקצת בכי. קצת הרבה...
הפסקתי לספור את כמות הפעמים בה התמוטטתי נפשית ויצאתי מהכיתה בבכי.

שואל השאלה:
וואו תודה רבה לכולם ממש לא ציפיתי שכל כך הרבה יענו תדעו שחיזקתם אותי מקווה שחיזקתם גם אחד את השני❤

שואלת השאלה מה שעוזר לי ומאוד מעודד אותי זה מדיטציות ומוזיקה מרגיעה, באמת שזה מעלה את המצב רוח ברמות ועוזר להפטר מהעצב

שואל השאלה:
אנסה ,תודה

כיתה ח',השנה הכי נוראית בחיים שלי.
וגם תאונה שסוגשל הרסה לי את החיים בחופש הגדול שעולים לכיתה ו'.

בכיתה ז, לא היה לי מצב רוח פשוט לכלום.
נכנסתי לדיכאון, הרגשתי לא נאהבת, הרגשתי מטומטמת, רבתי המון עם אמא שלי, הריב הכי ארוך שהיה לנו היה שבוע וחצי וגם זה היה בקושי דיבור (כשדיברנו) הייתי בוכה המון כשאף אחד לא היה רואה, הייתי שומעת שירים דיכאוניים, אמא שלי רצתה לשלוח אותי לפסיכולוגית, היה לי ממש רע באותה התקופה ולא הסכמתי, עליתי המון במשקל, היו לי מחשבות אובדניות ואמא שלי גילתה על זה וזה פשוט שבר אותי.
הייתי שומרת פשוט הכל בבטן, שנאתי את עצמי כלכך בגלל מישהו מטומטם, אני כלכך שונאת להיזכר בתקופה הזאת, התקופה הכי מגעילה שהייתה לי בחיים.
ולמזלי זה עבר פשוט לבד, לקח לי המון זמן בערך חצי שנה, זה עבר.
אבל את האמת כל החיים שלי הם תקופה קשה, בכל יום אני עוברת משהו קשה, מכל דבר לומדים, גם מהדבר הכי חרא שבעולם, הכל זה זמני ושום דבר זה לא לתמיד וגם כשהכל נראה לנו שחור, בסופו של דבר הכל יסתדר, יקרה משהו טוב יותר.
בכל החיים יש עליות ומורדות ואנשים כל הזמן נכנסים לחיים שלנו ויוצאים.
ואת האמת, היה לי קשה ועדיין קשה לי להתמודד עם דברים אבל כן האתר הזה הציל אותי, הכרתי פה מישהי שהיא בין החברות הכי טובות שלי, אני פשוט מספרת לה הכל ואני הכי סומכת עליה בעולם והיא החברה הכי אמיתית שהכרתי בעולם כולו אם כמה שזה נשמע קלישאה והזוי.
אנחנו מדברות כל יום זה נמשך כבר חודש וחצי ככה, בטלפון, בווידיאו , ואנחנו מתכננות להיפגש, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה שיתפתי אותה בדברים שאני אפילו לא משתפת את החברה הכי טובה שלי וזה עצוב אבל כן, אני הכי שמחה שבעולם שהכרתי אותה והיא לגמרי עזרה לי.
וכיום אני בן אדם שונה לגמרי ממה שהייתי בכיתה ז, עברתי שינוי אדיר ואני גאה בעצמי, למדתי להסתכל על דברים אחרת ולהבין דברים, שאז לא הבנתי, הכל לטובה ומה שצריך לקרות קורה, אני באמת "מודה" שהדברים האלו קרו כי למדתי כלכך הרבה.

וואו אימלה איזה סיפורים , אני קראתי פה את הכול, שאני אומרת את הכול אני מתכוונת להכול באמת , אחרי שקראתי את כול זה הבנתי שאני צריכה להודות לה' על מה שיש לי ויש כאלה שהמצב שלהם יותר גרועה משלי ואני צריכה להיות אופטימית , אנשים תקראו את התשובות ותודות לה' על מה שיש לכם כי יש כאלה שאין להם את מה שיש לכם או כאלה שעוברים דברים כואבים ומסובכים.
יש סיפורים פה שפשוט גרמו לי להזיל דמעה.
אני כל כך שמחה שאנשים עברו את הדברים האלה ונשארו חזקים .
❤

שאני קוראת כאן הכל ומבינה שהתקופה שעברתי בכלל לא קשה ושאני סתם בכיינית

כבר 6 שנים ולא נראה לי היא רוצה לעזוב אותי

חרם ומכות במשך חמש שנים
והידיד הכי טוב שלי מת ממחלת לב

הייתי קוראת ספרים וכותבת סיפורים על החיים שלי ומוסיפה פרטים בדיונים

לפני שנה בדיוק מצאתי הודעות בפלאפון של אקס שלי בזמן שהוא ישן שמאשרות שהוא בגד בי... אחרי שחודשיים שלמים הרגשתי שמשהו מוזר אבל לא האמנתי שהוא מסוגל לעשות דבר כזה ואפילו בחרתי לא לבדוק לו את הפלאפון עד אותו לילה שלא הייתי מסוגלת יותר. מה שמצאתי שם היה זוועה, טונות של הודעות סקסטינג (הוא היה לוחם בצבא) פה מסטיפס מהאינסטגרם ומה לא. הערתי אותו ובכיתי ממש כי לא האמנתי שהוא מסוגל לעשות לי את זה, הוא איים עליי שיתאבד אז הייתי חייבת להישאר איתו. אחרי חודש גיליתי שהוא בגד בי גם עם אחת מהחברות הטובות שלי שתמיד התעניינה לשלומו אבל לעולם לא חשדתי בה. פה הגיעה נקודת השפל שלי. זלזלתי בלימודים, הייתי מבריזה, בוכה המון. אבל אז אמרתי לעצמי בשביל מה?? בשביל אידיוט?? כיום יש לי חברות מדהימות וחיים טובים הרבה יותר. אני יודעת שזה לא סיפור מדהים וענק כמו שאר הסיפורים הקשים שאנשים עוברים בחייהם אבל היי, זה הסיפור שלי.

אני כרגע בתקופה קשה.
אין לי שום דבר טוב בחיים.
אני בדיכאון (אובחנתי.)
הלימודים לוחצים עלי מכל הכיוונים.

לפני שנתיים היו לי הפרעות אכילה ובייסיקלי סיפרתי לכולם כמה אני אוכלת כי התגאתי ב"דיאטה" שלי.
מפה לשם עד היום זוכרים לי את זה ויש ילדים שאומרים לי "מה הבאת לאכול? פרחית?"
אני לא צריכה להתבייש בזה כי עכשיו אני בן אדם חדש ואני אוכלת בריא, הם יכולים לקפוץ לי.
אם את צריכה עזרה אני פה❤
בכללי כל אחד שצריך עזרה אני פה.

ורק שתדעי שבתקופות רעות תמיד חוזרות.
ברגע שאחת נגמרת מיד תבוא עוד אחת.
החיים ביידים שלך, יש לך הזדמנויות כל יום.
יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז.
אפילו אם כל הכאב וכל הסבל תמשיכי לחייך ולזכור את התקופות הטובות.

אלימות פיזית ומילולית של אמא שלי מתוך עצבים.
ההורים שלי גרושים והחלטתי אחרי חצי שנה של סימנים בידיים ובלב להתקשר אליו ולספר לו, הוא סיפר לאמא שלי, והיא פשוט החזיקה אותי בבית ולא נתנה לי לצאת, בית ספר והחברים שם זה היה המקלט היחיד שלי, יום אחד נמאס לי וברחתי מהבית באמצע הלילה לסבא וסבתא שגרו במרחק 30 דקות הליכה, גרתי אצלם וסיפרתי לסבא שלי הכל והוא דיבר עם אמא שלי ואיים עליה (הוא בכל זאת אבא שלה), לאחר חודש הסכמתי לחזור אליה ולאחר כמה שבועות היא חזרה לאלימות הפיזית והמילולית, נשבר לי והחלטתי להחזיר לה בהגנה עצמית וכשהיה צריך גם מכות חזרה. במילים לא ירדתי לרמה שלה, היה לי גבול.
היום לאחר שנה היא עדיין זורקת לי פה ושם הערות אבל אני פשוט לא מגיבה והיא מפסיקה, אם היא נכנסת לאלימות שזה כבר בקושי ממש קורה אני מעמידה אותה במקום ומתקשרת לסבא שלי (אבא שלה) ואז היא נעמדת עוד יותר במקום ומתנצלת.
וזהו... מסתבר שאלימות כן פותרת כמה דברים

הייתנ לי תקופה שהתפרסמו תמונות שלי ושמועות עליי וכל העיר שלי אמרה שאני שרמוטה כולל אמא שלי סבתא שלי