6 תשובות
80 זה ציון ממש יפה.
זה רק מספרים
שואל השאלה:
הציון שלי לא עבר את ה80.. 69 בכימיה נכשל במתמטיקה ועוד...
הציון שלי לא עבר את ה80.. 69 בכימיה נכשל במתמטיקה ועוד...
אנונימית
גם לי היה ככה לא הצלחתי ללמוד כל השנה שנה שעברה ביא והשקעתי רק למגנים ולבגרויות ובסוף המורות פירגנו לי והגישו אותי על הציון של המגן שהיה 89 נגיד באיזה מקצןע במקום כל ה50-60 שקיבלתי כך השנה
אם המורה רואה שאת משקיעה אבל עדיין לא מצליחה היא כנראה תעזור היא זאת שבסוף קובעת את הציון הגשה לפי המגן בעיקר והמבחנים של השנה
וגם עדיין יש הרבה מבחנים יש לך זמן
אם המורה רואה שאת משקיעה אבל עדיין לא מצליחה היא כנראה תעזור היא זאת שבסוף קובעת את הציון הגשה לפי המגן בעיקר והמבחנים של השנה
וגם עדיין יש הרבה מבחנים יש לך זמן
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה לך
תודה רבה לך
אנונימית
קודם כל הייתי מציעה לא להלחץ, ואני יודעת שזה קשה. אני אחת שמאוד נלחצת אבל אני מכריחה את עצמי לנקות את הראש מידי פעם ולפעמים אפילו לחשוב כמה שיותר לוגי ופחות ריגשי(לא שאני תמיד מצליחה).
אני מאוד פרפקציוניסטית ובתקופת הלימודים זאת הייתה המטרה העיקרית שלי- הציונים(לא מטרה משהו וזה לא הכל בחיים אבל ליטרלי לא היה לי שום דבר אחר אז החלטתי שזאת מטרה לא רעה).
בכל אופן, בשנותיי בתיכון נאלצתי קצת להתפשר מידי פעם, להגיד לעצמי שלא נורא, לא תמיד מצליחים אבל הזכרתי לעצמי שחשוב לראות הלאה ולא להתקע בעבר, ללמוד מהטעויות. ניסיתי לחשוב אחרי כל ציון שהתאכזבתי ממנו- קודם כל למה? לא ידעתי את החומר? לא התכוננתי מספיק זמן? נלחצתי יותר מידי? ואז לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי להשתפר? למדתי להתאים את עצמי לדרישות בכל מקצוע ולא הייתי מוכנה לקבל את זה שאני לא יכולה. לדוגמה בכיתה י די התקשתי בפיזיקה, זה לא היה מה שציפיתי, לא יכולתי להקשיב למורה בכללי(שנאתי את הקול שלה ושיטת הלימוד), ולא התחברתי לנושאים כל כך. יצא שבמבחנים קיבלתי בסביבות ה70(מאוד חריג לתלמידה של 90-100 בכל שאר המקצועות). בכיתה יא, החלטתי לשכוח מכל מה שהפריע ולא משנה מה אני אשתפר ושאשקיע ובאותה שנה סיימתי עם ממוצע 100 בפיזיקה. לא אומרת שזה בטוח יהיה ככה, ותאמיני לי שפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים נאלצתי לעיתים להלחם בשיניים כדי להגיע לציונים שרציתי. אבל העובדה שהייתי מוכנה לעבוד בשביל זה וללמוד מהטעויות ולא לוותר עזרה מאוד. באופן אישי אני מאמינה שכל אחד יכול להגיע לטווח מסוים של ציונים(נגיד 90-100) פשוט מחלק זה ידרוש קצת יותר עבודה מאחרים, וכל אחד צריך להכיר את עצמו ולדעת מה הוא צריך, מה עובד עבורו, מה הקשיים שלו.
אני מאוד פרפקציוניסטית ובתקופת הלימודים זאת הייתה המטרה העיקרית שלי- הציונים(לא מטרה משהו וזה לא הכל בחיים אבל ליטרלי לא היה לי שום דבר אחר אז החלטתי שזאת מטרה לא רעה).
בכל אופן, בשנותיי בתיכון נאלצתי קצת להתפשר מידי פעם, להגיד לעצמי שלא נורא, לא תמיד מצליחים אבל הזכרתי לעצמי שחשוב לראות הלאה ולא להתקע בעבר, ללמוד מהטעויות. ניסיתי לחשוב אחרי כל ציון שהתאכזבתי ממנו- קודם כל למה? לא ידעתי את החומר? לא התכוננתי מספיק זמן? נלחצתי יותר מידי? ואז לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי להשתפר? למדתי להתאים את עצמי לדרישות בכל מקצוע ולא הייתי מוכנה לקבל את זה שאני לא יכולה. לדוגמה בכיתה י די התקשתי בפיזיקה, זה לא היה מה שציפיתי, לא יכולתי להקשיב למורה בכללי(שנאתי את הקול שלה ושיטת הלימוד), ולא התחברתי לנושאים כל כך. יצא שבמבחנים קיבלתי בסביבות ה70(מאוד חריג לתלמידה של 90-100 בכל שאר המקצועות). בכיתה יא, החלטתי לשכוח מכל מה שהפריע ולא משנה מה אני אשתפר ושאשקיע ובאותה שנה סיימתי עם ממוצע 100 בפיזיקה. לא אומרת שזה בטוח יהיה ככה, ותאמיני לי שפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים נאלצתי לעיתים להלחם בשיניים כדי להגיע לציונים שרציתי. אבל העובדה שהייתי מוכנה לעבוד בשביל זה וללמוד מהטעויות ולא לוותר עזרה מאוד. באופן אישי אני מאמינה שכל אחד יכול להגיע לטווח מסוים של ציונים(נגיד 90-100) פשוט מחלק זה ידרוש קצת יותר עבודה מאחרים, וכל אחד צריך להכיר את עצמו ולדעת מה הוא צריך, מה עובד עבורו, מה הקשיים שלו.
אנונימית
באותו הנושא: